חדשות

תרומבואמבוליזם ורידי מעלה את הסיכון לאירועים קרדיווסקולריים עורקיים (Lancet)

25/11/2007

ממחקר חדש, שפורסם ב-Lancet, עולה כי חולים עם תרומבואמבוליזם ורידי (VTE), מצויים בסיכון מוגבר בטווח הרחוק לפתח אירועים קרדיווסקולרים עורקיים, דוגמאת אוטם לבבי ושבץ. לדברי החוקרים, הם ערכו את המחקר לאור מחקרים קודמים שבחנו את הקשר בין VTE ואירועים קרדיווסקולרים עורקיים, שהעלו תוצאות סותרות. הם מצאו כי קיים קשר בין שני המצבים השכיחים הללו. כעת יש לברר אם קיים קשר ישיר בין שני אלו, או שהם חולקים גורמי סיכון דומים.  הם קוראים לערוך מחקרים נוספים להבהרת הקשר והערכת ההשלכות הקליניות.

 

בהתייחסות למחקר טענו מומחים כי הממצאים מוסיפים עדויות לקשר בין VTE וסיכון לתרומבואמבוליזם עורקי, המקדים אוטם לבבי או שבץ.

 

 

הסיכון הגבוה ביותר בשנה הראשונה לאחר תרומבואמבוליזם ורידי

 

החוקרים מדנמרק מסבירים כי באופן מסורתי, התייחסו לתרומבואמבוליזם ורידי ולתרומבוזיס עורקי כשתי מחלות נפרדות, עם גורמי סיכון, פתוגנזה וטיפולים שונים. הפרעות VTE לרוב מופרדות מתרומבוס על-רקע טרשת עורקים, מאחר שתרומבוס עורקי מורכב בעיקר מטסיות, בניגוד לתרומבוס ורידי, המורכב בעיקר מכדוריות אדומות ופיברין.

 

אולם, בשנת 2003, שני מחקרים מצאו קשר בין השניים. עם זאת, מחקרים נוספים לא הצליחו למצוא קשר שכזה וחוסר העקביות בממצאים מעיד על הקשר הלא-ברור בין שני המצבים.

 

במסגרת המחקר, החוקרים העריכו את הסיכון לאשפוז בעקבות אוטם לבבי חריף או שבץ, לאחר אבחנה של VTE, על-סמך הנתונים ממאגר הנתונים הרפואי בדנמרק, לאורך 20 שנים. לאחר הוצאת החולים עם מחלה קרדיווסקולרית ידועה, הם העריכו את הסיכון לאוטם לבבי ושבץ בקרב 25,199 חולים עם פקקת ורידים עמוקה (DVT), 16,925 חולים עם תסחיף ריאתי (PE), ו-163,566 ביקורות.

 

בחולים עם DVT, הסיכון היחסי לאוטם לבבי עמד על 1.60 והסיכון לשבץ עמד על 2.19, בשנה הראשונה לאחר האירוע התרומבוטי. בחולים עם PE, הסיכון היחסי לאוטם לבבי עמד על 2.60 , ועל 2.93 לשבץ, בשנה הראשונה.

 

עליה בסיכונים היחסיים נרשמה גם במהלך עשרים שנות המעקב שלאחר מכן, עם עליות של 20-40% בסיכון לאירוע קרדיווסקולרי עורקי. הסיכונים היחסיים היו דומים בחולים עם DVT ו-PE מגורה או לא-מגורה (דוגמא, על רקע הריון, ניתוח, או גורמים אחרים).

 

החוקרים טוענים כי העובדה שהסיכון המוגבר לאוטם לבבי ושבץ, היה הגבוה ביותר בשנה הראשונה לאחר אבחנת תרומבואמבוליזם ורידי, עשויה להיות מפתיעה מעט מאחר שהטיפולים הסטנדרטים (נוגדי-קרישה למשך 3-6 חודשים), צפויים להפחית את הסיכון לאוטם לבבי ושבץ איסכמי.

 

 

האם גורמי סיכון משותפים אחראיים לקשר?

 

החוקרים מסבירים כי המנגנון בבסיס הקשר בין VTE ומחלה טרשתית אינו ידוע, ואף עשוי להיות שונה בין אוטם לבבי ושבץ. עם זאת, ייתכן כי הקשר נובע מגורמי סיכון משותפים, מסלולים אתיולוגיים, או שניהם.

 

במאמרם, כותבים המומחים כי הקשר נובע ככל הנראה מגורמי סיכון משותפים, ומצטטים מחקרים אחרים שמצאו קשר משמעותי בין עישון, יל"ד וסוכרת (אך לא כולסטרול) ובין VTE.

 

יל"ד היה קריטריון הוצאה במחקר, אך פרופיל גורמי הסיכון המשותף, שכלל השמנת-יתר, עישון וסוכרת, עשוי להיות אחראי למרבית העליה בסיכון לאירוע תרומבוטי עורקי בחולים עם VTE. כמו כן, הם מוסיפים כי נטייה משותפת לקרישיות עשויה לשחק תפקיד במקרים אלו.

 

החוקרים מסכימים כי גורמי סיכון משותפים עשויים להיות אחראיים לקשר. לדבריהם, השמנת-יתר מהווה לפחות חלק מההסבר. הם מוסיפים כי במחקרם, הם לא תקננו להשמנת-יתר או עישון, ולא היו ברשותם נתונים בנוגע לכולסטרול. עם זאת, סוכרת לא הסבירה את הקשר שנמצא.

 

דרושים מחקרים אפידמיולוגים נוספים (בעיקר מחקרים פרוספקטיביים), וסקירות סיסטמיות, להערכת היקף, משך, וגורמים אפשריים לסיכון המוגבר לאוטם לבבי ושבץ, לאחר אבחנה של VTE.

 

 

מהן ההשלכות? האם אספירין או סטטינים יביאו לירידה בסיכון?

 

בינתיים, יש להבין מהן ההשלכות בנוגע לטיפול. החוקרים טוענים כי ייתכן ולממצאים יהיו השלכות קליניות, אולם, לא ברור מהו הערך של אמצעי מניעה של אוטם לבבי ושבץ בחולים עם VTE.

 

שני מחקרים, הנערכים בימים אלו, מבקשים לבחון את ההשפעות של אספירין בטווח הארוך על VTE, ומספר מחקרים תצפיתיים מצאו כי סטטינים עשויים להפחית את הסיכון ל-VTE, אך חשיבות התרופות הללו במניעת אוטם לבבי ושבץ בחולים עם VTE לא נבחנה.

 

למעשה, החוקרים עובדים בימים אלו על הסוגיה האם סטטינים ואספירין עשויים למנוע סיכון מוגבר לטרשת עורקים בחולים עם VTE, ולהיפך (האם יכולים למנוע VTE בחולה עם טרשת עורקים).

 

Lancet 2007; 370:1773-1779.

 

לידיעה במדסקייפ

מידע נוסף לעיונך

© e-Med 2020 | כל הזכויות שמורות
שתף מקרה קליני
<