Emed.co.il - שלח/י לחבר/ה

סל התרופות האחרון שתוצאותיו הוכרזו לפני כחודש ימים, הביא להכנסתו של טיפול נוסף למתמודדים עם שלפוחית רגיזה. במשך שנים, <A href="https://info.e-med.co.il/betmiga/?utm_source=Emed&utm_medium=Info&utm_campaign=Cube">מירבגרון (בטמיגה)</A> הייתה מחוץ לסל התרופות ובשל כך גם מחוץ להישג ידם של חלק מהמטופלים, אולם כעת ובהמשך לעבודות רבות שהציגו את יעילותה, תוכל להינתן למטופלים ולסייע להם בהתמודדות עם תופעות לוואי והתמדה תרופתית<?xml:namespace prefix = "o" ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:office" /><o:p></o:p>
שלפוחית רגיזה, הסינדרום הקליני שעיקרו דחיפות שמלווה בדרך כלל בנוקטוריה, עם או ללא דליפת שתן, היא ללא ספק בעיה שכיחה באוכלוסייה. באופן כללי המספרים מראים כי 25%-40% מהנשים תסבולנה מדליפת שתן כלשהיא בשלב זו או אחר בחייהן, בחלק מהן מדליפה יומיומית ובמחצית מהמקרים תהיה דליפת שתן במאמץ. נוסף על כך, בעוד שדליפת שתן במאמץ שכיחה יותר בעשורים מוקדמים של החיים, דליפה בדחיפות, תהיה שכיחה יותר בגילאים מבוגרים יותר.<o:p></o:p>
הגישה הפרקטית המרפאתית לטיפול בתסמונת הזו, הייתה ועודנה ראשית האבחון שלה. בהמשך לכך, הערכה של דרגת החומרה, התערבות טיפולית, הכול בהתאם לרצון המטופלת. בחלק מהמקרים כגון כישלון טיפולי קודם (שמרני או ניתוחי) וקיום אחד או יותר מאלו - דלקות חוזרות בדרכי השתן, הפרעות בריקון השלפוחית, צניחה משמעותית של אברי האגן או חשד לפיסטולה, יש צורך לבצע בירור אורוגניקולוגי מלא.<o:p></o:p>
ברוב המקרים אפשר להתחיל את הטיפול כבר בקהילה. כך לדוגמא על ידי אנמנזה, בדיקה גופנית, בדיקת שתן כללית ובדיקת שתן לתרבית. גם שימוש בבדיקה גניקולוגית שנעשתה בחצי השנה האחרונה תבוא לידי ביטוי, עם כל אלו נוכל מיד להתחיל בטיפול וכבר בקהילה.<o:p></o:p>
אלא שעד לאחרונה ובמשך שנים היה קיים בפנינו הרופאים, בין אם בקרב האורולוגים, האורוגניקלוגים ורופאי המשפחה, אתגר נוסף - טיפולי. בכל אותן השנים עשינו שימוש בתכשירים ממשפחת האנטיכולינרגיים, שאמנם כולם יעילים אבל הראו תופעות לוואי משמעותיות של יובש בפה, עצירות וטשטוש הראייה. כל זאת עוד לפני שדיברנו כלל על אפקט העומס האנטיכולינרגי שיש למשפחת הטיפולים הזו על מערכת העצבים המרכזית.<o:p></o:p>
הטיפולים הללו היוו את עיקר הטיפול בשלפוחית רגיזה והם פעלו על בסיס דיכוי התכווצויות לא רצוניות של שלפוחית השתן. אולם תופעות לוואי שלוו לטיפולים הללו הגבילו מאוד את הטיפול והביאו להפסקת הטיפול בעד 50% מהמטופלים. זאת ועוד, עבודות שונות הראו לנו עד 80% הפסקת טיפול בחודש, שליש מהמקרים כלל לא הגיעו על מנת לקבל מרשם חדש ואף התקיימה הפסקת הטיפול בהרבה מאוד מקרים. <o:p></o:p>
אלא שהמתמודדים עם הסינדרום הקליני הזה, קיבלו לפני כחודש ימים זריקת עידוד בדמות הכנסתה לסל של מירבגרון (בטמיגה). הטיפול  אמנם כבר הגיע לישראל לפני מספר שנים והיווה חדשות מצוינות, רק שהיות ולא נכלל בסל התרופות בשנים הללו, היה לנו קושי להעניק אותו כקו טיפול ראשון. <o:p></o:p>
מעבר לעובדה שמירבגרון פועלת במנגנון שונה לחלוטין (בטא 3 אגוניסט) כלומר לא מביא לעומס אנטיכולינרגי, הטיפול הראה יעילות גבוהה מאוד ללא תופעות הלוואי. גירוי בטא 3 רצפטורים, כאשר שריר הדטרוזור רפוי, מביאים לכך שהמרווח בין מתן שתן למתן שתן גדל ואין פגיעה בריקון השלפוחית. באחת העבודות שעקבה במשך תקופה של שנה אחר המטופלים, נראה כי אותו יובש בפה ושאר תופעות הלוואי לא קיימות – יעילות זהה ללא תופעות לוואי. הדברים חשובים אף יותר כאשר אנחנו מדברים על הגיל השלישי ובו עולה השכיחות לתסמונת. בעבודה שעשתה השוואה בין מירבגרון לטיפולים אנטיכולינרגיים, משפחת האנטיכולינרגיים הראתה פי 4-8 יובש בפה לעומת הפלצבו ועצירות של פי 2-5 של אותה משפחה. במירבגרון לא נצפה כלל שינוי לעומת פלצבו.<o:p></o:p>
כלל הנתונים הללו בתוספת לעובדה שקיבלנו את מירבגרון כעת ככלי טיפולי בתוך סל התרופות יביאו לשינוי הקו הראשון הטיפולי. הפסקות הטיפול ותופעות הלוואי המשמעותיות שמביאה עמה משפחת האנטיכולינרגיים לא משאירה מקום לספק וכיום אין הגיון בהתחלת טיפול ממשפחה זו. בייחוד כאשר מירבגרון זמין יותר למתמודדים עם שלפוחית רגיזה, ובעלות מופחתת.<o:p></o:p>
(*)הכותב הוא פרופ' דוד גורדון, מנהל המרכז לרצפת האגן בית החולים אסותא תל אביב.
מקורות:<o:p></o:p>
<o:p> </o:p>
<OL style="MARGIN-TOP: 0cm" type=1>
<LI class=MsoNormal style="unicode-bidi: embed; DIRECTION: ltr; TEXT-ALIGN: left; MARGIN: 0cm 0cm 0pt 36pt; LINE-HEIGHT: normal; mso-list: l0 level1 lfo1; tab-stops: list 36.0pt">Wagg et al. BJU Int 2012;110:1767-74<o:p></o:p></LI>
<LI class=MsoNormal style="unicode-bidi: embed; DIRECTION: ltr; TEXT-ALIGN: left; MARGIN: 0cm 0cm 0pt 36pt; LINE-HEIGHT: normal; mso-list: l0 level1 lfo1; tab-stops: list 36.0pt">Sexton et al Int J Clin Res 2011;65:567–85 <o:p></o:p></LI>
<LI class=MsoNormal style="unicode-bidi: embed; DIRECTION: ltr; TEXT-ALIGN: left; MARGIN: 0cm 0cm 0pt 36pt; LINE-HEIGHT: normal; mso-list: l0 level1 lfo1; tab-stops: list 36.0pt">Sears et al. J Urol 2010;183:1077–81<o:p></o:p></LI>
<LI class=MsoNormal style="unicode-bidi: embed; DIRECTION: ltr; TEXT-ALIGN: left; MARGIN: 0cm 0cm 0pt 36pt; LINE-HEIGHT: normal; mso-list: l0 level1 lfo1; tab-stops: list 36.0pt">Betmiga – Prescribing information approved by MOH<o:p></o:p></LI>
<LI class=MsoNormal style="unicode-bidi: embed; DIRECTION: ltr; TEXT-ALIGN: left; MARGIN: 0cm 0cm 0pt 36pt; LINE-HEIGHT: normal; mso-list: l0 level1 lfo1; tab-stops: list 36.0pt">Hedge & Eglen. Life Sci 1999; 64: 419–28<o:p></o:p></LI>
<LI class=MsoNormal style="unicode-bidi: embed; DIRECTION: ltr; TEXT-ALIGN: left; MARGIN: 0cm 0cm 0pt 36pt; LINE-HEIGHT: normal; mso-list: l0 level1 lfo1; tab-stops: list 36.0pt">Khullar et al; European urology, 2013;63:283-295<o:p></o:p></LI>
<LI class=MsoNormal style="unicode-bidi: embed; DIRECTION: ltr; TEXT-ALIGN: left; MARGIN: 0cm 0cm 0pt 36pt; LINE-HEIGHT: normal; mso-list: l0 level1 lfo1; tab-stops: list 36.0pt">Chapple et al; European urology, 2013;63:296-305<o:p></o:p></LI>
<LI class=MsoNormal style="unicode-bidi: embed; DIRECTION: ltr; TEXT-ALIGN: left; MARGIN: 0cm 0cm 0pt 36pt; LINE-HEIGHT: normal; mso-list: l0 level1 lfo1; tab-stops: list 36.0pt">Chapple et al; 2017; 72:389-399<o:p></o:p></LI>
<LI class=MsoNormal style="unicode-bidi: embed; DIRECTION: ltr; TEXT-ALIGN: left; MARGIN: 0cm 0cm 0pt 36pt; LINE-HEIGHT: normal; mso-list: l0 level1 lfo1; tab-stops: list 36.0pt"><A href="http://uroweb.org/guideline/urinary-incontinence/">http://uroweb.org/guideline/urinary-incontinence/</A><o:p></o:p></LI></OL>
<o:p> </o:p>

כתובת נמען
נושא
שמך
כתובת הדואר שלך
הערה
	סגור חלון

	15/06/2021