בנשים שנחשפו לחומרים אורגנופלאורינים (PFC או Perfluorinated Chemicals) קיים סיכון מוגבר להתפתחות תת-פעילות של בלוטת התריס, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו במהלך חודש יולי בכתב העת Journal of Clinical Endocrinology & Metabolism.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי חומרים אורגנופלאורינים מצויים בשימוש נרחב במגוון תכשירים ברחבי העולם. ריכוזי חומרים אורגנופלאורינים נפוצים בטבע ובבני אדם, ומאחר ומתפרקים לאט, עשויים להיוותר ברקמות למשך שנים.
החוקרים בחנו מדגם משתתפים בגילאי 20 ומעלה, שלקחו חלק בסקר NHANES (National Health and Nutrition Examination Survey) בשנים 2007-2010, סקר מבוסס אוכלוסייה במהלכו נאספו נתונים אודות המצב הבריאותי והתזונתי של משקי בית בארצות הברית.
16,723 משתתפים חולקו באקראי למספר בדיקות. מבין אלו, החוקרים הצליחו לאסוף נתונים אודות חשיפה ל-PFC וכן תפקודי בלוטת התריס של 1,181 משתתפים.
גם לאחר תקנון לערפלנים אפשריים דוגמת גיל, מין, גזע, צריכת אלכוהול, עישון ויוד בשתן, החוקרים מצאו כי בנשים עם רמות מוגברות בדם של אחד מסוגי PFC, PFOA (Pefluorooctanoate) נרשם סיכוי גבוה יותר לרמות גבוהות יותר של T3 (Triiodothyronine).
החוקרים גם זיהו עליה ברמות T3 ו-T4 בנשים עם ריכוזים מוגברים של PFC אחר, PFHxS (Perfluorohexane Sulfonate), בדם. בנוסף, רמות אלו היו מוגברות באופן לא-הולם; כלומר, ללא מעבר אותות מההיפופיזה לבלוטת התריס להגברת ייצור הורמוני התריס.
מנגד, בגברים עם עדות ל-PFHxS בדם תועדה נטייה לרמות נמוכות יותר של T4, בהשוואה לנבדקים אחרים במדגם.
החוקרים מציינים כי למרות שמשתתפים עם היסטוריה של מחלת בלוטת התריס לא נכללו במחקר, זוהה קשר בין תת-פעילות תת-קלינית של בלוטת התריס ובין רמות מוגברות של PFOA, PFHxS ו-Perfluorooctane Sulfonate בנשים.
החוקרים כותבים כי למיטב ידיעתם, זהו הדיווח הראשון הקושר בין רמות PFC ובין תפקודי בלוטת התריס בסקר ארצי של מבוגרים בארצות הברית.
J Clin Endocrinol Metabol. Published online July 17, 2013
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!