טרבקולקטומיה מתבצעת לעיתים שכיחות  בחולים עם גלאוקומה שלא ניתנת לטיפול תרופתי. תרופות אנטיפיברוטיות כמו מיטומיצין C   ו- 5FU הוצגו בתחילת שנות התשעים כתוספת לטרבקולקטומיה כדי להפחית את מידת ההצטלקות של כר הסינון  וכדי לשפר את שעורי ההצלחה הניתוחית. מאז הצגתם של חומרים אלה, התרבו המקרים עם היפטוניה לאחר טרבקולקטומיה. למרות שהיפוטוניה עינית מאופיינת בשינויים מבניים טיפוסיים בעין כמו מקולופתיה של היפוטוניה, הסננה כורואידלית ודקומפנסציה כורואידלית, ההגדרה היא של לחץ תוך עייני הקטן מ- 6.5 מילימטר כספית, או לחץ תוך עייני של 5 מילימטר כספית או פחות שלושה חודשים או יותר לאחר טרבקולקטומיה. השינויים המבניים הטיפוסיים לא נכללו בהגדרה של היפוטוניה. שכיחות לחץ תוך עייני נמוך לאחר טרבקולקטומיה הינה בין 1.6 אחוזים ל- 12.4 המחקרים קליניים ובין 7.2 אחוזים ל- 42.2 אחוזים במחקרים observational . גורמי הסיכון להיפוטוניה לאחר טרבקולקטומיה כוללים גיל צעיר, קוצר ראייה, שימוש בתרופות לגלאוקומה לפני הניתוח, המנתח, צד הניתוח וחיתוך תפרים בלייזר. השכיחויות שונות מאד במחקרים השונים ועדיין לא ברור מדוע עיניים מסוימות יפתחו היפוטוניה יותר מעיניים אחרות. בנוסף לכך, המחקרים הקיימים השתמשו בהגדרות מספריות של היפוטוניה, מבלי לדעת אם קיימת התאמה בין הערכים המספריים לבין התוצאה הקלינית. המטרה של המחקר הנוכחי היה לבדוק את גורמי הסיכון ואת התוצאות ארוכות הטווח של היפוטוניה לאחר ניתוחי טרבקולקטומיה במכון העיניים על שם שטיין  של אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג’לס.

החוקרים היו מקליפורניה ופלורידה, ממכון העיניים שטיין של בית הספר לרפואה על שם דוד גפן של אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג’לס, מהמחלקות לביו-סטטיסטיקה ולאפידמיולוגיה של בית הספר לרפואת הציבור של אוניברסיטת קליפורניה, מבית הספר לרפואה על שם מילר של אוניברסיטת מיאמי. המחקר היה רטרוספקטיבי ומבוקר וכלל מקרים עם לחץ תוך עייני נמוך מ- 5 מילימטר כספית בשלוש בדיקות עוקבות או יותר, כעבור שלושה חודשים או יותר לאחר ניתוח טרבקולקטומיה. קבוצת הביקורת כללה חולים לאחר טרבקולקטומיה ללא היפוטוניה שנבחרו באופן אקראי ביחס של אחד לקבוצת המחקר ושניים לקבוצת הביקורת. נאספו נתונים דמוגרפיים ונתונים לגבי היסטוריה של ניתוח ירוד, הפרעות הרפרקציה, מספר התרופות לגלאוקומה שנלקחו, היסטוריה משפחתית של גלאוקומה, סוכרת, יתר לחץ דם, חדות ראייה, לחץ תוך עייני, מספר התפרים במתלה הסקלרלי, פתיחת תפרים באמצעות לייזר, המנתח, והצד המנותח. נבדקו הקשרים בין כל אחד מהמשתנים לבין התפתחות היפוטוניה לאחר טרבקולקטומיה. התוצאות האחר ניתוחיות נבדקו כולל מידע על ניתוחים חוזרים, איבוד ראייה, וכישלון ניתוחי. הזמן שחלף בין הניתוח לבין כל תוצאה הושווה בין קבוצת המחקר לקבוצת הביקורת. התוצאים עיקריים היו לחץ תוך עייני נמוך לאחר טרבקולקטומיה, ניתוח חוזר, איבוד ראייה וכישלון ניתוחי.  הממצאים היו שמתוך 3659 ניתוחי טרבקולקטומיה שבוצעו על ידי חמישה מנתחים בין 1990 לבין 2013, ב- 64 עיניים המהווים 1.7 אחוזים, היה לחץ תוך עייני נמוך. 64 העיניים עם הלחץ הנמוך היוו את קבוצת המחקר והם הושוו עם 130 עיניים בקבוצת הביקורת.  מתוך 64 העיניים עם לחץ תוך עייני נמוך, ל- 15 המהווים 23.4 אחוזים היתה מקולופטיה היפוטונית. לאחר התחשבות בהבדלים בלחץ התוך עיני בבדיקה הבסיסית, נמצאת התאמה הפוכה בין פתיחת תפרים בלייזר ללחץ תוך עייני נמוך לאחר טרבקולקטומיה.  נמצאה התאמה בין מנתח לבין הלחץ התוך עייני לאחר טרבקולקטומיה. לא נמצאה כל התאמה סטטיסטית בין לחץ תוך עייני נמוך לבין הזמן בין הניתוח לניתוח חוזר, למידת איבוד הראייה או לכישלון הניתוח. בחולים עם לחץ תוך עייני נמוך נמצאה שכיחות מוגברת של רוויזיה של כר הסינון בחולים עם מקולופתיה היפוטונית.

מסקנת החוקרים הייתה שאי פתיחת תפרים עם לייזר והמנתח הינם מדדים שעשויים להיות קשורים ללחץ תוך עייני נמוך לאחר טרבקולקטומיה. הערכים המספריים של ההיפוטוניה לא בהכרח מבטאים כישלון קליני אחרי טרבקולקטומיה.

Tseng VL, Kim CH, Romero PT, Yu F, Robertson-Brown KW, Phung L, Raygoza D, Caprioli J, Coleman AL

Risk Factors and Long-Term Outcomes in Patients with Low Intraocular Pressure after Trabeculectomy

Ophthalmology 2017;124:1457-1465