חדשות

האם ניתן להפסיק חלק מהתרופות לאי-ספיקת לב בעקבות תגובה מוצלחת ל-CRT? (מתוך הכנס השנתי מטעם ה-HFSA)

25/09/2019

 

בחלק מהחולים עם אי-ספיקת לב בהם חל שיפור בתפקוד הלבבי עד לטווח התקין עם טיפול תרופתי אופטימאלי ו-CRT (Cardiac Resynchronization Therapy) ניתן לשקול הפסקת תרופות לחסימת פעילות נוירו-הורמונאלית ללא הישנות, כך עולה מתוצאות מחקר STOP-CRT, אשר הוצגו במהלך הכנס השנתי מטעם ה-Heart Failure Society of America.

 

מחקר STOP-CRT כלל 80 חולים עם מקטע פליטה של חדר שמאל של לפחות 50% תחת CRT במשך לפחות 6 חודשים לפני התוויה מדרגה 1. במטרה להבטיח כי החולים היו בסיכון נמוך, בכל החולים מדד NYHA עמד על 1 או 2, ללא רימודלינג חמור של החדר.

 

המשתתפים חולקו באקאי לאחת מארבע קבוצות, כל קבוצה כללה 20 חולים: חולים ללא הפסקת טיפול במעכבי RAAS או חסמי ביתא; חולים שהפסיקו טיפול במעכבי RAAS; הפסקת טיפול בחסמי ביתא בלבד; או הפסקת שתי משפחות התרופות.

 

הפסקת הטיפולים התרופתיים בוצעה תחת השגחה, עם הפחתת המינונים בכיוון הפוך להמלצה בהנחיות אודות העלאת המינון.

 

במהלך השנתיים, 17 חולים שהפסיקו את הטיפול בתרופות לחסימה נוירו-הורמונאלית חידשו את הטיפול: חולה אחד שהמשיך במעכבי RAAS בשל יתר לחץ דם לא-מאוזן, חולה אחד ששב לטיפול בחסמי ביתא בשל הפרעת קצב חדרית לא-ממושכת ו-15 חולים שחזרו לטיפול בחסמי ביתא בשל טכיקרדיה פרוזדורית אשר הייתה זמנית לרוב.

 

שישה חולים ענו על התוצא העיקרי של עליה של לפחות 15% במדד מקטע הפליטה בנפח בתום-סיסטולה – חולה אחד בקבוצת הפסקת טיפול בחסמי ביתא, שלושה חולים בקבוצה שהפסיקה את שתי התרופות ושני חולים בקבוצה שלא הפסיקו את הטיפולים – ללא הבדלים מובהקים בין הקבוצות.

 

תוצאות קליניות ומדדים אקו-קרדיוגרפיים במהלך השנתיים בהן החולים היו במעקב היו דומים בחולים שהמשיכו בטיפול ואלו שהפסיקו את הטיפול בחסמי ביתא, מעכבי ציר רנין-אנגיוטנסין-אלדוסטרון, או שתי משפחות התרופות.

 

סך כולל של ארבעה חולים ענו על התוצא העיקרי של תמותה מכל-סיבה, אשפוז עקב אי-ספיקת לב, טכיקרדיה חדרית ממושכת, או טיפול הולם בדפיברילטור מושתל, ללא הבדלים בין הקבוצות.

 

למרות שבקרב החולים שהפסיקו את הטיפול התרופתי לא תועד שיפור ביכולת הגופנית או בתסמינים – מלכתחילה הם היו לרוב אסימפטומטים – הם חשו מנטאלית טוב יותר מנקודת המבט שלא נדרשו ליטול את התרופות לשארית חייהם.

 

רבים האמינו כי התרופות הפחיתו את רמת הפעילות שלהם או גרמו לסחרחורות ושמחו להפסיק את הטיפול. לכן, החולים היו שמחים יותר ונותרו שמחים במהלך השנתיים בהן היו במעקב.

 

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר אינם מעידים על הבדלים מובהקים בין הקבוצות בשיעורי השינוי בנפח חדר שמאל או התוצאות הקליניות דוגמת תמותה, אשפוזים עקב אי-ספיקת לב או שינויים בצורך במשתני לולאה.

 

מתוך הכנס השנתי מטעם ה-Heart Failure Society of America.

 

לידיעה במדסקייפ

מידע נוסף לעיונך

© e-Med 2020 | כל הזכויות שמורות
שתף מקרה קליני