חדשות

הנחיות חדשות לטיפול במחלת קרוהן (Am J Gastroenterol)

04/08/2018

 

איגוד ה-American College of Gastroenterology פרסם בכתב העת American Journal of Gastroenterology  מסמך הנחיות לטיפול במבוגרים עם מחלת קרוהן, הכולל 60 המלצות מבוססות-עדויות ו-53 הצהרות.

 

פרופסור דיוויד ג'ונסון, מנהל המכון הגסטרואנטרולוגי בבית הספר לרפואה במזרח וירג'יניה, התמקד בחמישה נושאים מרכזיים שעלו בהנחיות האחרונות:

 

א)     כרומואנדוסקופיה

לפי ההמלצה אין מקום לבצע כרומואנדוסקופיה באופן שגרתי בחולים עם מחלת מעי דלקתית כחלק מהמעקב. במידה ובוחרים בגישה זו, אזי יש מספר שיטות הכשרה ועקומת הלמידה היא די קצרה. במידה וחשים בנוח עם כרומואנדוסקופיה, ניתן לחסוך ביופסיות אקראיות, המבוצעות כל 10 סנטימטרים, ולבחור בביופסיה ממוקדת של אזורים חריגים בהנחיית כרומואנדוסקופיה.

כרומואנדוסקופיה אינה נדרשת בכל החולים, אך יש מקום לבדיקה בחולים בסיכון גבוה, דוגמת אלו עם היסטוריה של דיספלזיה ידועה, או Primary Sclerosing Cholangitis. לכן, בחולים בסיכון גבוה לסרטן מעי גס, מומלץ להשלים כרומואנדוסקופיה.

 

ב)     השראת הפוגה

העדויות בנוגע לטיפול ב-5-ASA במחלה בדרגה קלה-עד-בינונית הן מאוד חלשות. אין נתונים המעידים כי טיפול זה, בפרט Mesalamine, יעיל בהשראת הפוגה. הדבר נכון גם לגבי טיפול אנטיביוטי; לו אין חשיבות כאשר ניתן לבדו.

 

אין מקום לטיפול בתרופות לדיכוי חיסוני ואין מחקרים השוואתיים שהראו כי 6-Mercaptopurine או Azathioprine טובים יותר מפלסבו בטווח הזמן הקצר או הבינוני.

 

סטרואידים עשויים לסייע בהקלה על התסמינים, אך אינם מנבאים הפוגה של מחלה של הרירית. גם במקרים של מחלה קלה-עד-בינונית ומחלה בינונית-עד-חמורה.

 

תרופות ביולוגיות, כולל אנטגוניסטים ל-TNF-Alpha עשויים לסייע בהשראת הפוגה במחלה.

 

 

ג)     תכשירים ביוסימילארים

מהעדויות עולה כי תכשירים ביוסימילארים הם בטוחים ולא-נחותים, בהשוואה לתכשירי המקור. ניתן להשתמש בתכשירים אלו להשראת ואחזקת הפוגה בחולים שלא קיבלו טיפול קודם. עדיין קיים חשש מפני השפעה אימונולוגית צולבת לאחר חשיפה לתרופת המקור. יש להיזהר מהחלפת טיפול מקור בתכשיר ביוסימילאר בחולים המאוזנים היטב.

 

ד)     אחזקת הפוגה

 

שוב, אין מקום לתכשירי 5-ASA בהיבט זה מאחר ואין להם השפעה משמעותית. סטרואידים אינם משמשים כטיפול ארוך-טווח ובעלי השפעה ניכרת להשראת הפוגה בטווח הקצר.

Budesonide עשוי לשמש בחולים עם מחלה של האילאום או של מעי גס ימני, אך ההמלצה היא לא לטפל למעלה מארבעה  חודשים, לאור תופעות הלוואי האפשריות של הטיפול התרופתי.

 

יש עדויות התומכות בשימוש ארוך-טווח בתכשירים ביולוגיים, כולל Natalizumab, Vedolizumab, Ustekinumab ו-Adalimumab, בשלב אחזקה – כלומר, לאחר הפוגה ראשונית וריפוי רירית.

 

ה)    מטופלים לאחר-ניתוח

 

עדויות תומכות בהתחלת טיפול ביולוגי בתוך ארבעה שבועות מניתוח חולים בסיכון גבוה. סיכון גבוה להישנות כולל חולים עם ניתוח קודם בשל מחלת קרוהן, מעשנים ואלו עם מחלה חודרת. לאחר חלוף תקופת הסיכון המוגבר לזיהומים, יש לחדש את הטיפול. מומלץ כי החולים יקבלו טיפול משולב במידה וקיים חשש מפני התפתחות נוגדנים.

בחולים שאינם בסיכון גבוה, בהם בוחרים שלא לחדש טיפול אימונותרפי או ביולוגי, ניתן להשלים הערכה אנדוסוקפית. לרוב הדבר יבוצע בתוך 3-6 חודשים לבחינת הישנות מוקדמת ברירית, במטרה להצדיק טיפול בנקודת זמן זו.

 

Am J Gastroenterol. 2018;113:481-517.

 

לידיעה במדסקייפ

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

© e-Med 2021 | כל הזכויות שמורות
שתף מקרה קליני
<