המשך ביצוע פעילות גופנית בזמן ההריון: השפעה על גדילת השליה והעובר


Clapp, JF et al. Continuing regular exercise during pregnancy: effect of exercise volume on fetoplacental growth. Am J Obstet Gynecol 2002; 186: 142-7.

מבוא 

פעילות גופנית בזמן ההריון משפיעה על גדילת העובר: פעילות בעוצמה בינונית מעלה את משקל הילוד, בעוד פעילות מאומצת יותר מפחיתה משקל זה. עלתה השאלה כיצד מאמץ בתקופות שונות של ההריון ובעוצמות שונות משפיעים על הקשר בין פעילות גופנית לבין משקל הילוד והשליה

שיטות

נכללו במחקר 80 נשים אשר ביצעו פעילות גופנית לפחות 3 פעמים בשבוע ואשר אינן בהריון. לאחר הכניסה להריון, משבוע 8 ואילך, חולקו הנשים באופן אקראי לשלוש קבוצות: קבוצת LH (Low- High) ביצעה פעילות קלה בחציו הראשון של ההריון וממושכת יותר בחציו השני (Low– 20 דקות פעילות אירובית 5 ימים בשבוע, Hi– 60 דקות, 5 ימים בשבוע); קבוצת MM (Moderate- Moderate) ביצעה פעילות במשך 40 דקות 5 ימים בשבוע לאורך כל תקופת המחקר; קבוצת HL (High- Low) ביצעה פעילות הפוכה מזו של קבוצת LH: 60 דקות בתחילת ההריון ו- 20 דקות בחציו השני, 5 פעמים בשבוע. הפעילות המבוצעת היתה כנגד משקל הגוף: שימוש במסילה נעה, מדרגה (stepper) או שיעור אירובי- מדרגה, בעוצמה קבועה של 55%- 60% מצריכת החמצן המירבית אשר נקבעה לפני ההריון. נציג מטעם החוקרים נכח בלידה ובדק את הילוד והשליה. נשים אשר לא הקפידו לבצע את תכנית הפעילות או אשר הריונן היה בלתי תקין לא נכללו במחקר.

 תוצאות

את המחקר סיימו 75 נשים, אשה אחת מכל קבוצה נשרה עקב סיבוכי הריון ושתיים נוספות עקב חוסר הצמדות לתכנית. בקרב שאר הנשים ההצמדות לתכנית היתה מצוינת. בקבוצת LH היתה עלייה פחותה במשקל במהלך ההריון (+12 ק”ג) לעומת קבוצות MM (+14.6 ק”ג) וקבוצת HL (+15.5 ק”ג). כל הילודים נולדו במצב טוב. ילודיהן של קבוצת LH ו- MM היו קלים יותר (3340 גר’ ו- 3440 גר’ לעומת 3900 גר’, הבדל משמעותי מבחינה סטטיסטית), קצרים יותר ובעלי אחוז שומן נמוך יותר (8.5% ו- 7.9% לעומת 12.5%, הבדל משמעותי מבחינה סטטיסטית) לעומת קבוצת HL. לא נמצא הבדל משמעותי בהקפי הראש. נפחי השליה באמצע ההריון ובלידה היו גם הם קטנים יותר בקבוצות LH ו- MM לעומת קבוצת HL, כמו גם נפח השליה הפונקציונלית אשר ברובו נבע מנפח גדול יותר של סיסים. נמצא מתאם חיובי חזק בין נפח השליה והסיסים לבין משקל הילוד. לאחר קיבוע לגורמים נוספים אשר משפיעים על גודל השליה, כגון מספר ההריון, עליית משקל האם בזמן ההריון וצריכת פחמימות- התחזקו הקשרים עוד יותר.

 מסקנות

מחקר זה מעלה מספר מסקנות. ראשית, גם לכמות הפעילות וגם לתקופת ההריון בה היא מבוצעת ישנה השפעה על גדילת העובר והשליה. אצל נשים אשר שמרו על נפח פעילות בינוני לאורך כל ההריון או אשר הגבירו את פעילותן בחציו השני נצפה קצב נמוך יותר של גדילת השליה והעובר, לעומת אלו אשר הפחיתו את פעילותן בשני שליש (מ- 60 דקות ל- 20 דקות, קבוצת HL). עם זאת, אף תינוק לא נמצא מתחת לאחוזון 10 בקבוצות אלו לגבי פרמטרים מורפומטריים שונים למעט אחוז שומן. מאידך, בקבוצת HL ילודים רבים נמצאו מעל אחוזון 90 לגבי פרמטרים אלו. הבדלים אלו יכולים להסביר במעט את הממצאים הסותרים בספרות לגבי כמות פעילות גופנית ממוצעת בהריון לבין תוצאותיו.

נראה כי עיקר ההשפעה על גודל העובר נובע מגדילת השליה. לנשים אשר הגבירו את נפח פעילותן בתחילת ההריון (MM ו- HL) היו שליות גדולות יותר, כנראה עקב עידוד צמיחת הסיסים בשלב זה של ההריון. כך, השליה תפקדה טוב יותר והעובר גדל בקצב גדול יותר בהמשך ההריון.

בנוסף, נראה כי פעילות גופנית בסוף ההריון בעלת חשיבות בקביעת כמות השומן האמהית והעוברית, וכי פעילות ברמה נמוכה לאורך ההריון או ירידה בפעילות בחלקו השני של ההריון גורמות ללידת תינוקות גדולים יותר.

לסיכום, פעילות בת 40 או 60 דקות במשך 5 ימים בשבוע בחציו השני של ההריון מפחיתה את משקל הילוד, בעוד ירידה לנפח פעילות של 20 דקות מעלה את משקל הילוד, עם יותר עלייה בכמות השומן לעומת מסת הגוף הרזה.

הערת העורכים

פעילות גופנית בזמן ההריון חשובה, ויתרונותיה הפיסיים והנפשיים לאישה ההרה מוכרים. עם זאת, פעילות גופנית מאומצת עלולה לסכן הן את האם והן את העובר ולפגוע בהתפתחותו. בין המנגנונים ניתן למנות עליה בטמפרטורת הגוף, ירידה בזרימת הדם לשליה והיפוקסיה, וירידה בזמינות הגלוקוז כתוצאה מפעילות גופנית עצימה או ממושכת.

יש לזכור כי ישנה בעיה אתית בביצוע מחקרים אשר יגדירו את מידת הפעילות המומלצת- ומה אם אותו פרוטוקול יתגלה כפוגע בעובר ?? מחקר פרוספקטיבי זה, אשר זכה להתמדה מרשימה מצד הנבדקות, מוכיח שוב כי לפעילות השפעה מיטבית על התפתחות השליה וגדילת העובר אולם היא חייבת להיות מבוקרת לאורך ההריון.

מעת לעת נדרשים רופאים ואחיות העוסקים במעקב הריון או מדריכי כושר שונים לשאלה האם וכיצד ניתן לבצע פעילות בזמן הריון. עמדת הקולג’ האמריקאי למיילדות ולגינקולוגיה מתירה לנשים הרות לבצע “30 דקות לפחות של פעילות גופנית מתונה ברוב, אם לא כל, ימות השבוע” כמו ההמלצה לאוכלוסיה הכללית. על נשים הרות להמנע מצלילה (עקב סכנה לעובר) ומענפי ספורט בהם ישנו סיכון לחבלה בבטן (לדוגמא ספורט קבוצתי מסוגים שונים, ספורט מגע, וענפי ספורט בהם ישנו חשש לאיבוד שווי משקל ולנפילה כגון רכיבה על סוסים). לאחר הטרמסטר הראשון,יש להמנע מתרגילים הדורשים שכיבה על הגב עקב הפחתת זרימת בדם לשליה בתנוחה זו, ויש להמנע מעמידה ממושכת ללא תנועה. מומלץ לא להתאמן עד לכשלון, אלא להפסיק כאשר חשים עייפות, כדי לשמור על עוצמה בינונית של פעילות. יש להקפיד על תזונה מאוזנת עקב הצריכה האנרגטית הנוספת הן של העובר והשליה והן של הפעילות. במהלך הטרמסטר הראשון, יש להמנע מהתחממות יתר- לשתות הרבה, ללבוש ביגוד מאוורר, ולהתאמן בסביבה קרירה יחסית.

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה