חדשות

מטופלים רבים עם היסטוריה של ממאירות אינם מקבלים טיפול תרופתי להגנה לבבית (JACC CardioOncol)

18/06/2020

 

למרות הקשר בין מחלות ממאירות ובין סיכון מוגבר למחלות לב וכלי דם, מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת JACC: CardioOncology עולה כי מטופלים רבים עם היסטוריה של מחלה ממארת אינם מקבלים טיפול תרופתי להגנה לבבית.

 

במסגרת המחקר בחנו החוקרים את הנתונים אודות 320 חולים שאושפזו ליחידה קרדיולוגית במרכז יחיד בין יולי 2018 ועד ינואר 2019, מהם 69 חולים עם היסטוריה של ממאירות ו-251 משתתפים ללא ממאירות בעברם.

 

המחלות הממאירות הנפוצות כללו סרטן מעי גס ורקטום (20.3%), סרטן שד (13%) ומלנומה (11.6%). רק 11 חולים קיבלו טיפול פעיל כנגד מחלה ממארת. שני-שליש מהחולים פיתחו מחלה קרדיווסקולארית לאחר אבחנת הממאירות.

 

החוקרים מדווחים כי לא תועדו הבדלים משמעותיים בין שתי הקבוצות מבחינת הגיל, מדד מסת גוף, מין, יתר לחץ דם, סוכרת, דיסליפידמיה, או פרפור פרוזדורים. 

 

עם זאת, בקרב חולים עם היסטוריה של ממאירות תועד סיכוי נמוך יותר, בהשוואה לאלו ללא ממאירות בעברם, לקבל טיפול תרופתי בסטטינים (63.8% לעומת 79.7%, P=0.010) או נוגדי-טסיות (58.0% לעומת 75.3%, p=0.007). עוד עולה מהנתונים כי מספרית, היקף המטופלים במעכבי ACE או ARB (55.1% לעומת 61.4%) וחסמי ביתא (62.3% לעומת 70.1%) היה קטן יותר בקרב אלו עם היסטוריה של מחלה ממארת.

 

במהלך טיפול פעיל כנגד ממאירות, החשש מפני סיכון מוגבר לקרישיות-יתר ואירועי דמם עשוי לעיתים להשפיע על הטיפול התרופתי להגנה מפני מחלות לב וכלי דם. עם זאת, לאחר הטיפול הפעיל אין לכך משמעות רבה. בנוסף לכך, אם כבר, סיכון מוגבר לקרישיות-יתר בחולי סרטן צפוי להוביל לשימוש נרחב יותר בנוגדי-טסיות ולא לשיעורים נמוכים יותר של טיפול זה.

 

מניתוח רב-משתני עלה כי באלו עם היסטוריה של ממאירות תועד סיכוי נמוך יותר לקבלת טיפול בסטטינים (יחס סיכויים של 0.41, רווח בר-סמך 95% של 0.22-0.77) או נוגדי-טסיות (יחס סיכויים של 0.53, רווח בר-סמך 95% של 0.29-1.00).

 

החוקרים כותבים כי להערכתם יש מקום להגדיל את תשומת הלב בהנחיות לטיפול במחלות לב וכלי דם ובמחלות ממאירות לנושא איזון גורמי סיכון למחלות לב וכלי דם באופן ספציפי באלו עם היסטוריה של ממאירות.

 

JACC CardioOncol. 2020;2:312-315

 

לידיעה במדסקייפ

 

 

מידע נוסף לעיונך

© e-Med 2020 | כל הזכויות שמורות
שתף מקרה קליני
<