נפרולוגיה

הלכה ורפואה ב’יד שרה’: תרומת כליה לאוהבי או לשונאי? /מאת הרב יעקב וינר

אדם המעוניין לתרום אחת מכליותיו, ומתברר לו שישנם שני חולים הזקוקים לכלייתו במידה שווה, אחד מהם ידידו ואילו רעהו אויבו, האם יש עדיפות מהבחינה ההלכתית לתרום למי מהם, או ששניהם שווים?

לפני מספר שבועות התקבלה על שולחן המכון לרפואה והלכה שאלה בנושא ששכיחותו גוברת בשנים האחרונות, ועל כן אציג שאלה זו ותשובתה מעל במה זו: אדם שהחליט לתרום כליה למען הצלת חיי זולתו, פנה לארגון העורך בדיקות התאמה לצורך תרומת כליות ומשדך בין החולים לתורמים. לאחר בדיקתו הרפואית המקיפה, התברר שקיימים במאגר המועמדים להשתלת כליה, שני אנשים שמידת התאמתם שווה. לתורם ישנה היכרות מוקדמת עם שניהם, אחד מהם הוא חברו משכבר הימים, ואילו את השני הוא שונא מחמת מחלוקת עסקית שפרצה ביניהם.

כעת התורם מצוי בדילמה, מחשבתו הראשונה היא לתרום כמובן לחברו הטוב, אך מאידך מצפונו אינו נותן לו מנוח, מאחר שהוא אינו סבור ששנאת המועמד השני היא סיבה לגרום לסיכון חייו. ברצונו לברר מה דעת התורה בנידון?

תשובה: התורה מצווה בפירוש להיות לעזר גם לאדם שנוא בעת מצוקתו, כך נאמר בפרשת משפטים (שמות כג, ד) “כי תפגע שור אויבך או חמורו תועה, השב תשיבנו לו”. ועוד נאמר (שם, ה) “כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו וחדלת מעזוב לו, עזוב תעזוב עמו”. ולא מצינו שיש הבדל בין אדם אהוב לאדם שנוא בעניין זה של עשיית חסד או נתינת צדקה, החובה לעזור לשניהם שווה.

אכן ישנם מקרים בהם חובת עשיית חסד עם האדם השנוא גדולה וקודמת לחסד שיש לעשות עם האהוב. בגמרא מסכת בבא מציעא (דף לב) מבואר שאם אדם הולך בדרך ופוגש בשני אנשים, אחד מהם הוא אהובו הזקוק לעזרתו בפריקת משא מעל גבי חמורו (מצוות “פריקה”), ואילו האדם השני שונאו, והוא זקוק לעזרה בטעינת משא על גבי חמורו (מצוות “טעינה”), במקרה זה חובה עליו לעזור לשונאו בטעינת המשא, אף שבכל מקום מצוות “פריקה” קודמת למצוות “טעינה”, משום צער בעלי החיים שיש על החמור הרובץ תחת משאו. והטעם שיש להקדים את השונא היא – “כדי לכוף יצרו”, כלומר, שבמצוות הטעינה לשונא, בנוסף לקיום מצוות החסד, מתחזקים מידותיו הטובות על ידי התגברותו על רגשות השנאה שיש לו כלפי אותו אדם, ונמצא שבכך הוא מרוויח שתי מצוות.

כך נפסק גם הלכה למעשה, כמו שכתב בספר אהבת חסד לבעל ה”חפץ חיים” (פרק ד הלכה א-ג): “מצוות חסד שהזהירה אותנו התורה, אין בה חילוק בין לאוהב בין לשונא. ואם נזדמן שהשונא ההוא צריך לאיזה טובה, וגם אוהבו צריך לטובה, ואין ביכולתו להיטיב לשניהם, מצווה בשונאו – כדי לכוף את יצרו”.

מעתה נשוב לנידון שאלתנו: מאחר שבתרומת הכליה לאויבו יקיים שני מצוות – א. מצוות חסד עצומה של הצלת חיים. ב. בכך הוא יתגבר על הרגשת השנאה שיש לו לאותו אדם, ובכך מתקן הוא את מידותיו הטובות, שזה מימד גדול נוסף בעבודת השם. על כן עליו לתרום לאויבו ולא לאוהבו. ובטוחני שפעולה זו לכשעצמה תגרום להפסקת השנאה, ותגרום לאהבה וחיבה חדשה ביניהם.

הכותב – הרב יעקב וינר שליט”א, עומד בראש מוקד רפואה והלכה בארגון יד שרה, אשר נותן מענה בשאלות הלכתיות רפואיות.

ניתן לפנות במייל machonr@yadsarah.org.il ובטלפון 02-6444590, וכן בכתובת שדרות הרצל 124 ירושלים.

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה