חדשות

טיפול בנוגדי-קרישה פומיים בחולים עם פרפור פרוזדורים עשוי להפחית גם את הסיכון לתרומבואמבוליזם ורידי (Curr Med Res Opin)

21/04/2019

 

מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Current Medical Research and Opinion עולה כי בקרב חולים עם פרפור פרוזדורים המטופלים בנוגדי-קרישה למניעת אירועים מוחיים ותסחיפים סיסטמיים, הטיפול בנוגדי-קרישה פומיים עשוי גם להפחית את הסיכון לתרומבואמבוליזם ורידי, כאשר הסיכון הנמוך ביותר לאירועים אלו תועד עם טיפול ב-Apixaban (אליקוויס) ו-Dabigatran (פרדקסה).

 

טיפול בנוגדי-קרישה פומיים בחולים עם פרפור פרוזדורים ניתן למניעת סיבוכים על-רקע תסחיף לבבי ועשוי לסייע במניעת תרומבואמבוליזם ורידי. במחקר הנוכחי ביקשו החוקרים ביקשו החוקרים לבחון אם סוג נוגד הקרישה הפומי הניתן לחולים עם פרפור פרוזדורים עשוי להשפיע על הסיכון לתרומבואמבוליזם ורידי.

 

במסגרת המחקר זיהו החוקרים חולים עם פרפור פרוזדורים שאינו על-רקע מסתם, אשר קיבלו טיפול בנוגדי-קרישה פומיים בין 2010 ועד ספטמבר 2015. נוגדי-קרישה פומיים כללו Warfarin (קומדין), נוגדי-קרישה פומיים בעלי פעילות ישירה: Dabigatran (פרדקסה), Rivaroxaban (קסרלטו), Apixaban (אליקוויס).

 

במהלך תקופת מעקב ממוצעת של 484 ימים תועדו 1,357 אירועי תרומבואמבוליזם ורידי. מניתוח רב-משתני מותאם עלה כי בהשוואה לאלו שהחלו טיפול חדש בקומדין, הסיכון להיארעות תרומבואמבוליזם ורידי היה נמוך יותר בקרב אלו שהחלו טיפול חדש ב-Dabigatran (יחס סיכון של 0.55) ו-Apixaban (יחס סיכון של 0.51), אך דומה בקרב מטופלים חדשים ב-Rivaroxaban (יחס סיכון של 1.01). מהשוואה ישירה בין נוגדי-קרישה בעלי פעילות ישירה עלה כי הסיכון לתרומבואמבוליזם ורידי היה נמוך יותר בקרב מטופלים ב-Dabigatran (יחס סיכון של 0.48) ו-Apixaban (יחס סיכון של 0.61), בהשוואה למטופלים ב-Rivaroxaban.

 

החוקרים מסכמים וכותבים כי במדגם זה של חולים עם פרפור פרוזדורים, אשר קיבלו טיפול בנוגדי-קרישה פומיים למניעה ראשונית של אירועים מוחיים ותסחיפים סיסטמיים, הסיכון לתרומבואמבוליזם ורידי היה הנמוך ביותר בקרב אלו שטופלו ב-Apixaban ו-Dabigatran, כאשר עם טיפול ב-Warfarin או Rivaroxaban תועד סיכון דומה לאירועי תרומבואמבוליזם ורידי.

 

Curr Med Res Opin. 2019 May;35(5):837-845

 

לידיעה ב-PubMed

מידע נוסף לעיונך

© e-Med 2020 | כל הזכויות שמורות
שתף מקרה קליני