Emed.co.il - גירסה להדפסה
  אתר לאנשי רפואה e-Med

E-MED.CO.IL 09/05/2021  הדפס מאמר  הדפס מאמר
 
E-MED.CO.IL

14/04/2016 הסקירה החודשית: הטיפול בזיהומים בעור וברקמות הרכות בגיל הילדות כולל טיפול ב Molluscum contagiosum וביבלות (CME)

זיהומים בעור מהווים את אחת הסיבות העיקריות לביקורי ילדים במרפאות,  ביניהם זיהומים חיידקיים, עם או בלי מוגלה, בעור וברקמות התת-עוריות  וכן זיהומים וירליים דוגמת יבלות ומולוסקום קונטג'יוסום  (molluscum contagiosum ). בשנים האחרונות נרשמה עלייה במקרים עם תלונות אלה. המאמר לפנינו יתמקד בתמורות שחלו בטיפול במחלות אלה בשנים האחרונות. סקירה בארצות הברית גילתה שבין השנים 1997 ועד 2005 נרשמה עלייה ניכרת של זיהומים בעור בארצות הברית ובעיקר באוכלוסייה הצעירה משמונה עשר שנים. במקביל נרשמה עלייה בזיהומים על יד הסטפילוקוקוס אוראוס העמיד למתיצילין המכונה גם ה MRSA   מאז שזוהה לראשונה בשנות התשעים המוקדמות של המאה הקודמת.

 

בהערכת זיהום עורי חיוני לוודא האם הזיהום גרם ליצירת מורסה או לא, כדי להחליט על הצורך בניקוז, ולקבל מוגלה לתרבית ולקביעת הרגישות של החיידק. בדרך כלל הבדיקה הקלינית מדויקת מספיק כדי להחליט אם נוצרה מורסה או לא. במקרים של ספק, הבדיקה הסונוגרפית בידי טכנאי או רופא מיומן תפתור את הבעיה. תרבית דם בדרך כלל לא עוזרת בגילוי החיידק המזהם אך מומלץ לבצע תרבית דם כאשר הזיהום הוא בפצע ניתוחי או טראומטי.

 

הטיפול בזיהומי עור לא מוגלתיים:- impetigo, ecthyma, cellulitis, staphylococcal scalded skin syndrome, erysipelas and necrotizing fasciitis

אמפטיגו מחולק לצורה הבועית והלא בועית – bullous and non-bullous   ונגרם על ידי זיהום של האפידרמיס. מנגד   ecthyma   מתאר זיהום של הדרמיס, והטיפול זהה לטיפול של אימפטיגו לא בועית.

כ- 70% של מקרי אימפטיגו שייכים לצורה הלא בועית והחיידק האחראי לזיהום הוא הסטפילוקוקוס  אוראוס והסטרפטוקוקוס מקבוצת A . אצל 5% מחולי אימפטיגו לא בועית יפתחו דלקת בכליות – כלומר גלומרולונפריטיס. טיפול אנטיביוטי של האימפטיגו לא ימנע סיבוך זה, אבל ימנע מהזן הנפריטי מהתפשטות באוכלוסייה.

 

אימפטיגו בצורה הבועית בדרך כלל נמצא בילדים בני שנתיים עד חמש שנים, ובאזורי הגוף  המועדים לאינטרטריגו (intertrigo ). כמעט תמיד החיידק הוא סטפילוקוקוס אוראוס והוא מייצר רעלנים המפרקים חלבונים שמתפקידם לקשר בין תאים. כתוצאה מכך נוצרות בועות הן באימפטיגו בועית והן ב scalded skin syndrome . מנגד, הסטפילוקוקוס  העמיד למתיצילין ה MRSA , אינו נוטה ליצור בועות אלא מורסות .לכן באימפטיגו בועית אין צורך לטפל בתרופות הפועלות נגד MRSA . בדרך כלל אפשר לטפל באימפטיגו  מכל הסוגים במריחה מקומית. רק כאשר האימפטיגו מכסה אזור עור רחב מאד או כאשר יש מגפת אימפטיגו באוכלוסייה יש הצדקה לתת טיפול סיסטמי.  

התרופות היעילות בטיפול מקומי הן mupirocin  המשווק בשם בקטרובן bactroban , retapomulin ששמו המסחרי הוא altabax    וקרם חומצה פוסידית fucidic acid cream   הנמכר בארץ כקרם פוסידין  או סטפידרם (staphyderm ). בזמן האחרון נרשמה עלייה בזנים של סטפילוקוקוס העמידים לתרופות אלה, וחייבים לזכור עובדה זו כאשר הטיפול נכשל. תרופה נוספת שהגיעה לשוק בעת האחרונה היא ozenoxacin

זיהומים של הרקמות שאינן מלווים במוגלה כולל צלוליטיס, אריסיפלס ו necrotizing fasciitis   דורשים טיפול סיסטמי. זיהומים אלה משניים לחדירה של סטרפטוקוקוס ומגיבים לטיפול בצפלקסין (cephalexin ).

Staphylococcal scalded skin syndrome  היא מחלת עור המופיעה בילדים בני חמש שנים או פחות. המחלה נגרמת על ידי הפרשת רעלן אשר מוביל לקילוף העור מסביב לנקבים בגוף או בקפלים.  חיוני להתחיל טיפול בהקדם האפשרי כי סיבוכי המחלה הם אילוח דם – כלומר ספסיס - והרעות אלקטרוליטריות. למחלה זו תמותה של 5% - עובדה זו מדגישה את דחיפות הטיפול.

הטיפול האנטיביוטי המומלץ הוא מתן  קלינדמיצין יחד עם אחד הפניצילים העמידים לפניצילינזה, או אחד הצפלוספורינים עם אחד הפניצילינים הסמי-סינטטים העמידים לבטא- לקטמזה  עד לקבלת תוצאות רגישות החיידק.

 

הטיפול בזיהומים המלווים במוגלה  דוגמת מורסות, furuncle   ו  Carbuncle

במקרים אלה חייבים לנקז ולתרבת את החיידק. תרופות אנטיביוטיות נחוצות רק  אם יש סימנים של מחלה סיסטמית   מסוג systemic inflammatory response syndrome , ירידה בלחץ דם, או כאשר טיפול אנטיביוטי קודם נכשל או במקרים של כשל אימוני. במקרים אלה חייבים לתת טיפול פומי נגד  MRSA .

זיהומים נגיפיים

Molluscum contagiosum הינה מחלה נפוצה בקרב ילדים הנגרמת על ידי נגיף. לעיתים קרובות המחלה מופיעה לאחר שחייה או בקרב ילדים הסובלים מאגזמה (eczema ( . הפריחה חולפת מעצמה.

כאשר החולה מבקש טיפול  יש שלוש אפשרויות. אחת, טיפול על ידי הריסת הרקמה הנגועה – destructive therapy . האפשרות השנייה – באמצע ויסות אימונולוגי – immunomodulatory treatment . והשלישית – טיפול אנטי נגיפי. אין תמימות דעים לגבי הטיפול המועדף.

טיפול המבוסס על הרס הרקמה המקומית כולל cryotherapy או  curettage   או אפליקציה חומרים כימיים דוגמת cantharidin .  חומר נוסף המאיץ היעלמות הפריחה הוא potassium hydroxide   במריחה מקומית.

ללא טיפול המחלה נעלמת תוך שנה ב 50% מהחולים.

 

הטיפול ביבלות

בזמן האחרון נמצא שזריקת החיסון נגד נגיף הפפילומה, ה  HPV vaccine הביאה להיעלמות של יבלות בקרב ילדים. תוצאות טובות התקבלו גם לאחר טיפול מקומי עם squaric acid dibutyl ester .

המאמר הופיע בכתב העת Current opinion in Pediatrics   לחודש אפריל 2016.

סגור חלון