חדשות

חשיבות טיפול מוקדם בתרופות בעלות פעילות ישירה כנגד נגיף HCV (מתוך Liver International)

20/02/2020

 

במאמר שפורסם בכתב העת Liver International מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, התומכות במתן טיפול בתרופות בעלות פעילות-ישירה כנגד נגיפי HCV (Hepatitis C Virus) בחולים עם פיברוזיס בדרגה מתונה, או בדרגה חמורה יותר.

 

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי תרופות בעלות פעילות-ישירה הן טיפול יעיל מאוד, אך יקר, כנגד זיהום כרוני בנגיף HCV. על-מנת לצמצם את עלויות הטיפול, תכניות כיסוי תרופתי ברחבי העולם הגבילו את השימוש בתרופות אלו בדרכים שונות. במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לכמת את ההשפעה הבריאותית של ההגבלות הקודמות וכולל כלי החלטה קליני במטרה לסייע בקבלת החלטות טיפול במועד.

 

החוקרים פיתחו מודל במטרה לכמת את ההשפעה הבריאותית של דחיית מתן טיפול בתרופות בעלות פעילות-ישירה באוכלוסיות שסווגו לפי גיל, דרגת פיברוזיס, גנוטיפ והיסטוריית שימוש תוך-ורידי בסמים. ההשפעה הבריאותית כומתה במונחים של QALY (Quality-Adjusted Life Years) ותוחלת חיים (שנים).

 

דחיית מתן תרופות בעלות פעילות-ישירה בחולים ללא פיברוזיס או עם פיברוזיס בדרגה קלה (F0/F1) במשך 1-5 שנים אינה צפויה להוביל לאובדן תוחלת חיים ומובילה לאובדן שולי בלבד של 0.02-0.06 QALYs לכל שנת עיכוב בטיפול. עם זאת, באלו בגילאי 30-50 שנים עם פיברוזיס מתקדמת (F3 ומעלה), דחייה של שנה בלבד השפיעה משמעותית של המצב הבריאותי (אובדן של 0.25-1.04 שנות חיים-מתוקנות לאיכות חיים ו-0.19-1.53 שנות חיים).

 

קביעת הגבלות על השתתפות בעלות הטיפול התרופתי בחולים עם היסטוריית שימוש בחומרים אסורים מלווה בהשפעה גדולה על המצב הבריאותי. בקרב אלו שהיו משתמשים פעילים בסמים דרך הוריד, עם עדות לפיברוזיס מתקדמת (F3 ומעלה), ייתכן אובדן של 0.18-1.05 שנות חיים מתוקנות לאיכות ו-0.13-1.16 שנות חיים לכל שנת עיכוב במתן הטיפול התרופתי, למרות הסיכון לזיהום חוזר והסיכון המתחרה לתמותה.

 

החוקרים כותבים כי במאמר הם מספקים כלי המסייע בהחלטה קלינית בכל הנוגע למועד המתאים למתן טיפול בתרופות בעלות פעילות-ישירה לאוכלוסיות חולים שונות עם זיהום כרוני בנגיף HCV. באופן כללי, הממצאים מעידים כי בחולים עם פיברוזיס בדרגה מתונה, או יותר מזאת, יש מקום להתחיל בטיפול מיידי, ללא קשר להיסטוריית שימוש בחומרים אסורים.

 

Liver International. 2020;40(1):51-59

 

לידיעה במדסקייפ

מידע נוסף לעיונך

© e-Med 2020 | כל הזכויות שמורות
שתף מקרה קליני