חדשות

האם לטיפול בקלקסן השפעה על עומס נגיפי ותמותה בחולים מאושפזים עם COVID-19? (מתוך Cardiovascular Research)

23/11/2021

 

טיפול נוגד-קרישה בקלקסן (Enoxaparin) מלווה בסיכון מופחת לתמותה, שיפור סמני מוות תאי והפחתת נוכחות מתמידה של הנגיף בחולים מאושפזים עם COVID-19, עדות לערך מוסף אפשרי של קלקסן בחולים אלו מעבר להמוסטאזיס, כך עולה מנתונים שפורסמו ב-Cardiovascular Research.

 

במחקר הרב-מרכזי, תצפיתי, נכללו 586 חולים מאושפזים בשל COVID-19, מהם 419 חולים (71.5%) קיבלו טיפול בקלקסן ו-62 חולים (10.6%) קיבלו טיפול נוגד-קרישה פומי שאינו מכוון כנגד ויטמין K במהלך האשפוז. הגיל החציוני של החולים בעת הקבלה לאשפוז עמד על 64 שנים, 60.2% היו גברים. יתרה מזאת, דגימת פלזמה נאספו בנקודות זמן שונות בתת-קבוצה של 106 חולים במטרה לבחון סמני דלקת ודנ"א חופשי.

 

מהנתונים עולה כי טיפול במסגרת יחידת טיפול נמרץ נדרש ב-111 חולם (18.9%), כאשר 66 חולים (11.3%) נדרשו להנשמה פולשנית. בסיכומו של דבר, 88 חולים (15.0%) חולים הלכו לעולמם במהלך האשפוז.

 

מניתוח רב-משתני עלה כי גיל מתקדם (יחס סיכון של 1.068, p<0.001), היסטוריה של ממאירות (יחס סיכון של 2.054, p=0.010) ועליה בחומרת מחלת COVID-19 בעת הקבלה לאשפוז (יחס סיכון של 1.639, p=0.001) לו בסיכון מוגבר משמעותית לתמותה, בעוד שטיפול בקלקסן לווה בירידה מובהקת סטטיסטית בסיכון לתמותה (יחס סיכון של 0.561, p=0.018).

 

החוקרים מדווחים כי לא תוארו הבדלים בדינאמיקה של רמות D-Dimer בין חולים עם וללא טיפול בקלקסן. בפרט, ההשפעה של המהלך הקליני על עקומות D-Dimer הייתה דומה בין חולים שטופלו בקלקסן ואלו שלא קיבלו טיפול נוגד-קרישה. בדומה, השימוש בנוגדי-קרישה פומיים שאינם מכוונים כנגד ויטמין K לא לווה בעליה ברמות D-Dimer בחולים שאושפזו ביחידות טיפול נמרץ ובחולים שלא שרדו.

 

עוד עולה מהנתונים עי קומפלקסי H3Cit-DNA ורמות דנ"א חופשי לא היו שונים משמעותית בין חולים שטופלו בקלקסן ואלו שלא טופלו בקלקסן בתחילת הדרך. לא תועדו הבדלים בדינמיקה של מרכיבים אלו לאורך הזמן בין מטופלים בקלקסן וחולים שלא טופלו בקלקסן. התוצאות בקרב חולים שטופלו בנוגדי-קרישה פומיים שאינם מכוונים כנגד ויטמין K, בעוד שריכוזי דנ"א חופשי היו מוגברים בחולים שלא טופלו בקלקסן או נוגדי-קרישה פומיים, אך בקרב מטופלים בנוגדי הקרישה תועדה ירידה לאורך האשפוז.

 

מצד שני, נתונים אודות נוכחות מתמידה של הנגיף היו זמינים אודות 447 חולים, כולל 60 חולים (13.4%) שלא קיבלו טיפול נוגד-קרישה, 337 חולים (75.4%) שקיבלו קלקסן ו-48 חולים (10.7%) שטופלו בנוגדי-קרישה פומיים. בחולים תחת טיפול בקלקסן תועדה עליה משמעותית בסיכוי לתוצאה שלילית בבדיקת PCR כמותית מוקדמת לנגיף הקורונה (יחס סיכון של 1.593, p=0.010),שהובילה לירידה בחציון משך נוכחות מתמידה של הנגיף בקרב מטופלים בקלקסן, בהשוואה לאלו שלא קיבלו את הטיפול (חציון נוכחות מתמידה של הנגיף, 9 לעומת 13 ימים, p=0.009). הקשר בין טיפול בקלקסן ובין הפחתת נוכחות מתמידה של הנגיף נותר מובהק סטטיסטית לאחר תקנון נוסף לקורטיקוסטרואידים ותרופות אנטי-ויראליות. מנגד, טיפול בנוגדי-קרישה פומיים לא נקשר עם הפחתת נוכחות מתמידה של הנגיף לאחר תקנון לגיל.

 

מתוצאות המחקר עולות עדויות המאשרות את הקשר בין טיפול בנוגדי-קרישה ובין הישרדות טוב יותר של חולים עם COVID-19 ומציעים ערך מוסף של קלקסן על נוכחות מתמידה של הנגיף. למרות שהמנגנון בבסיס ממצאים אלו אינו מובן היטב, הממצאים תומכים בהשלמת מחקרים נוספים להערכת נוכחות מתמידה של הנגיף במסגרת מחקר אקראי ומבוקר בחולים עם COVID-19.

 

Cardiovascular Research 2021

 

 

מידע נוסף לעיונך

© e-Med 2021 | כל הזכויות שמורות
שתף מקרה קליני
<