על מנת להבין את ההתפתחות והמורכבות של מדיניות הרווחה בארצות המערב, יש לסקור את התמורות שחלו במאתים השנים האחרונות שהחלו במהפכה הצרפתית ב1789 ונמשכו בשרשרת מהפכות תעשייתיות וחברתיות. במישור הטכנולוגי התפתחות מכונת החישוב המכנית הבסיסית למחשב האלקטרוני הכל יכול  של היום. במישור החברתי הארכת תוחלת החיים  הממוצעת מ45 שנים ללמעלה משמונים שנים בנשים במדינות המפותחות-המערביות וחקיקת חוקים סוציאלים במדינות הרווחה, ביניהם חוקים לפרישה והבטחת הכנסה ובמישור המדיני-כלכלי מעבר ממדיניות של שוק “חפשי” עם מעורבות מרכזית-ממשלתית למדיניות של הפרטה וגלובליזציה תוך כרסום  בעקרונות הערבות ההדדית והסולידריות החברתית.

החקיקה הסוציאלית הראשונה הועברה באופן פרדוקסלי על ידי ביסמרק-( Otto Eduard Leopld von Bismarck 1815-1898)-שומרה ומגינה של המונרכיה והאצולה הגרמנית. מאחדה, מייסדה וראש ממשלתה הראשון של גרמניה  בימי הרייך השני שנודע בנוקשותו כקנצלר ה”ברזל”, לוחמנותו, שתלטנותו וסלידתו מה”סוציאל-דמוקרטים”(SPD ). ב1883 הוא העביר את החוק לפיצוי עובדים בתקופת מחלה. שנה לאחר מכן בטוח תאונות עבודה וכעבור שש שנים ב1889 בטוח פנסיה לעובדים. הגיל הקובע לקבלת הקצבה נקבע לגיל 70 ולא לגיל 65 כפי שמפורסם בטעות במקורות ספרותיים מכובדים ביותר בארץ שהועתקו ממקורות דומים בחו”ל ((ראו קישור זה.

גיל הפרישה בגרמניה שונה ל65 רק ב1916 ברייכסטאג כעבור 27 שנים.

תוחלת החיים הממוצעת בתקופתו של ביסמרק-המאה התשע עשרה עמדה על 45 שנים כך שמעט מאוד זכו להגיע לגיל פנסיה. מלבד הצורך בחיזוק כח העבודה הנדרש עבור התעשיה הגרמנית המתפתחת לשם תמיכה במלחמות אותם יזם וכן לשם עצירת גלי ה”ירידה” הגואים לאמריקה, ביסמרק בחקיקה זו רצה לשמוט את השטיח מתחת לרגלי הסוציאל דמוקרטים בעוד שלעובדים הוא מכר שרות, שבשל תוחלת החיים הקצרה דאז, רבים מהעובדים לא זכו להגיע לגיל פרישה ולהנות מפרי עמלם

(David Khoudour-Casteras, Welfare State and Labour Mobility, March 2005).

 חשוב לציין למען האמת ההיסטורית  שרעיון הערבות ההדדית,  הסולידריות החברתית והבטוח הסוציאלי בהמשך לא היו פרי המצאתו של ביסמרק. ב1673 קולברט שר האוצר תחת המלך לואי ה     14הורה בצו מלכותי על הקמת קרן פנסיה לחיילי חיל הים הצרפתי. תחת נפוליאון השלישי, אחיינו של נפוליאון בונפרט(הראשון), שהיה הנשיא הצרפתי הראשון וגם המונרך האחרון לאחר שבצע הפיכה ונהיה קיסר, חוק מה 9 ביוני 1850 מורה על הקמת קרן פנסיה לעובדי מדינה ואנשי צבא. גיל הפרישה נקבע לגיל 60 ובעבודות שוחקות ל55 שנים(Gerard Filoche, Elements d’histoire des Retraites, 2003 ). על רקע סכסוך על השליטה בספרד, נפוליאון השלישי יצא למלחמה נגד פרוסיה שבה הוא מובס ב 1870 בקרב סדאן. בתבוסה בסדאן צרפת איבדה את ההגמוניה באירופה לגרמניה שחוגגת כעבור שנה את איחודה באולם המראות בארמון ורסאי למגינת ליבם של צרפת המובסת ונפוליאון ה 3 (שאכן דאג לפשוטי העם גם בתחומים אחרים)  מאבד את הבכורה ההיסטורית על החלת חוק הפנסיה לביסמרק(שפעל משיקולים טקטים)-אכן רשע וטוב לו.

 בארץ, בצילו של משבר קרנות הפנסיה שלא נוהלו נכון וכן השינויים הכלכליים והדמוגרפיים-עליה בתוחלת החיים מחד וירידה בפריון מאידך, כך שיותר גמלאים זכאים לפנסיה ליותר שנים ממקורות הממומנים על ידי פחות צעירים המצטרפים לכוח העבודה, ננקטו מספר פעולות להצלת הקרנות. החשובות שבהן היו: סגירת חלק מהן בפני מצטרפים חדשים, הגדלת חלקו של העובד בהפרשות לפנסיה כולל מעבר מפנסיה תקציבית- הפרשה לפנסיה על חשבון המעביד לפנסיה צוברת-על חשבון העובד והמעביד והקטנת הקצבה המשולמת בעיקר על ידי העלאת גיל הפרישה. המחצית השניה של הגרעון צריכה להיות משולמת מתקציב המדינה.

ב5 בינואר 2004 , תחת שרביטו ובנצוחו של שר האוצר דאז, בנימין נתניהו, התקבל חוק הפרישה התשס”ד, אשר שינה את גיל הפרישה החל מחודש יולי 2004. החל מחצי שנה מיום קבלת החוק גיל הפרישה לגברים הועלה מ 65 ל 67 ולנשים מ 60, בשלב ראשון ל 62, בהמשך ל64 ומאוחר יותר ל67  (בכפוף לאישורן או ליתר דיוק לאי התנגדותן של ועדות משנה שאמורות לדון בהמשך העלאת הגיל לנשים), באופן מדורג. בכל שנה החל מ1 בינואר 2004, יועלה גיל הפרישה בארבעה חודשים כל שנה, כך שכעבור שש שנים(2010) בגברים ועשרים ואחת שנים(2025) בנשים גיל הפרישה יהיה 67. לקביעת גיל הפרישה בשלבי הביניים קיימים לוחות חישוב ומחשבונים באינטרנט, באתר בטוח לאומי.

אם גזרת העלאת גיל הפרישה בארץ עברה מהר, חלק הואיל ואנחנו עם שמורגל לגזרות, באירופה המצב שונה. הכרזתו של נשיא צרפת ניקולא סרקוזי, ביוני ובאוקטובר 2010 כי בכוונתו להעלות את גיל הפרישה הוציאה לרחובות אלפי מפגינים, אלא שהפעם הצרפתים לא לבד, הם חלק מגל רחב של זעם וחרדה השוטף את אירופה. חרף כל ההפגנות והמהומות סרקוזי הצליח להעביר את החוק להעלאת גיל הפרישה באוקטובר 2010, אחרי האסיפה הלאומית, הסנט אימץ(ברב קולות, 177 בעד, 153 נגד) את החוק להעלאת גיל הפרישה מ60 ל62 ומגיל 65 ל67 הגיל שבו נתן לממש את הקצבה ללא קנס על אי הגעה למקסימום הפרשה שנקבע על פי חוק (LEMONDE.FR 22.10.10) .

בבריטניה תהליך העלאת גיל הפרישה יעשה בהדרגה ויפרש לאורך זמן הרבה יותר ארוך. עד שנת 2018  גיל הפרישה של הנשים(60) יושווה לזה של הגברים(65) ובשלב שני החל משנת 2018 עד 2020  גיל הפרישה האחיד יועלה ל 66. בין 2034 ל2036 ל 67 ובין 2044 ל2046 ל 68 (pensionadvisoryservice.org.uk) .

העלאת גיל הפרישה, מעבר להיותה כורח המציאות הכלכלית יכולה לסייע בפתרון בעיה מספר אחת במדינות המערב והיא הבעיה הדמוגרפית. הישארותם של עובדים בפרט במקצועות נדרשים כשופטים ורופאים יכולה לתת מענה אף אם חלקי למצוקה בכוח אדם במקצועות אלו ובעוד מקצועות נדרשים וחיוניים. זהו למעשה סוג של הגירה-עלייה פנימית בפרט לנוכח הידלדלות המקורות החיצוניים.  

כמו כל פתרון הוא אינו יכול להיות מושלם ללא צעדים משלימים כמו מציאת פתרון לבעיה של פגיעה בחידוש, רענון ויזמה בשל בלימת קידומם של עובדים צעירים. המפתח למציאת פתרונות משלימים צריך להתבסס על חשיבה יותר יצירתית- רב ממדית כמו להפסיק לחשוב במונחים של גיל כרונולוגי ולחשוב על גיל קובע לפרישה-שקלול הגיל הכרונולוגי-קלנדרי, הביולוגי-מצב פיסי, התפקודי, הנפשי, החברתי הפיננסי וכמובן המקצועי. במקום פרישה אפשר לדבר על הנפשה. במקום גיל שלישי קריירה שלישית. ועוד כהנה וכהנה-ובא לציון גואל.   

 לסיכום, חקיקה סוציאלית היא מסממניה המובהקים של מדינת רווחה ואם עד לפני שנים אחדות מדינות רבות באירופה התגאו בהיקף ובעומק מדיניות הרווחה, הרי שבשנים האחרונות בצילו של משבר כלכלי מתמשך רבות מהן נאלצות כחלק מהצעדים לשיקום המצב לקצץ בחקיקה הסוציאלית, בין היתר על ידי העלאת גיל הפרישה שלאט אך בבטחה מטפס בחזרה לגיל 70 הוא הגיל שנקבע לראשונה לפני יותר ממאה שנים על ידי חלוץ החקיקה הסוציאלית ביסמרק.למנהיגי אירופה נדרשו יותר ממאה שנים על מנת להבין שהגיל ה”אידיאלי” לפרישה הוא 70. אם בנושא החקיקה הסוציאלית ביסמרק היטיב לצפות את העתיד, בבחינת החכם הרואה את הנולד. הוא לא היטיב לצפות ולשמור על מעמדו הפוליטי ונאלץ להתפטר ולפרוש מהזירה הפוליטית לאחר שהסתכסך עם וילהלם השני שהתקרב לסוציאל דמוקרטים. כך שמה שהוא ניסה לעולל כל השנים לסוציאל דמוקרטים להוציאם מחוץ לחוק הם לבסוף  עוללו לו את זה במדה יותר גדולה של הצלחה. על זה אמרו חכמינו-אבותינו:

על דאטיפת אטפוך וסוף מטיפייך יטופון, מסכת אבות, ב, ז.