מאמרי מערכת

האם אפשר לטפל באוזמפיק (סמאגלוטייד) פומי בסוכרת, במקום בזריקה?/מאת ד''ר יעקב גולדשטיין, האיגוד הקרדיולוגי

27/04/2019

השגה ושמירה על ערכי סוכר תקינים בנסיוב הינה מטרה מרכזית באיזון סוכרת מסוג 2 ר"תT2DM. למרות זאת שיעור ניכר ממטופלים אלה לא מצליחים להשיג איזון המוגלובין מסוכרר ≤ 7 מג%, עם מטפורמין המהווה טיפול בסיסי ב .T2DM

במטופלים כאלה, ניתן לבחור כתוספת למטפורמין ולפני החלטה על אינסולין, תוספת מתוך קבוצות נוספותבהתאם למאפיינים קליניים כגון: סיכון לתחלואה משנית או עצם קיומה (אם קרדיו וסקולרית או כלייתית), משקל עודף, קיום סיכון של היפוגליקמיה, העדפות מטופל, מחיר ועוד.

שלוש משפחות של תרופות חדשות יחסית, הוכיחו יעילותם באיזון T2DM.

שתיים מתוכם:

1.      ר"ת  GLP1-RAאו Glucagon-like peptide-1 receptor agonist,

2.      ר"ת SGLT2-i או Sodium – Glucose cotransporter-2 inhibitors,

אך הדגימו לראשונה, בין התרופות לאיזון סוכרת, גם הפחתה בחלק מהאירועים הקרדיו וסקולריים ר"ת MACE  , במטופלי T2DM בסיכון מוגבר, עם או ללא מחלה קרדיו וסקולרית(המהווה סיבה עיקרית לתחלואה ותמותה בסוכרת) קודמת, במנגנונים שהם כנראה שונים מהאיזון הקפדני של ערכי הסוכר.

שני מחקרים עם טיפול ב GLP1-RA, מחקר LEADER (עם Liraglutide - ויקטוזה) וSUSTAIN-6  (עם Semaglutide – אוזמפיק),  הציגו השפעה מיטבית דומה (המבנה המולקולרי שלהם דומה) בהפחתת MACEיש לציין השפעה נוספת של הטיפול בהפחתת משקל גוף, ותרופות אלה מומלצות כתוספת למטפורמין במטופלי T2DM עם תחלואה קרדיו וסקולרית הזקוקים לשיפור איזון הסוכר.

הקבוצה השלישית ר"ת DPP-4 או dipeptidyl peptidase 4 inhibitors  משפחת גליפטינים המעכבים פירוק אינקרטינים incretins המופרשים בקיבה לאחר ארוחה, לכן במידה מסוימת פעילותם דומה למתן של GLP1-RA.

במטא אנליזה אשר פורסמה ב JAMA ב2018 , טיפול ב DPP-4 להבדיל מ 2 הקבוצות האחרות, לא היה כרוך בשיעור תמותה מופחת, לעומת פלסבו או העדר טיפול.

הטיפול ב GLP1-RA כרוך לעיתים בתופעות לוואי של מערכת העיכול, נדרשת הזרקה יומית או שבועית כך שלמרות יתרונם, נרשמו פחות מאשר קבוצת DPP – 4.

פיתוח חדש של Semaglutide בטבלייה פומית,  על ידי שילוב התרופה (אשר הינה למעשה פפטיד) עם מזרז ספיגה בקיבה  absorption enhancer sodium N-(8-[2-hydroxylbenzoyl] amino) caprylate, הציג בדומה למתן בצורת הזרקה אך במינון גבוה, גם כן שיפור משמעותי באיזון הסוכר והפחתת משקל לעומת פלסבו.

מטרת המחקר מחקר phase  3 להשוואת יעילות ופרופיל תופעות לוואי ארוכות טווח של טיפול חד יומי של Semaglutide פומילעומת Sitagliptin  (ז'נוביה – Januvia מקבוצת 4- DPP) 100 מג' כתוספת לטיפול המקובל במטפורמין עם או ללא sulfonylureas, במטופליDM2.T  

שיטות מחקר המחקר פזה 3a , אקראי כפול סמיות, כפול מדמה (כ double-dummy), בקבוצות מקבילות, רב מרכזי בינלאומי (ב 206 מרכזים ב 14 ארצות), נערך משך 78 שבועות, בין 2006 ל 2018. בין 2463 מטופלים סרוקים, עברו רנדומיזציה  1864 מבוגרים עם DM2Tלא מאוזנת גליקמית, תחת טיפול מטפורמין עם או ללא .sulfonylureas

המטופלים עברו רנדומיזציה לטיפול ב Semaglutide פומי במינונים של 3 מג' (סך 466 מטופלים), 7 מג' (סך 466 ), 14 מג' (סך 465 ), או Sitagliptin במינון 100 מג' (סך 467 ). הטיפול ב Semaglutide הוחל ב 3 מג' והועלה כל 4 שבועות תחילה ל 7 מג' ואז ל 14 מג' עד שהושג מינון הרנדומיזציה.

תוצאים ומדדים:

תוצאים שנבחרו בין הגיוס ל תום שבוע 26 היו:

·         תוצא עיקרי נקבע כשינוי בהמוגלובין מסוכרר HbA1c

·         ותוצא משני נקבע כשינוי משקל גוף,

כתוצאי משנה נוספים נקבעו אותם מדדים אך בתום 52 ו 78 שבועות.

התוצאים נבחנו ל העדר נחיתות (כ noninferiority) עם סף תחתון להעדר נחיתות של 0.3%, ביחס ל  HbA1c, לפני הבדיקה לעליונות (כ superiority) של HbA1c, ומשקל גוף.

 

לתוצאות ולמסקנות באתר האיגוד הקרדיולוגי

 

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

© e-Med 2020 | כל הזכויות שמורות
שתף מקרה קליני