הרצאות מצגות

פרופ' אילן גולדנברג: מנתוני המרשם הישראלי של מטופלי AF עם CKD עולה נטייה לטפל בחולים בסיכון גבוה ב-NOAC שהראה הפחתה בסיכון המתואם לדימומים ועם העדר נחיתות בשבץ/תמותה לעומת וורפרין

11/08/2016

מאת מערכת אי-מד

בהרצאה זו שניתנה במסגרת הכנס השנתי של האיגוד לרפואה פנימית שהתקיים בין ה-7-9/7/16 הציג פרופ' גולדנברג, מנהל היח' למחקרים קרדיווסקולריים בשיבא תל השומר,  את הממצאים העיקריים של מרשם רב מרכזי בהשתתפות מחלקות פנימיות, גריאטריות וקרדיולוגיות שעקב אחר מטופלים עם פרפור עליות והפרעות בתפקודי כליה.

בתחילת ההרצאה סקר פרופ' גולדנברג נתונים מהספרות ורשמים אחרים שהצביעו על הקשר החיובי בין הפרעות בתפקוד כליות לסיכון לפרפור פרוזדורים, וכן לעלייה בסיכון לדימומים.

לאחר סקירת ספרות (תוך ציון העובדה שיש יחסית מעט נתונים על טיפול ב-NOAC בחולים עם הפרעות בתפקודי כליה) , וההמלצות הנוכחיות הציג פרופ' גולדנברג את המחקר, אשר מטרותיו העקריות היו לאפיין את החולים , וכן לבחון את התוצאות בחולי CKD קשים.

גולדנברג עדכן כי נכללים כיום במרשם הפרוספקטיבי 2000 מטופלים מכל המחלקות הפנימיות והקרדיולוגיות בארץ, תוך השוואה בין חולים שקיבלו אפיקסבן לאלה שקיבלו קומדין. לאחר הגיוס של החולים המתאימים ממחלקות פנימיות וקרדיולוגיות בוצעו מעקבים לאחר  3 חודשים ו-12 חודשים.

נמצא שממוצע ה-eCrCl היה 40 , וכ-30% מהחולים היו עם ערך מתחת ל-30 . מהשוואת המאפיינים של המטופלים באפיקסבן לעומת קומדין ניתן לראות שאלה שטופלו באפיקסבן היו חולים מורכבים ומבוגרים יותר (גיל ממוצע 79 לעומת 75 בקומדין) , יותר נשים, יותר סוכרתיים ויותר מחלות רקע.  גם הקריאטינין היה גבוה יותר בחולי האפיקסבן . (1.58 לעומת 1.35) . גולדנברג מסכם שנראה שהנטייה של הרופאים היא לתת NOAC לחולים הנמצאים בסיכון גבוה יותר לשבץ ודימומים.

כ-60% מהמטופלים באפיקסבן קיבלו את המינון המופחת של 2.5 מ''ג פעמיים ביום , על אף שההמלצות למינון זה הן רק למטופלים מתחת ל-30 eCrCl .

במעקב לאחר שנה נמצא שבכל אחת משתי קבוצות הטיפול ככל שה-CHADS היה גבוה יותר הסיכון לתמותה היה גדול יותר בשתי קבוצות הטיפול. כמו כן ככל שהתפקוד הכלייתי נמוך יותר הסיכון לאירועים אמבוליים ותמותה היה גדול יותר. ניתוח של הסיכון היחסי לאחר התאמות לגורמי סיכון הראה שהטיפול באפיקסבן היה לא נחות מבחינת שבץ/תמותה בהשוואה לקומדין.

מבחינת דימומים, הסיכון היחסי לאחר התאמות לגורמי סיכון,  היה נמוך יותר באופן מובהק באפיקסבן בהשוואה לקומדין.

גולדנברג הציג את מסקנות הביניים המרכזיות של המחקר הזה, שהוא למעשה מחקר ''עולם אמיתי'' הראשון שנערך בארץ:   

·                  נטייה לטפל באפיקסבן בחולים בסיכון גבוה יותר

·                  טיפול באפיקסבן ניתן גם לחולים עם ערך פינוי קריאטינין של מתחת ל-30

·                  ככל הנראה נטייה לטפל בתת מינון בחולים עם CKD בדרגה בינונית

·                  ככל הנראה נטייה לטפל במינון עודף (מינון מלא) בחולים עם פינוי קריאטינין של בין 15-30

·                  הגורמים המנבאים אירועים (בשתי הקבוצות)  כוללים את דרגת ה-CHADS וחומרת ה-CKD.

·         פחות אירועי דימומים עם אפיקסבן לאחר התאמות לגורמי סיכון בהשוואה, ואי נחיתות בשבץ/תמותה.  

לסיום, פרופ' גולדנברג עדכן כי פרוייקט הרשם נמשך ואף יורחב כך שיכלול גם מעקב אחר מטופלים בריברוקסבן ובדיקת תוצאות מול רשמים דומים מאירופה.  

להרצאה המלאה

מידע נוסף לעיונך

© e-Med 2020 | כל הזכויות שמורות
שתף מקרה קליני
<