הרצאות מצגות

סיקור יום העיון ''דילמות אתיות בפתרון מצוקת האיברים להשתלה'', יוני 2007

14/06/2007

 

יום העיון "דילמות אתיות בפתרון מצוקת האיברים להשתלה", שהתקיים בשבוע שעבר במרכז הרפואי בילנסון ניסה לבחון את הדרכים האפשריות לפתרון מצוקת האיברים להשתלה בישראל. הרקע ליום העיון הוא מספרם הרב ומשך ההמתנה הארוך של המועמדים להשתלה אל מול מספרם הנמוך של התורמים;  כמו כן נידונה הפסקת המימון הציבורי להשתלות בסין, שם עברו מטופלים רבים את ניתוחי ההשתלות שלהם במימון ציבורי, משום מערך ההשתלות בסין איננו עומד בסטנדרטים אתיים ומוסריים המקובלים בעולם המערבי.  

 

בכנס הוצג דו"ח החקירה הנושא את השם "קציר הדמים", שעסק במקור האיברים להשתלה בסין. הדו"ח מתייחס לקצירת איברים להשתלה מאסירים וממתרגלים של ה"פאלון גונג" כחלק מתעשיית ההשתלות בסין. הבעיה האתית החמורה הנובעת מקצירת האיברים דוברה הרבה במהלך יום העיון,  ורבים מנושאי הדברים התייחסו לכך בהרצאתם.

למצגת שקפים מאת דר' בלשר: השתלות מנדונים למוות בסין וסחר באיברים - עמדת הר"י

 

מצוקת האיברים בישראל קשורה כאמור במיעוטם של איברים להשתלה מתורמים לאחר המוות: הגורם הדתי הוא משמעותי במיעוט התורמים: קיימת חוסר הסכמה בין הרופאים לבין הרבנים לגבי קביעת שעת המוות. הרופאים, לאחר מוות קליני, מעוניינים לקצור את האיברים ואילו הרבנים טוענים שהאדם עוד לא מת ולכן אין לקצור את איבריו. בכנס דובר על התסכול הנובע מכך שלאחר הנקודה הקריטית של קביעת המוות על ידי הרופאים, מתחילים האיברים להירקב ולא ניתן לקצור אותם להשתלות.

 

פרופ' גבי דנוביץ', מנהל רפואי של תכנית השתלות הכליה ב-UCLA , טוען כי עידוד תרומת איברים תלוי בהחלטה על עדיפות ממשלתית ; בספרד והולנד, לדבריו, ההמתנה להשתלות קצרה עד לא קיימת, מאחר שמדובר בעדיפות במדינה, וישנה החלטה ממשלתית לאישור השתלות. כמו כן, יש להשקיע בחינוך ובהעלאת המודעות לבעיה כחלק מהפתרון הכולל.

לחצו כאן למצגת שקפים של פרופ' דנוביץ'

פרופ' דנוביץ' דיבר בגנות "תיירות ההשתלות". לדבריו, באמצעות עידוד תיירות אנחנו פוגעים בפיתוח ואף גורמים לנזק למערך ההשתלות בארץ.  כמו כן, החולים המושתלים חוזרים, במקרים רבים, חולים יותר לאחר ההשתלה בחו"ל. פרופ' דנוביץ מתנגד לרגולציה של התחום (קביעת סכום קבוע לאיבר, גבול של כמה איברים מותר לתרום) מאחר שהוא טוען שאין שום דרך לפקח על כך. הוא מדגיש שיש לראות בתורם האיבר כמטופל, ולכן יש להתייחס אליו באותו הכבוד כמו למושתל.  בנוסף מדגיש פרופ' דנוביץ מחקר שנעשה באיראן שם מאושרות תרומות איברים בתשלום, שהשווה את שביעות הרצון בקרב התורמים מול שביעות הרצון בתורמים אלטרואיסטים. לדבריו, באיראן יש חוסר שביעות רצון בטווח הארוך, איכות חייהם של התורמים נפגעת, שכיחות הדכאונות עולה, ואין אחריהם מעקב; שכיחות התרומה בתשלום אף חסמה את התפתחותה האפשרית של תרומה אלטרואיסטית.  זאת לעומת שביעות רצון גדולה ובהרגשה של סיפוק בקרב תורמים אלטרואיסטים.

 

 ד"ר יעקב (ג'יי) לביא מספר שרק 7% מהאוכלוסייה בארץ חתומים על כרטיס א.ד.י. 

בקרב החותמים, ברב המקרים משפחתם מאשרת את התרומה לאחר מותם. כרטיס התורם הוא מעין צוואה רוחנית ומקל על התרומה.

אז כיצד ניתן להעלות את כמות החתומים על הכרטיס?  לדברי ד"ר לביא, רק מיעוטם של המושתלים היום מעיד על עצמו שהיה תורם איבריו.

להרצאה המלאה של דר' לביא לחצו כאן
למצגת שקפים של דר' לביא

 

יש ניסיון לקדם חוק שאומר כי כל אזרח במדינה הוא תורם פוטנציאלי אלא אם כן חתם על מסמך רשמי שבו הוא אוסר על כך. משרד הבריאות מנסה לקדם מצב בו יינתן כסף לתורם או למשפחתו על ידיד המדינה, אם וכאשר ישתמשו באיבריו לאחר מותו. תגמול אפשרי יהיה לא בכסף אלא בהטבות בריאותיות.   לדברי ד"ר לביא, הטבות בריאותיות אפשריות הן נקודות זכות ברשימת הממתינים להשתלה לאלו שחתמו מבעוד מועד על כרטיס תורם, משמע שמועמד שחתם על כרטיס תורם לפחות שנה לפני שהיה זקוק לתרומה, יקבל עדיפות ברשימת ההמתנה להשתלות. עדיפות כזו תיקח בחשבון גם כמובן קריטריונים רפואיים.  כלומר, אם בראש סטטוס 1 יהיו 2 מועמדים להשתלה בעדיפות עליונה, ואחד מהם יהיה חתום ותיק על כרטיס תורם, והא זה שיזכה בעדיפות להשתלה.

בכל מקרה, מספר לביא, לפני כניסת תקנה כזו יהיה פרסום מסיבי ומקיף בכל הארץ , ולחולים היום תינתן ארכה מסוימת לחתימה על כרטיס.  הכנסת קריטריון לא רפואי כזה מחייבת חקיקה בכנסת, ובחוק ההשתלות החדש יש טיוטה לנושא זה. הצעה זו נדונה גם בועדות אתיקה.

למצגת שקפים של מאיר ברודר, הלשכה המשפטית, משרד הבריאות - הצעת חוק השתלת אברים והתייחסותה לבעיית הסחר באברים

 

בסופו של יום העיון נערך פאנל דוברים.  (להאזנה לחצו כאן) רוברט ברמן, מנהל ארגון HOD (halachic organ donor)  מעיד שיש הרבה צביעות בחוסר התמכיה בקניית איברים, מאחר שגם כך היחידים שיכולים להנות מ"תרומה" כזו היא העשירים , והעניים הם המקופחים. הוא סיכם שמתן איברים זו מצווה, אפילו בקניה מתורם חי.

שאר חברי הפאנל לא הסכימו איתו. הם טוענים להבדל מהותי בין פיצוי לתורם מאשר לקנית האיבר להתרמה, בין השאר בגלל פגיעה אפשרית בשיקול הדעת הרפואי של הנוגעים בדבר.

 

אמנון וידאן, נציג אמנסטי ישראל, אומר שמה שקורה בסין הוא חציית קו אדום: אין הסכמה מהנידון למוות, וזו הפרת זכויות כאדם. כמו כן, עברות בסין שדינן מוות כוללות גם סחר בסמים, עיסוק בפוליטיקה, ולכן זהו דין חמור. גם ההליך המשפטי פגום.

 

פרופ' גבי גורמן , יו"ר המרכז הלאומי להשתלות, טען כי הדרך להגדלת כמו האיברים להשתלה היא חינוך האוכלוסיה; האלטרואיזם הוא חלק מהחינוך. לדידו, הבעיה כאן קשה מאחר שאוכלוסית החרדים בארץ מוכנה לקבל תרומת איברים אבל איננה מוכנה לתרום.  בעיה קשה נוספת היא שלמרכז להשתלות אין תקציב להסברה, תעמולה וחינוך ממשרד הבריאות. יש צורך בעוד משאבים כדי לחנך את אוכלוסית ישראל.

 

פרופ' דלמוניקו , יועץ ארגון הבריאות העולמי, סיכם בכך שאין התנגדות לפיצוי לתורמים- חינוך, ביטוח אשראי, כל אלו כשרים, אך לא באמצעות כסף וכלכלה שמרוויחה מהתרומה. יש צורך להגדיל את כמות התרומות בתוך הארץ באמצעות חוק וחינוך האוכלוסיה. בנוגע לאוכלוסיה החרדית והדתית, יש לנסות וליצור פתרונות עם הרבנים כדי שיאשרו תרומות איברים, אולי בשיתוף הרב בתהליך, לאחר קביעת המוות המוחי על ידי רופא.

 

ריכוז ההרצאות/מצגות:

 

לכתבה בנושא ב"The Epoch Tomes"

 

 

 

 

 

מידע נוסף לעיונך

© e-Med 2020 | כל הזכויות שמורות
שתף מקרה קליני
<