הטלת שתן לילית היא תופעה נפוצה בקרב ילדים. מבוגר בריא בגופו יכול לישון שנת לילה מלאה (ממוצע של 7-8 שעות) ללא צורך להתעורר להטיל שתן. שינויים החלים בגופנו עם הגיל ומספר מחלות ומצבים פתולוגיים גורמים לכך שהאדם אינו יכול לישון שינה רצופה ומאלץ אותו להתעורר מספר פעמים בלילה על מנת להטיל שתן.  מצב זה פוגע באיכות החיים של החולה, גורם לעייפות בשעות היום, עצבנות וקשיי ריכוז. בסקירה זאת נעמוד על מספר מצבים נפוצים הגורמים להטלת שתן לילית ונציג את הטיפול תרופתי העדכני היכול לסייע לנו לישון לילה שלם ברציפות.

הפיזיולוגיה התקינה

מבוגר בריא במצב תזונתי ונוזלים תקין מייצר בממוצע כחמישים סמ”ק שתן לשעה, או כליטר ומאתיים סמ”ק ליממה. במצבים כגון חום גבוה, אקלים חם, מאמץ גופני, שלשולים והקאות, מאבד גופנו נוזלים רבים בזיעה ומערכת העיכול ומגיב לכך בצמצום ההשתנה. בשתייה מרובה יגיב הגוף על ידי שיתון מרובה על מנת להיפטר מעודפי הנוזלים.

עיקר הנוזלים מופרשים מגופנו בשעות היום. ויסות הפרשת ואגירת הנוזלים מבוצע על ידי שני הורמונים עיקריים: אלדוסטרון המופרש מבלוטת האדרנל ומביא לאגירת נתרן בגוף, ובעקבותיו מים ווזופרסין (Anti diuretic hormone ADH) המופרש מההיפופיזה ומביא לאגירת מים על ידי הפחתת הפרשתם מהכליה.

הפרשת המים בגופנו אינה אחידה ומושפעת ממחזור יומי. בשעות הלילה יש עליה בהפרשת ADH ולכן הפחתה בהפרשת המים.

השתן המופרש מהכליות נאגר בכיס השתן. נפח כיס השתן המירבי התקין הוא כ-500 סמ”ק. כבר ב-150 סמ”ק שתן האדם הער מודע לקיום השתן אך אינו חש צורך עז להטיל שתן. צורך זה מתעורר בערך בנפחים של כ-300 סמ”ק והופך להיות בלתי נסבל בערך ב-400 עד 450 סמ”ק. מכאן שבשמונה שעות שינה, במהלכן יפריש הגוף עד 1/3 מכמות השתן היומית (כלומר 400 סמ”ק ובהשפעת ADH לרוב פחות), אין לכיס השתן כל קושי להכיל את השתן המופרש ללא צורך להתעורר וללכת לשירותים.

השפעת הגיל

עם הגיל חל שיבוש במחזור היומי של הפרשת ADH וגופנו מפריש כמות נמוכה מהרגיל של ADH בלילה. לכן המים אינם נאגרים בגוף ומופרשים ביתר בשעות הלילה. החולה מפריש מעל 500 סמ”ק שתן בזמן השינה ונאלץ להתעורר על מנת להטיל שתן.

חולים אלו נאלצו עד לא מזמן לחיות עם התופעה המטרידה הנ”ל. לאחרונה דווח בספרות על נסיון מוצלח לטיפול בתופעה על ידי וזופרסין מלאכותי הניטל דרך הפה. התרופה “מינרין” מוכרת היטב בטיפול בהרטבה לילית בילדים. גם בילדים פעולתה דומה והיא “מייבשת” אותם למשך הלילה. הטיפול במבוגרים צריך להיעשות בזהירות בשל הסכנה לצבירת נוזלים מופרזת ועד כדי בצקת ראות או הפרעות במאזן המלחים (בעיקר היפונתרמיה). לכן במבוגר בריא הסובל מהשתנה לילית, מומלץ לבצע רישום השתנה במשך  24 שעות. אם מוצאים שהוא משתין מעל 1/3 מהנפח כולל של השתן בשעות הלילה, ניתן להציע לו את הטיפול הנ”ל בהצלחה רבה. 

הגדלת הערמונית

חולים הסובלים מהגדלה שפירה של הערמונית וחסימה של מוצא כיס השתן אינם מתרוקנים כיאות וסובלים משארית שתן מתמדת. חולה כזה, אם מילא את כיס השתן לכדי 400 סמ”ק יכול לרוקן לדוגמא רק 200 סמ”ק בהשתנה איטית וממושכת, ולכן לאחר שצבר 200 סמ”ק נוספים תוך זמן קצר, יתעורר בשנית. החסימה הממושכת גורמת גם להופעת התכווצויות לא רצוניות של כיס השתן, ובעת התאפקות בשינה יסבול החולה מלחץ עז להטיל שתן אשר יעיר אותו שוב ושוב, גם אם אין לו נפח רב להשתין.

הטיפול האמיתי היחיד בתופעה זאת הוא הסרת החסימה, אם באופן תרופתי על ידי חוסמי אלפא (תרופות כדוגמת קדקס, קסטרל, אומניק והיטרין) או ניתוח לכריתת הערמונית, המאפשרים לחולה להטיל שתן ולהתרוקן לחלוטין לפני השינה.

הרגלים ותזונה

מפתיע לגלות עד כמה אנשים אינם מודעים להשלכות של הרגליהם על הצורך להטיל שתן. שתיה מרובה בשעות הערב (מול הטלויזיה למשל…) תגרום לשיתון מרובה בלילה. שתיית משקאות המכילים קפאין (קפה, תה, קוקה קולה) משתנת מאוד. גם אכילת מזון המכיל נוזלים רבים תגרום לאפקט דומה (אבטיח קר על המרפסת בליל קיץ חם למשל).

שתית משקאות דלי קפאין, העברת עיקר השתייה לשעות אחר הצהרים והגבלת שתייה לאחר השעה 7 בערב תוכל לסייע מאוד בהעלמת תופעה זו.

הפרעות שינה

חלק מחולים הפונים לעזרה בשל השתנה לילית אינם מודעים לעובדה שהם לא קמים כדי להטיל שתן אלא מטילים שתן מאחר שכבר קמו מסיבה אחרת. כל הורה צעיר שקם בלילה וצועד ברגליים יחפות אלא חדר הילדים להרגיע את עולליו הבוכים מכיר את הצורך העז להטיל שתן בפתאומיות, בעוד הפעוט לרוב מסרב להירגע ובוכה בקול…. חולים הסובלים למשל מהפרעות נשימה חסימתיות, נחירות קשות ושינה מקוטעת, מתלוננים לא פעם על השתנה מרובה. הערכה קפדנית של דרכי השתן שלהם מעלה תפקוד נורמלי לחלוטין של כיס השתן ולאחר טיפול נאות בהפרעת השינה, חל לרוב שיפור ניכר גם בהשתנה הלילית.

תרופות ומחלות רקע

חולים הסובלים מאי ספיקת לב נוטים לפתח בצקות היקפיות, בעיקר ברגליים. נוזל הבצקת למעשה מנותק ממחזור הדם ושוכן ברקמות הביניים בגוף. חולה המסתובב על רגליו רוב היום נוטה לפתח בצקות רגליים קשות.

בלילה, בשכיבה על הגב ברגליים מורמות מעט, הבצקת מפונה על ידי הורידים והגוף מוצף בנוזלים בכמות רבה. התוצאה היא שיתון. חלק גדול מחולים אלו מטופלים במשתנים (כדוגמת פוסיד) וטעות נפוצה היא נטילת פוסיד בשעות הערב, ושיתון נוסף בלילה.

חבישת גרביים אלסטיות המונעות בצקות, נטילת משתנים בשעות הבוקר ואיזון קפדני של אי ספיקת לב מסייעים מאוד בטיפול בהטלת השתן הלילית.

גם סכרת לא מאוזנת גורמת לא פעם לשיתון יתר. החולה סובל מהיפרגליקמיה בלילה, הסוכר מופרש דרך הכליות וגורף עמו מים במנגנון של דיורזה אוסמוטית.

השתנה לילית בחולה הסכרתי יכולה להיות הסימן הראשון לאיזון לקוי, ומומלץ לבקש מחולים אלה לבצע בדיקת סוכר, בדם ו/או בשתן, כשהם קמים בלילה להטיל שתן. איזון הסכרת יקל מאוד על התופעה.

לסיכום, מגוון מחלות ומצבים פיזולוגיים ופתולוגיים יכולים לגרום לנוקטוריה, ולפגיעה באיכות החיים של החולה. ברור פשוט ותרופות חדישות מסייעים מאוד  בהקלה על סימפטום זה. השתנה לילית איננה עוד גזירה משמים היא בהחלט ברת טיפול.

.