חדשות

עדויות חדשות תומכות בטיפול תת-עורי ב- Elranatamab בחולים עם מיאלומה נפוצה עמידה וחוזרת (מתוך כנס ה-ASCO)

03/08/2021

 

מנתונים שהוצגו במהלך הכנס השנתי מטעם ה-ASCO עולות עדויות התומכות ביעילות ובטיחות זריקות תת-עוריות של Elranatamab בחולים עם מיאלומה נפוצה חוזרת או עמידה לטיפול.

 

החוקרים הציגו עדכונים אודות מינוני הטיפול ב- Elranatamab, נוגדן המכוון כנגד CD3, בחולים עם מיאלומה נפוצה עמידה/חוזרת ממחקר MagnetisMM-1 בשלב 1. החולים טופלו ב- Elranatamab בזריקה תת-עורית במינונים של 80, 130, 215, 360, 600 ו-1,000 גרם/ק"ג כל שבוע.

 

עד אוגוסט 2020, הטיפול ב-Elranatamab ניתן ל-30 חולים במינונים של 80 גרם/ק"ג (6 חולים), 130 גרם/ק"ג (4 חולים), 215 גרם/ק"ג (4 חולים), 360 גרם/ק"ג (4 חולים), 600 גרם/ק"ג (6 חולים), או 1,000 גרם/ק"ג (6 חולים), אשר ניתנו בזריקה תת-עורית, פעם בשבוע. החולים קיבלו חציון של שמונה טיפולים קודמים (ב-87% מהחולים תועדה מחלה עם עמידות משולשת, ב-97% תועד כישלון טיפול קודם כנגד CD38 וב-23% ניתן טיפול קודם בנוגדן המכוון ל-BCMA או טיפול CAR T-cell).

 

האירועים החריגים הנפוצים על-רקע הטיפול כללו לימפופניה (24 חולים; 20% בדרגה 3 ו-60% בדרגה 4), תסמונת שחרור ציטוקינים (22 חולים; ללא אירועים מעל דרגה 2), אנמיה (17 חולים; 43% בדרגה 3 ו-3% בדרגה 4), תגובות באתר הזריקה (16 חולים; כל האירועים היו עד דרגה 2), תרומבוציטופניה (16 חולים; 23% בדרגה 3 ו-17% בדרגה 4) ונויטרופניה (12 חולים; 17% בדרגה 3 ו-17% בדרגה 4).

 

החשיפה עלתה עם מינון ושחרור ציטוקינים תועד עם המנה הראשונה; החוקרים זיהו עליה בפרוליפרציה של תאי T בדם היקפי.

 

התגובה לטיפול תועדה החל מטיפול במינון של 250 גרם/ק"ג.  במינונים של 150 גרם/ק"ג ומעלה, שיעורי התגובה הכוללים לפי קריטריוני International Myeloma Working Group עמדו על 70%. מבין אלו, 30% מהמקרים היו של הפוגה מלאה או הפוגה מלאה לפי קריטריונים קפדניים. במינון המומלץ בשלב 2 של 1,000 גרם/ק"ג, שיעורי התגובה הכוללים עמדו על 83.3%.

 

החוקרים מדווחים כי חציון מרווח הזמן עד לתגובה עמד על 22 ימים.

 

ממצאים אלו תומכים בהמשך פיתוח Elranatamab כטיפול מונותרפי או כטיפול משולב עם תכשירים אחרים כנגד מיאלומה.

 

מתוך כנס ה-ASCO

 

לידיעה ב-Healio

מידע נוסף לעיונך

© e-Med 2021 | כל הזכויות שמורות
שתף מקרה קליני