חדשות

מה גרם לפרופ' גמזו לשינוי ב-180 מעלות בגישתו לסגר ? ראשי האיגוד לרפואה פנימית מאמינים ששינוי מהותי בהתנהגות הציבור עשוי עדיין למנוע הצורך בסגר

13/09/2020

מאת מערכת אי-מד

השינוי של כמעט 180 מעלות בגישה של הפרוייקטור פרופ' רוני גמזו לחלופת הסגר קשורה ככל הנראה לשני הגרפים שלהלן, אשר הוצגו ונדונו בממשלה היום:

בגרף הראשון אפשר לראות כיצד בימים האחרונים היקף ושיעור התחלואה במגזים ה"אדומים" (הערבי והחרדי) יורדים, ולעומת זאת יש עלייה במגזר הכללי. במגמה כזו נראה די ברור שהמשך תכנית הרמזור המתמקדת באזורים האדומים כבר לא תהיה יעילה בעצירת או הורדת ההדבקה הכללית.

בגרף השני ניתן לראות את העלייה בהיקף ההדבקה בקבוצות הגיל 14-25 עם פתיחת שנת הלימודים ב-1/9 . ניתן להסיק מגרף זה שהמשך מתכונת הלימודים הנוכחית צפויה/עלולה להביא להמשך עלייה בהדבקה.

בנוסף, בסוף השבוע הניף צוות הברומטר ופורום מנהלי בתי החולים את ה"דגל האדום" והתריע מפני הגעה לאי ספיקה. (אם כי היום כבר פורסמו עדכונים לפיהם חלק ממנהלי בית החולים אינם תומכים בסגר).

לדיווח ב"דהמרקר"

לדו"ח המרכז לידע ומידע

הערת המערכת: כבר נאמר בימים האחרונים ע"י רבים וטובים שהנתון של מספר הנדבקים היומי אינו יכול להיות הפרמטר הקובע לצורך קבלת החלטות, ולכן מה שמוצג בשני הגרפים שלעיל עדיין לא צריך לגרום לשינוי כה דרסטי בהחלטה . 

הנתון של מספר החולים המאושפזים שחצה בימים האחרונים את קו ה-1000 ועומד כעת על 1056, מהם 513 קשים (עלייה מ-460 לפני כשבוע) ו-139 מונשמים, הוא ודאי משמעותי הרבה יותר, במיוחד לאור הדגלים האדומים שמניפים חלק ממנהלי בתי החולים.  

אך בהקשר זה כדאי לשאול שוב :

1. האם החל וויסות בין בתי החולים באמצעות רשות האשפוז העליונה ?  למיטב ידיעתנו - טרם, וחבל.

2. האם הרף של 800 חולים קשים מאושפזים שהוגדר כסף הספיקה של המערכת (אחרי שבגל הראשון דובר על כ-3000-4000 מונשמים כסף קריסה..) הוא רף קשיח שלא ניתן להגדיל אותו או שניתן באמצעות הקצאת משאבים וכ"א נוסף ולהעלות את הרף באופן משמעותי ?

3. עדיין כדאי לבדוק ולשאול אם סגר דמוגרפי על קבוצות הסיכון אינו יכול להשיג את היעד של הפחתת החולים הקשים (ולאוו דווקא מספר הנדבקים הכולל בלבד) טוב יותר ובמחיר כלכלי/חברתי קטן יותר מסגר כללי.

במסיבת עיתונאים שמתקיימת כעת מטעם האיגוד לרפואה פנימית אמר יו"ר האיגוד לרפואה פנימית כי ניתן להפחית התחלואה באמצעות התנהלות נכונה יותר של הציבור. ד"ר גדי סגל, מזכיר האיגוד ומנהל מחלקת הקורונה הראשונה שהוקמה הדגיש שהקורונה היא מחלה קשה, למרות שחלק משמעותי מהציבור אינו נפגע מהמחלקה.

המסר המרכזי של ראשי האיגוד לציבור הוא פשוט מאוד : לשים מסיכה ולהימנע מהתקהלות ! 

בתשובה לשאלה אם האיגוד תומך בסגר, ענה ד"ר גדי סגל שהאיגוד מאמין שעדיין לא מאוחר לשנות את אופן ההתנהגות וההתנהלות של הציבור וניתן יהיה להימנע מסגר.

ד"ר קיטאי הזכירה שלקראת הסתיו והחורף המתקרבים צריך לקחת בחשבון שבכל בתי החולים כמות המיטות והמשאבים בפנימיות לטובת תחלואת החורף היא כבר קטנה יותר כי במרבית בתי החולים קטנו מספר המחלקות הפנימיות לטובת מחלקות הקורונה.

ד"ר סגל הדגיש שהסתבכות של קורונה שונה מהותית מהסתבכות של שפעת שמתבטאת בדר"כ בדלקת ריאות חיידקית שניתן לטפל בה באנטיביוטיקה. בקורונה הפגיעה הריאתית שונה, ממושכת יותר ודורשת יותר שימוש במכשירי ECMO . זאת הסיבה לכך לפי דברי ד"ר סגל שהרף של הספיקה ירד מההערכה של 3000-4000 לכ-800 בלבד.

ד"ר דיקר הוסיף שמעבר לכך שמשך ההנשמה והטיפול ארוכים יותר, חשוב לזכור שצוואר הבקבוק הוא במשך זמן התפקוד של הצוות בתנאי העבודה הנדרשים במחלקות הקורונה, כאשר כיום ברור שמשך הזמן שהצוות יכול לעבוד ברציפות הוא כ-3 שעות בלבד.

ובכל זאת, בשאלה אם ומתי המערכת תקרוס, ענה פרופ' אליס שהמערכת לא תקרוס אך עלולה להיות בהחלט פגיעה באיכות הטיפול.

ד"ר דיקר, שמשמש גם כנשיא הפדרציה האירופאית לרפואה פנימית, ציין שאחד ההבדלים המשמעותיים בין ישראל לשאר העולם הוא שהמחלקות הפנימיות בישראל מיומנות בימי שגרה בביצוע הנשמות, דבר שלא קורה בעולם, ולכן הוא מצטרף לדברי פרופ' אליס, כלומר שאינו רואה אפשרות ל"קריסה".

יחד עם זאת, הדוברים הדגישו שוב ושוב שהשיח באשר לסיבת המוות והטענות שיש הגזמה במספרי התמותה מקורונה פסול מעיקרו.  מנהלי המחלקות רואים מידי יום אנשים שמתים מקורונה ולעובדה שהיו או לא היו להם גורמי סיכון נוספים אין כל רלוונטיות.

ראשי האיגוד נמנעו מלעסוק בשאלת הכשלים בניהול הקורונה. שוב ושוב חזרו על המסר שמדובר על מחלה קשה שתימשך לאורך זמן, ושהציבור צריך ללמוד איך לחיות עם הקורונה לאורך זמן.

דגש נוסף חשוב הוא מקומה המשמעותי והמרכזי של הרפואה הפנימית במערכת הבריאות בישראל.

לצפייה במסיבת העיתונאים

מידע נוסף לעיונך

© e-Med 2020 | כל הזכויות שמורות
שתף מקרה קליני
<