חדשות

האם ניתן להביא לשיפור בתסמיני ADHD באמצעות תזונה? (מתוך Lancet)

07/02/2011

מאת ד"ר בן פודה שקד

 

ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון פברואר של ירחון Lancet עולה כי קרוב לשני שליש מקבוצת ילדים הסובלים מ-Attention-deficit/hyperactivity disorder (ADHD) אשר שמרו על דיאטת אלימינציה חוו שיפור משמעותי בתסמיני ADHD ו-Oppositional defiant disorder. החוקרים מציינים כי הפסקת הדיאטה לוותה בהישנות התסמינים.

החוקרים העומדים מאחורי מחקר ה-Impact of Nutrition on Children with ADHD (INCA) סבורים כי יש לשקול התערבות תזונתית בכל הילדים הסובלים מ-ADHD, בהינתן כי ההורים מוכנים להקפיד על כך שיקבלו דיאטת אלימינציה אבחנתית למשך חמישה שבועות, וכי ישנו פיקוח של רופא מומחה במהלך ההתערבות.

החוקרים טוענים כי ילדים אשר הגיבו בצורה טובה לתזונה זו צריכים להיות מאובחנים כסובלים מ-ADHD הנגרם על ידי תזונה (Food-induced ADHD) ולפיכך לעבור מעין 'מבחן תגר' במטרה לזהות לאילו מוצרי מזון ספציפיים הילד מגיב וכך להקל את עול ההתערבות התזונתית.

עם זאת, מומחית בתחום העומדת מאחורי מאמר מערכת המתייחס לדברים, טוענת כי יש צורך בהמשך המחקר בתחום בטרם ניתן יהיה לנסח המלצות לילדים אשר סיכוייהם להגיב לתזונה כזו טובים יותר.

החוקרים מזכירים כי יש הסבורים כי רגישות-יתר או אי-סבילות למוצרי מזון או לתוספי מזון תורמות להתפתחות ADHD. הילדים שנכללו במחקר הנוכחי לא נבחרו על פי רגישויות כלשהן למזון, והחוקרים מצאו כי ביצוע בדיקות דם במטרה לזהות מוצרי מזון 'המעוררים' ADHD לא הועילו. לדבריהם, בדיקות דם המעריכות את רמות ה-IgG כנגד מוצרי המזון השונים לא ניבאו לאילו ממרכיבי התזונה תהיה השפעה מזיקה על התנהגות הילד.

רמות ה-IgE הכוללות היו מוגברות רק במספר מועט של ילדים, ואלו נחלקו שווה בשווה בין קבוצת הילדים שהגיבו להתערבות התזונתית ובין אלו שלא הגיבו להתערבות זו, דבר המצביע על כך שהמנגנון העומד בבסיס הרגישות למזון ב-ADHD (העשויה לטענת החוקרים להיות קשורה בגורמים גנטיים) איננו מנגנון אלרגי.

מחקר ה-INCA הינו מחקר שלב 2 בהקצאה אקראית ובו נכללו 100 ילדים בגילאי 4 עד 8 שנים עם ADHD. במהלך תקופת המחקר ההתחלתית (שבועות 1 עד 3), הוקצו 50 ילדים (קבוצת הביקורת) להמשיך בתזונתם הרגילה והוריהם קיבלו יעוץ בנוגע לתזונה נכונה ונתבקשו לנהל יומני אכילה של ילדיהם. מאידך, 50 הילדים הנותרים (קבוצת ההתערבות) החלו שלב פתוח של המחקר בו שמרו על דיאטת אלימינציה מוגבלת (המתבססת בעיקר על אורז, בשר, ירקות, אגסים ומים, לצד תפוחי אדמה, ירקות וחיטה).

עד תום שבוע 2 למחקר, נמצא כי 17 מתוך 41 הילדים בקבוצת ההתערבות (41.5%) לא הראו תגובה התנהגותית לתזונה, ותזונתם הוגבלה עוד יותר, כך שהתבססה על אורז, בשר, ירקות, אגסים ומים.

לדברי החוקרים, עד תום השלב הראשון של המחקר (שבועות 4-9), נצפה שיפור משמעותי בתסמיני ADHD ו-Oppositional defiant disorder ב-64% מהילדים בקבוצת ההתערבות, לעומת היעדר שיפור שכזה בקבוצת הביקורת.

בין תחילת המחקר ותום השלב הראשון, עמד ההבדל בין הקבוצות ביחס לציון הממוצע של מדד ה-ADHD rating scale (ARS) על 23.7 (95% CI = 18.6-28.8; p<0.0001). ההבדל בין הקבוצות ביחס לציון הממוצע של מדד ה-Abbreviated Conner's scale בין תחילת המחקר ותום חלקו הראשון היה 11.8 נקודות (95% CI = 9.2-14.5; p<0.0001).

החוקרים מוסיפים כי הילדים בקבוצת ההתערבות אשר הראו תגובה קלינית בשלב הראשון של המחקר, שהוגדרה כשיפור של 40% לפחות במדד ה-ARS, המשיכו לשלב השני. שלב זה נמשך ארבעה שבועות והיה למעשה מבחן תגר תזונתי בן ארבעה שבועות תוך החלפת הקבוצות (cross-over), ובו מרכיבי מזון עם רמות IgG גבוהות וכאלו עם רמות IgG נמוכות (משמע מרכיבי מזון שסווגו ככאלו על פי רמת IgG כוללת אישית של 270) הוספו לתזונה.

לאחר מבחני תגר עם מרכיבי מזון המסווגים כבעלי IgG גבוה או נמוך, נמצא כי תסמיני ADHD אירעו ב-19 מתוך 30 ילדים (63%), ללא תלות בתוצאות בדיקות הדם לרמות ה-IgG.

לאור תוצאות אלו, מסכמים החוקרים כי דיאטת אלימינציה מוגבלת המפוקחת בקפידה הינה כלי בעל ערך בהערכה שמא ADHD נגרם בחולה הפרטני כתוצאה ממרכיבי מזון מסוימים. עם זאת, הם מוסיפים, אין מקום להמליץ על תזונה זו או אחרת על סמך תוצאות בדיקות דם לרמות IgG.

במאמר המערכת, מציינת המומחית כי מחקרים אודות דיאטות אלימינציה מוגבלות הינם מורכבים ומאתגרים. לדבריה, מחקר ה-INCA תוכנן ונערך היטב, הראה תועלת כתוצאה מדיאטת אלימינציה מפוקחת, ומספק אפשרות טיפולית נוספת עבור חלק מהילדים הסובלים מ-ADHD.

עבור הורים המתעניינים בכך, מוסיפה המומחית, על הקלינאים לעודד אותם להתייעץ עם רופא הילדים המטפל ועם איש מקצוע מתחום התזונה במטרה לנטר כנדרש אחר מצבו התזונתי של הילד וצרכיו התזונתיים. הורים אלו יזדקקו ליעוץ ולפיקוח מתאימים ביחס לפרוטוקול מובנה במטרה לנסות ולזהות מרכיבי מזון המחמירים ADHD ולבחון את התועלת שבהוצאתם מהתזונה.

בנוסף, מזכירה המומחית כי 36% מהילדים לא הגיבו לדיאטת האלימינציה או לחילופין לא הקפידו עליה בשלב הראשון של המחקר, וכי 16 ילדים (והוריהם) אשר עשויים היו להתאים להיכללות במחקר לא היו בעלי מוטיבציה לעשות כן.

המומחית מציינת כי ההערכות הסמויות שבוצעו במחקר זה התבססו על מידע שדווח מפי ההורים, ואולם הורי הילד ומוריו ידעו באם נכלל בקבוצת דיאטת האלימינציה בשלב המחקר הראשון באם לאו. כמו כן, ידעו כי הילדים הנכללים בחלקו השני של המחקר עברו מעין מבחני תגר של מוצרי מזון שונים, אולם לא ידעו אם מרכיבי מזון אלו נחשבו לכאלו המלווים ברמות IgG גבוהות או נמוכות. לטענתה, תפישותיהם וציפיותיהם של ההורים והמורים ביחס לשינויים בתסמיני ה-ADHD עלולים היו להיות מושפעים ממידע זה.

Lancet. 2011;377:446-448, 494-503

לידיעה במדסקייפ

מידע נוסף לעיונך

© e-Med 2020 | כל הזכויות שמורות
שתף מקרה קליני