חדשות

תוספת Alirocumab (פראולנט) לטיפול אינטנסיבי בסטטינים עשויה להפחית תמותה לאחר תסמונת כלילית חדה (Circulation)

07/08/2019

מאת ד"ר עמית עקירוב

 

במאמר שפורסם בכתב העת Circulation במהלך חודש יולי מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי מתן פראלואנט כתוספת לטיפול אינטנסיבי בסטטינים עשוי להביא להפחתת התמותה לאחר תסמונת כלילית חדה, בפרט במידה והטיפול ניתן למשך לפחות שלושה חודשים, ריכוז LDL (Low-Density Lipoprotein) בתחילת הדרך עומד על 100 מ"ג/ד"ל ומעלה או בעקבות השגת ריכוז LDL נמוך תחת הטיפול.

 

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מחקרים קודמים להערכת מעכבי PCSK9 הדגימו ירידה באירועים קרדיווסקולאריים מג'וריים, אך ללא ירידה בשיעורי התמותה. כעת הם ביקשו לבחון את ההשפעות של פראלואנט על שיעורי התמותה לאחר תסמונת כלילית חדה.

 

מחקר ODYSSEY OUTCOME (Evaluation of Cardiovascular Outcomes After an Acute Coronary Syndrome During Treatment With Alirocumab) הינו מחקר כפל-סמיות, אקראי, להשוואת Alirocumab אל מול פלסבו ב-18,924 משתתפים עם תסמונת כלילית חדה שאובחנה 1-12 חודשים טרם הטיפול ועם רמות ליפופרוטאינים אתרוגניים מוגברות למרות טיפול אינטנסיבי בסטטינים. מינון פראלואנט הותאם באופן סמוי להשגת ריכוז LDL בטווח 25-50 מ"ג/ד"ל. החוקרים בחנו את ההשפעות של הטיפול על תמותה מכל-סיבה וכן תמותה עקב מחלות לב וכלי דם ותמותה מסיבות אחרות.

 

חציון משך המעקב עמד על 2.8 שנים, במהלכן תועדו 334 מקרי תמותה (3.5%) בקבוצת הטיפול ב- Alirocumab ו-392 מקרי תמותה (4.1%) בקבוצת הפלסבו (יחס סיכון של 0.85, p=0.03). הבדלים אלו נבעו מירידה לא-מובהקת בשיעורי התמותה על-רקע מחלות לב וכלי דם (2.5% לעומת 2.9%, p=0.15) ומסיבות לא-קרדיווסקולאריות (1.0% לעומת 1.3%, p=0.06) עם פראלואנט.

 

מניתוח מוגדר מראש שכלל 8,242 חולים, עם מעקב במשך לפחות שלוש שנים, הטיפול ב- Alirocumab לווה בשיעורי תמותה נמוכים יותר (יחס סיכון של 0.78, P=0.01). בקרב חולים עם אירועים קרדיווסקולאריים לא-פטאליים תועד סיכון מוגבר לתמותה קרדיווסקולארית ולא-קרדיווסקולארית (p<0.0001).

 

הטיפול ב- Alirocumab הפחית את סך האירועים הקרדיווסקולאריים הלא-פטאליים (p<0.001) וייתכן כי באופן זה הפחית את מספר מקרי התמותה על-רקע מחלות לב וכלי דם ועל-רקע אחר.

 

מניתוח פוסט-הוק עלה כי בהשוואה לחולים עם רמות LDL נמוכות יותר, באלו עם ריכוז LDL בתחילת המחקר של 100 מ"ג/ד"ל ומעלה תועד סיכון אבסולוטי גדול יותר לתמותה ותועלת רבה יותר מבחינת הסיכון לתמותה עם טיפול ב- פראלואנט (יחס סיכון של 0.71, p=0.007). בקבוצת הטיפול ב פראלואנט, שיעורי התמותה מכל-סיבה ירדו עם השגת LDL לאחר ארבעה חודשי טיפול לריכוז של כ-30 מ"ג/ד"ל (p=0.017).

 

החוקרים מסכמים וכותבים כי תוספת טיפול ב פראלואנט לטיפול אינטנסיבי בסטטינים עשוי להפחית את התמותה לאחר תסמונת כלילית חדה, בפרט במידה והטיפול ניתן למשך שלושה חודשים ומעלה, עם ריכוז LDL של 100 מ"ג/ד"ל ומעלה, או השגת ריכוז LDL נמוך בעקבות הטיפול התרופתי.

 

Circulation. 2019 Jul 9;140(2):103-112

 

 

SAIL.CVD.19.07.0099

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

© e-Med 2020 | כל הזכויות שמורות
שתף מקרה קליני