חדשות

מטא-אנליזה מוכיחה את יעילות מעכבי PCSK9 בשיפור הפרופיל הליפידי (Pharmacotherapy)

19/11/2021

מאת יהונתן ניסן, סטודנט לרפואה באוניברסיטת תל אביב ופרמדיק

הופעתם של נוגדנים חד שבטיים המכוונים לפרו-פרורוטאין קונברטאז סובטילסין/קקסין מסוג 9 (PCSK9) הובילה לעידן חדש של טיפול תרופתי בדיסליפידמיה. שני הנוגדנים הראשונים המכוונים ל-PCSK9, אלירוקומב ואבולוקומב, שאושרו על ידי מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) סיפקו הפחתות משמעותיות ומתמשכות ברמת השומנים בדם, וכן הפחתה בסיכון למחלות לב וכלי דם טרשתיות (ASCVD).

לאחרונה, ניסויי פאזה 3 של Inclisiran - מעכב המבוסס RNA, המתמקד ב-PCSK9, הראו השפעות דומות על הורדת רמת השומנים בדם ועדויות ראשוניות להפחתת סיכון ל-ASCVD, אם כי נותרו שאלות משמעותיות לגבי מידת היתרונות של התוצאים הקרדיווסקולרים. לכן, נערכה סקירה שיטתית ומטא-אנליזה של הנתונים הזמינים על הורדת שומנים בדם, שכיחות מחלות קרדיווסקולריות טרשתיות (ASCVD) ובטיחות של התרופות המכוונות ל-PCSK9. תוצאות המטה-אנליזה הראו הפחתה משמעותית ועקבית בכולסטרול ליפופרוטאין בצפיפות נמוכה (LDL-C) בכל המחקרים שנבדקו [הפחתה של 51% (רווח בר-סמך 95%- 61%-41%)]. למרות הירידה המרשימה ב-LDL-C, ההשפעות האינדיבידואליות על תמותה, מוות קרדיווסקולרי, אוטם שריר הלב ושבץ נותרו בלתי מובהקות. עם זאת, נצפתה ירידה עקבית בשיעור התוצאים המשוקללים אוטם שריר הלב, שבץ מוחי ומוות קרדיווסקולרי (סיכון יחסי 0.80, רווח בר סמך 95%- 0.73-0.87) ואוטם שריר הלב, שבץ מוחי, אנגינה לא יציבה (הדורשת רה-וסקולריזציה), ומוות קרדיווסקולרי (סיכון יחסי 0.85, רווח בר סמך 95%- 0.74-0.97).

באשר לתוצאי בטיחות, לא היה הבדל משמעותי בתופעות לוואי חמורות, סוכרת חדשה, הפרעות נוירוקוגניטיביות או כאבי שרירים. יחד עם זאת, התגובה באתר ההזרקה הייתה שכיחה יותר בקבוצת ההתערבות בהשוואה לפלסבו (סיכון יחסי 2.11, רווח בר סמך 95%- 1.26-3.54).

ממצאים אלו מצביעים על אפקט שיטתי לשינוי משק השומנים לטובה וסיכון נמוך לתופעות לוואי חמורות בשימוש במעכבי PCSK9. למרות שקיימות ראיות משכנעות לכך שהן מפחיתות את הסיכון לתוצאים קרדיו-וסקולריים מסוימים, ייתכן שיהיה צורך במחקרים בעלי עוצמה מספקת עם מעקב ארוך יותר כדי לאפיין את גודל היתרונות בכל הספקטרום הקרדיו-וסקולרי.

למאמר ב-Pubmed

מידע נוסף לעיונך

© e-Med 2021 | כל הזכויות שמורות
שתף מקרה קליני
<