חדשות

עדויות חדשות מצביעות על סיכון מוגבר לאוסטיאוארתריטיס באנשי צבא וכבאים (J Athl Train)

20/02/2017

 

מתוצאות סקירה שיטתית חדשה, שפורסמו בממהדורת חודש נובמבר של כתב העת Journal of Athletic Training, עולה כי באנשי צבא וכבאים סיכון מוגבר לאוסטיאוארתריטיס.

 

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי ספורטאים טקטיים עוסקים במקצועות כמו צבא, כבאות, אכיפת חוק וצוות תגובה ראשונה, להם כושר גופני משמעותי ודרישות ליכולת גופנית מותאמת לעבודתם.

 

בקרב ספורטאים טקטיים סיכון גבוה יותר מהאוכלוסיה הכללית לגורמי סיכון לאוסטיאוארתריטיס, כולל נזק מפרקי טראומטי ותנועה חוזרת. להערכת השאלה אם באוכלוסיות אלו סיכון מוגבר לאוסטיאוארתריטיס החוקרים בחנו את הנתונים מ-12 מחקרים, כולל שלושה שהתמקדו באנשי צבא בשירות פעיל, שניים בצנחנים יוצאי צבא, אחד בכבאים ושישה בשירות אזרחי.

 

בקרב כבאים תועד יחס סיכון מתוקן של 2.93 לאוסטיאוארתריטיס של הברך ו-2.52 לאוסטיאוארתריטיס של הירך. בהשוואה לאוכלוסיה הכללית, באנשי צבא תועד סיכוי גבוה יותר משמעותית לאבחנה של אוסטיאוארתריטיס ולאוסטיאוארתריטיס של הירך, ללא תלות בגיל או מין.

 

הסיכון המוגבר לאוסטיאוארתריטיס בקרב אנשי צבא עלה עם הגיל, בהשוואה לאלו שלא שירתו באופן פעיל. באנשי צבא צעירים תועד סיכון גבוה יותר לאבחנת אוסטיאוארתריטיס ולאבחנת אוסטיאוארתריטיס של הירך, בהשוואה לאנשי צבא ותיקים.

 

הסיכון לאוסטיאוארתריטיס של הברך היה גבוה יותר בקרב צנחנים יוצאי צבא, בהשוואה לצנחנים שעסקו בכך במסגרת פעילות ספורטיבית. החוקרים זיהו עוד סיכון מוגבר לאוסטיאוארתריטיס של עמוד-שדרה מותני וצצוארי בצנחנים יוצאי צבא ובטייסים במהלך שירות צבאי פעיל, בהשוואה לביקורות, אך ההבדל לא היה מובהק סטטיסטית.

 

הסיבות הסבירות ביותר לסיכון המוגבר לאוסטיאוארתריטיס בקרב ספורטאים טקטיים כולל סבירות גדולה יותר לנזק טראומטי למפרקים, והעובד כי העבודה שלהם דרשה לעיתים קרובות פעולות חוזרות של כיפוף, כריעה והרמה.

 

החוקרים כותבים כי אוסטיאוארתריטיס נפוצה יותר בספורטאים טקטיים, כבאים ואנשי צבא, בהשוואה לאוכלוסיה הכללית.  הם קוראים לרופאים להיו מודעים לאפשרות של אוסטיאוארתריטיס באוכלוסיות אלו בפונות להערכה בשל כאב מפרקי, גם במקרים בהם סבורים כי מדובר במטופלים צעירים מדי לפתח מחלה זו.

 

J Athl Train 2016

 

לידיעה במדסקייפ

מידע נוסף לעיונך

© e-Med 2021 | כל הזכויות שמורות
שתף מקרה קליני
<