חדשות

15 שנה לאסון התאומים: האם לתושבי האזור ולאלו שעסקו בחילוץ והצלה לאחר האסון סיכון מוגבר לסרטן ? (American Journal of Industrial Medicine.)

07/09/2016

מאת נעה גינזבורג, BSc

בקרוב יציינו בארצות הברית 15 שנה למתקפת הטרור ב-11 בספטמבר על מגדלי הסחר העולמי בניו יורק ב-2001. מחקרים רבים עוסקים בהשפעה שהיה לאירוע המחריד על האנשים שהתגוררו בסמוך או שלקחו חלק במאמצי הסיוע והחילוץ ונחשפו לרעלנים שהיו באויר לאחר ההתקפה בטווח הארוך. כמה מהם מתפרסמים כעת בגליון מיוחד של הג'ורנאל - American Journal of Industrial Medicine..  ביניהם, שני מחקרים חדשים בוחנים את ההשפעה של החשיפה לרעלנים המסוכנים הללו ושל הטראומה על הסיכון לסרטן נסקרו כעת בכתבה במדסקייפ.

למעלה מ-13 אלף כבאים המועסקים בזרוע כיבוי האש בניו יורק  כמו גם עשרות אלפי בני אדם אחרים נחשפו לחומרים שהשתחררו לאויר לאחר התמוטטות המגדלים, חלקים רעילים, ולרעלנים כתוצאה מהשריפות במקום בחודשים לאחר האסון- חומרים כמו בטון שחוק, סיבי זכוכית ואסבסט, חלקיקים של , polybrominated diphenyl ethers, polycyclic aromatic hydrocarbons, polychlorinated biphenyls, and polychlorinated furans  וכן  dioxins- חלקם מוכרים כקרצינוגנים.  מספר מחקרים שנערכו עד עתה מצאו  עליה מסוימת בסיכון לסרטן- למשל מחקר שפורסם בלנצט ב-2011 ומצא כי לכבאים סיכון מוגבר לסרטן בהשוואה לאוכלוסיה בניו יורק שלא נחשפה לאסון ו מחקר מה-JAMA ב-2012 שמצא עליה מסוימת בסיכון לסרטן בלוטת התריס בקרב עובדי חילוץ והצלה לאחר שש שנים ממועד האסון.

המחקר הראשון בסקירה במדסקייפ בחן את היארעות של סרטן בקרב עובדי חילוץ והצלה כמו גם תושבי האזור במנהטן שנחשפו לאבק ולחלקיקים באוויר לאחר התמוטטות המגדלים. החוקרים כאן מסכמים כי ישנן עדויות לסיכון מוגבר לסרטן בקרב אוכלוסיות אלה ובמיוחד לסרטן הערמונית ומלנומה עורית.  המחקר השני שנסקר בכתבה בחן באופן ספציפי מקרים של סרטן בקרב כבאים שהשתתפו בהצלה ובחילוץ בעת האירוע (בהשוואה לכבאים שלא לקחו חלק במאמצי החילוץ, אך היו כבאים בסביבה עירונית) ולא מצא עליה בשיעורי הסרטן בקרב קבוצת הכבאים שלקחה חלק באירוע לבין קבוצת הביקורת; עם זאת גילו החוקרים היארעות מוגברת של סרטן בלוטת התריס לאורך תקופת המחקר , כמו גם של סרטן הערמונית, בשלב המאוחר של המחקר. לדברי החוקרים, עליה זו עשויה להיות בשל אבחון מוגבר בגלל מאמצי סקר הנערכים בקרב כבאי  האש בניו יורק.

המחקר הראשון בחן כאמור את שיעור היארעות של סרטן בין השנים 2007-2011 בקרב קרוב ל-60 אלף בני אדם, כ-24 אלף עובדי חילוץ והצלה, והשאר היו תושבים, עובדי האזור ותלמידי וצוותים של בתי ספר באזור. החוקרים מצאו היארעות גבוהה ודומה של מקרי סרטן מכל סוג בקרב שתי הקבוצות בין מועד האסון לבין יולי 2002. לאחר מכן,  החוקרים נתקלו ב-685 מקרי סרטן בקבוצת עובדי החילוץ בין 2007-2011; הארעות של סרטן היתה גבוה יותר ושונה מאשר בקבוצת האוכלוסיה ששמשה כביקורת (שיעור ההיארעות המתוקנן והמותאם, SIR, עמד על 1.11) . שיעורי האירעות של סרטן הערמונית, סרטן בלוטת התריס ומלנומה עורית היו גבוהים יותר ( 223 מקרים, 37 מקרים ו-37 מקרים; SIR-  1.43, 1.79 ו-1.49 בהתאמה).  החוקרים מציינים כי באופן מעניין ההיארעות של סרטן הריאות היתה נמוכה בתקופת המחקר (42 מקרים, SIR0.69) וכן של סרטן מסוג מסותליומה, בו נתקלו החוקרים פעם אחת.  באוכלוסיה שלא היתה חלק מעובדי החילוץ וההצלה, החוקרים נתקלו ב-992 מקרים של סרטן (1.08 SIR), עם שכיחות מוגברת של סרטנים מסוג סרטן הערמונית (196; SIR, 1.27 מקרים), מלנומה של העור  ( 44 מקרים;  (  SIR, 1.54 , סרטן השד בנשים (187 מקרים, SIR 1.34) ושל נון הודג'קינס לימפומה ( 56 מקרים, SIR 1.49). גם בקבוצה זו הבחינו החוקרים ירידה בסיכון להיארעות של סרטן הריאות (67 מקרים, 0.69 SIR).  לדברי החוקרים, חסרים להם מספר נתונים כדי שיוכלו לבחון בצורה מיטבית את העליה בסיכון לסרטן (למשל- החוקרים לא יודעים בודאות מה היתה החשיפה לשמש בקרב הקבוצות לפני או אחרי האסון מה שמקשה עליהם לקבוע בצורה נחרצת האם לנוכחות ופעילות בעת האסון היתה השפעה על הסיכון למלנומה). הם לא מוציאים מכלל אפשרות תקופה לטנטית של סרטנים מסוימים לאחר האסון וממליצים על מחקרי מעקב ארוכי טווח באוכלוסיות הללו.

מחקר נוסף בחן את החשיפה של כבאים שנכחו ופעלו במהלך האסון במגדלי התאומים (קבוצה של 11,457 כבאים, זכרים לבנים) בהשוואה לעוקבה של כבאים שלא לקחו חלק במאמצי החילוץ וההצלה במגדלי התאומים באזורים עירוניים אחרים (8220 גברים לבנים, כבאים משיקגו, פילדלפיה וסן פרנסיסקו). 345 כבאים ניויורקרים לעומת 443 כבאים אחרים אובחנו עם סרטן בתקופה שבין מועד האסון לסוף 2009. לדברי החוקרים, לא נמצא כ הבדל בסך כל מקרי הסרטן בין שתי הקבוצות (RR או Relative Risk  של 0.96). עם זאת, החוקרים מציינים כי בקרב כבאים בני 35-60  בקבוצה הניו יורקרית נמצאו מספרים גבוהים של מקרי סרטן בלוטת התריס (RR  3.82). שיעור מקרי סרטן הריאות בקבוצה בניו יורק, בני 45-70 היתה נמוכה יחסית לקבוצת הביקורת (0.55 RR). לא נראו הבדלים אחרים בהיארעות של סרטנים אחרים. בניתוח שניוני של הנתונים שהשווה בין נתונים של לפני או אחרי ה-11 לספטמבר, נמצאו נתונים דומים לאלו שבניתוח הראשוני- בקרב הכבאים בניו יורק נרשמה עליה בשיעור ההיארעות של סרטן בלוטת התריס במהלך תקופת המחקר כולה; שיעורי ההיארעות של סרטן הערמונית עלו לקראת תום המחקר (RR 1.38)- החוקרים מציינים כי יתכן בשל בדיקות סקר יעילות יותר בקרב זרוע מכבי האש בניו יורק.  גם במקרה זה החוקרים מציינים כי יש צורך במעקב ארוך טווח באוכלוסית המחקר והביקורת, כדי לבחון קשר אפשרי בין החשיפה ועבודה במסגרת הטיפול באסון התאומים לבין סרטנים עם תקופה לטנטית ארוכה יותר או עבור ערפלנים אפשריים כמו עישון.

לידיעה במדסקייפ

Am J Indust Med.2016;59:709-721, 722-730. 

המחקר הראשון, המחקר השני

מידע נוסף לעיונך

© e-Med 2022 | כל הזכויות שמורות
שתף מקרה קליני