מראה פסיפס בפונדוס –  Fundus Tessellation מוגדר כמצב בו כלי הדם הגדולים של הדמית נראים בקוטב האחורי של הפונדוס מעבר לאיזור הפריפפילרי. מחקרים קודמים בדקו את הקשר בין מראה פסיפס של הפונדוס לבין היארעות של גלאוקומה פתוחת זוית, ועם קוצר ראיה ורטינופתיה של קוצר ראייה. העריכו שמספר משתנים גורמים לנראות המוגברת של כלי הדם הגדולים של הדמית בזמן אופתלמוסקופיה של עיניים עם מראה פסיפס של הפונדוס. משתנים אלה כוללים שקיפות מוגברת של האפיתל הפיגמנטרי של הרשתית, שקיפות מוגברת ומלאות מופחתת של הכוריוקפילריס, פיגמנטציה מוגברת – אתנית של האזורים בתוך הדמית שבין כלי הדם הגדולים של הדמית, בגלל הגברה כללית של פיגמנטציה בגוף ואולי גם בגלל צפיפות מוגברת של המלנוציטים בדמית, וכן הפחתת העובי של הכורואיד הסב-מקולרי. בידיעה על החשיבות הקלינית המתגברת של הדמית בעקבות טכניקות ההדמיה הקלינית החדשות שמאפשרות לראות שכבה זו, התבצע המחקר הנוכחי שבדק את השכיחות של מראה פסיפס של הכורואיד, אשר יכול לשמש סמן אופתלמוסקופי עבור הדמית והקשר שלה עם מדדים עיניים וכלליים ועם מחלות עיניים.
החוקרים הם מסין ומגרמניה, מ- Beijing Tongren Eye Center, Beijing Tongren Hospital,  Capital Medical University  בבייגין,  וממחלקת העיניים של Medical Faculty Mannheim of the Ruprecht-Karls-University, Seegartenklinik Heidelberg, בגרמניה.

המחקר התבסס על נתונים של מחקר העיניים של בייגין מ- 2011 שכלל 3468 משתתפים שגילם הממוצע היה 64.6 שנים (בגילאים בין 50 ל- 93 שנים). המשתתפים עברו בדיקת עיניים מקיפה. הבדיקה כללה גם צילומי פונדוס צבעוניים של 45 מעלות של המקולה ושל הדיסקה. מראה פסיפס של הפונדוס, שהוגדר כשונות בנראות של כלי הדם הגדולים של הפונדוס, צויין וסווג ל- 3 דרגות חומרה. התוצא העיקרי היה הימצאות מראה פסיפס של הפונדוס – Fundus tessellation.
הערכה של מראה פסיפס של הפונדוס בוצעה ב- 3442 משתתפים שהיוו 99.6 אחוזים מאוכלוסית המחקר, או ב- 6789 עיניים שהיוו 98.6 אחוזים. אנליזה רבת משתנים הראתה קשר בין מראה פסיפס של הפונדוס לבין גיל מתקדם יותר, בגברים, באנשים עם BMI נמוך יותר, באנשים עם חדות ראיה גרועה יותר, עם דמית סבפובאלית דקה יותר, אורך אקסיאלי ארוך יותר של העין, אזור ביטא פרהפפילרי גדול יותר, שכיחות מופחתת של AMD בינוני, ושכיחות מופחתת של AMD בשלב מתקדם. כאשר לא מתחשבים באזור בטא פרהפפילרי, נמצא קשר בין שכיחות מוגברת של גלאוקומה לבין דרגת חומרה  גבוהה יותר של מראה פסיפס של הפונדוס. השכיחות של סוכרת, חסימת וריד ברשתית, לחץ דם ממוצע, והלחץ התוך עייני לא היו קשורים למראה פסיפס של הפונדוס. מצד שני, דמית סבפובאלית דקה יותר הייתה קשורה עם דרגת חומרה גבוהה יותר של מראה פסיפס של הפונדוס. עובי הדמית הסבפובאלית היה 322 מיקרומטר בעיניים ללא מראה פסיפס של הפונדוס ופחת ל- 229 מיקרומטר בעיניים עם דרגת חומרה ראשונה של מראה פסיפס של הפונדוס. עובי הדמית הסבפובאלית פחת ל- 122 מיקרומטר בעיניים עם דרגה שנייה ול- 81 מיקרומטר בעיניים עם הדרגה השלישית החמורה ביותר של מראה פסיפס של הפונדוס.
מסקנת החוקרים היא שחומרת מראה פסיפס של הפונדוס מבטאת את מידת הידקקות הדמית, ויכולה להוות סימן קליני ללפטוכורואיד leptochoroid. לאחר תיקון למדדים סיסטמיים ועיניים, נמצא קשר בין מראה פסיפס של הפונדוס לבין אזור ביטא פרהפפילרי גדול יותר, שכיחות מוגברת של גלאוקומה, ועם שכיחות מופחתת של AMD בינוני ומתקדם. הקשר שנמצא בין מראה פסיפס של הפונדוס לבין חדות ראייה מופחתת מצריך מחקר נוסף כדי להסביר אותו.
 

Yan YN, Wang YX, Xu L, Xu J, Wei WB, Jonas JB
Fundus Tessellation: Prevalence and Associated Factors. The Beijing Eye Study 2011
Ophthalmology 2015;122:1873-1880