חדשות

גישות חדשות לטיפול במחלות עיניים נוירולוגיות

11/03/2007

במסגרת הכינוס השנתי ה-33 של ה-North American Neuro-Ophthalmology Society, שהתקיים ביוטה בפברואר 2007, הוצגו מספר גישות טיפול חדשות למחלות עיניים נוירולוגיות.

הדיון התמקד בגישות קיימות ועתידיות להגנה מפני פגיעה נוירולוגית במערכת הראייה, כאשר הדגש הושם על מנגנונים מולקולריים ותאיים למניעת מות אקסונים ותאי גנגליון רשתיים, וכן על שיקום נוירונים אלה והקשרים ביניהם.

 

לדברי אחד החוקרים, על אף שמרבית המחקרים בנושאneuroprotection  התמקדו באנליזה מורפולוגית וכמותית של גופי התאים, תהליכים דנדריטיים ואקסונליים משחקים אף הם תפקיד בסיסי באינטגרציה הכוללת ובפעילות התאים הגנגליונים ברשתית. לכן, לדבריו, אסטרטגיות יעילות באמת של neuroprotection יתמקדו באופן אידאלי בשימור המבנה והתפקוד של מרכיבי תאי הגנגליון הרשתיים. תאים אלה, בדומה לנוירונים אחרים במערכת העצבים המרכזית, אינם מצליחים לחדש את האקסונים שלהם לאחר פגיעה אקסונלית. מספר פקטורים נמצאו קשורים בתוצאה רגנרטיבית גרועה, והבנה טובה יותר שלהם ושל האירועים המעודדים אותם תתרום לפיתוח אסטרטגיות יעילות יותר לתיקון הפגיעה בעצב הראייה.

 

חוקר נוסף דיווח, כי מחקרים, שבוצעו בבע"ח, סיפקו מידע רב אודות מנגנונים מולקולריים של מות תאי גנגליון עקב פגיעה באקסון או בגוף התא. מחקרים אלה הראו, כי פגיעות כמו איסכמיה, רעילות מושרית NMDA וקרע או מעיכה של עצב הראיה מסתיימות כולן במות תאי גנגליון. אולם, תרגום מחקרים אלה לתועלת אנושית לא תרם רבות. על אף שהושקעו מיליוני דולרים במחקר, עדיין אין טיפול מאושר לגלאוקומה,Leber's hereditary optic neuropathy (LHON), optic neuritis, שבץ, פגיעת טראומה מוחית, פרקינסון, הנטינגטון או רטיניטיס פיגמנטוזה. עקב הצלחה מסוימת עם memantine בטיפול באלצהיימר, מתקיים בימים אלו מחקר אקראי המשתמש ב-memantine כטיפול בגלאוקומה.

 

בנוסף, הוצגה סקירה של המחקר הנוכחי בתחום תאי הגזע ויישומו בהפרעות עיניים נוירולוגיות, בייחוד בהפרעות ברשתית ובעצב הראייה. מאחר ונוירונים אינם מתחלקים ומתמיינים להחלפת תאים שנפגעו כתוצאה ממחלה, איבוד הראייה הוא בדר"כ קבוע. במקרים אלה, לכן, מניעת מוות תאים אינה מספקת ותאי גזע שמסוגלים להתחלק יכולים לתקן את הנזק לרקמה העצבית. במטרה להשיב את הראיה שאבדה עקב הפגיעה העצבית, הכרחי למצוא דרך למיין את התא הראשוני לתא גנגליון רשתי, ולקשר בין התאים. אולם, גם אם נוכל להשיג רגנרציה וחיבור מחדש, ללא מיפוי הולם למטרות רטינואופטיות, הראייה תהיה ברזולוציה נמוכה. לכן, שיפור פונקציונאלי אמיתי בראיה בהקשר זה יושג ככל הנראה רק בעוד 20-30 שנים.

 

אחד התחומים המרעישים ביותר כיום הוא טיפול גנטי בהפרעות רשתית תורשתיות, במסגרתו החוקרים השתמשו בוקטורים נגיפיים ליצירת טיפולים גנטיים לרשתית במודלים של בע"ח. וקטורים המורכבים כראוי ב-DNA התאי עשויים להיות ישימים קלינית עבור מחלות רשתית רצסיביות של גן יחיד. הטיפול הגנטי הראשון לשימור ראייה הושג במודל כלבי ב- Leber congenital amaurosis, סוג חמור של דיסטרופיה רטינלית בילדות, בעלת תורשה אוטוזומלית רצסיבית. בהתבסס על מחקר זה ומחקרים נוספים שנעשו בכלבים ובקופים, מתקיים בימים אלו מחקר קליני בחולים הסובלים מהמחלה.

 

טיפול גנטי נחקר גם עבור LHON. LHON היא נוירופתיה אופטית דו צדדית העוברת בתורשה אמהית ומסתיימת באובדן ראייה במהלך העשור השני עד הרביעי לחיים. המחלה נגרמת ע"י מספר מוטציות נקודתיות ב-DNA המיטוכונדריאלי. לדברי החוקרים, הטיפול הגנטי במחלה נבדק במודל עכברים, תוך שימוש בטכניקה של "ביטוי אלוטיפי". מאחר ולא ניתן באמצעים הקיימים להחדיר גנים ישירות ל-DNA המיטוכונדריאלי, החוקרים יצרו יחידה המסוגלת להשתלב ב-DNA בגרעין התא, עם רצף מטרה מיוחד המאפשר למקטע שהוכנס לחדור בהמשך אל המיטוכונדריה. החדרת גן מוטנטי לעכברים גרמה להתנפחות עצב הראייה ולאפופטוזיס וכן ליצירת רדיקלים חופשיים של חמצן. אולם, החדרת הגן התקין לעכברים לא הראתה רעילות כלשהי, מה שמראה כי היא עשויה לשמש לטיפול בחולים עם LHON.

 

ממצאים אלה במודל העכברים מספקים שתי אפשרויות להתערבות טיפולית בחולים עם LHON, בעיקר בשלב מוקדם של המחלה כאשר עין אחת בלבד פגועה. ראשית, החדרת היחידה הגנטית בעלת הגן התקין עשויה לאפשר תפקוד מיטוכונדריאלי תקין של תאי הגנגליון הרטינליים, ושנית, טיפול נוגד חימצון ישיר או באמצעות טיפול גנטי עשוי להיות יעיל בטיפול. ניתן להשתמש במודל העכברים לבדוק את יעילותם של טיפולים אפשריים נוספים למחלה.

 

מאפיין בולט נוסף מהכינוס היה תדירות השימוש הגבוהה בטכניקות למדידת עובי שכבת הסיבים של העצב הרטינלי, בייחוד optical coherence tomography, בהערכת מספר הפרעות נוירולוגיות בעיניים. מעל 12 הצגות נעזרו בשיטות אלה. נושא חדש שעלה, היה שימוש בכימות שכבת הסיבים של העצב הרטינלי כמרקר לאובדן אקסונים ב- optic neuritis ובטרשת נפוצה, ובכך לספק מרקר חדש למחקרים הקליניים במחלות שבהן פגיעה בעצב הראייה יא הדומיננטית.

 

התוצאות ממחקר ה- Optic Neuritis Treatment Trial, שבדק טיפולים שונים בטרשת נפוצה, הראו, כי דרגה מסוימת של איבוד ראיה פרסיסטנטי התרחשה לאחר דה-מיאליניזציה אקוטית, למרות שיפור במרבית החולים. חסרים קבועים נוצרים מפגיעה בלתי הפיכה במיאלין ומניוון של אקסונים עם ניוון משני של הנוירונים. איבוד אקסונים זה אושר וכומת ע"י הדמיה של עובי שכבת סיבי העצב הרטינלי בעזרת שיטות הדמיה כגון OCT. הפחתה משמעותית בעובי שכבת הסיבים בעצב הרטינלי ע"י OCT נמצאו 3-6 חודשים לאחר אפיזודה אקוטית של optic neuritis, והן אקסונים והן גנגליונים אבדו לצמיתות גם בקרב אלה שראייתם השתפרה.

 

 

לידיעה במדסקייפ

 

 

מידע נוסף לעיונך

© e-Med 2021 | כל הזכויות שמורות
שתף מקרה קליני
<