הרצאות מצגות

הפרוטוקול המלא של דיון במליאת הכנסת בנושא פגיות מתאריך 28/6 לאור המקרה הקשה במחלקת הפגים בשיבא

29/06/2004

הצעה לסדר-היום

תפקודן של מחלקות הפגים בבתי החולים

 

היו"ר ראובן ריבלין:

 

רבותי חברי הכנסת, הצעות לסדר יום, שר הבריאות שמקפיד על כבודה של הכנסת ומגיע תמיד בזמן לכל דיון שקשור למשרדו כבר התייצב. אנו עוברים להצעה לסדר היום בנושא תפקודן של מחלקות הפגים בבתי החולים, שמספרה 3836, 3837, 3839, 3842, 3852, 3867, 3880, 3889, 3891.

 

ראשונת הדוברים חברת הכנסת ענבל גבריאלי, בבקשה.

 

ענבל גבריאלי (הליכוד):

 

אדוני היושב ראש, אדוני שר הבריאות, כנסת נכבדה, בשבוע שעבר דווחנו על טעות נוראית שהיתה במחלקת הפגים בבית החולים תל השומר, טעות של אחות שהזריקה לדמה של פגה מזון, לדמה של פגה במקום לפיה, טעות שגורמת לזיהום קריטי בדם, להפסקות נשימה, לכשלים במערכת החיסונית ולהפרעות במערכת קרישת הדם, טעות שבפועל גרמה לפגיעה פיזית קשה בפגה בת שלושה שבועות, טעות שעלולה לעלות בחיי אדם, טעות, חברים, שאין זאת הפעם הראשונה שהיא מתרחשת בבתי החולים, טעות שהוזהרנו מפניה בדוח מבקר המדינה משנה שעברה.

 

בשלב הזה, לפני שאמשיך בדבריי, אני מבקשת לשלוח איחולי החלמה לתינוקת, לחזק את ידי הוריה, וכמובן, להביע את תקוותי כי היא תתפתח, תחלים ותשוחרר בהקדם מבית החולים.

 

מה נעשה בנוגע לטעות הזאת; נכון, האחות כבר יצאה לחופשה בהסכמה, בית החולים דיווח למקרה גם למשרד הבריאות, גם לכלי התקשורת, ודווחנו על ידי בית החולים שגם הולכת להתנהל חקירה משטרתית, בה יתברר האם מדובר ברשלנות העולה לכדי דרגה פלילית. הכל טוב ויפה, אך ככל שאברך על הצעדים האלה, ככל שאשבח אותם, הרי אי אפשר להתעלם מכך שמדובר בעשייה לאחר מעשה, בצעדים שננקטים בעצם בדיעבד.

 

התבנית הזאת של לפעול בדיעבד מתאימה לו  היינו עוסקים בתרחיש שקורה לראשונה ולא באיזושהי תופעה שאנחנו כבר מודעים לה והוזהרנו  מפניה.

 

אין ספק ואין חולק שמדובר בטעות אנוש שנעשתה בשוגג, טעות שמאוד קשה להסביר אותה, אבל צריך להבין שהטעות הזאת לא היתה מחויבת המציאות ובהחלט אפשר היה למנוע אותה, הרי הצינורות הם בצבעים שונים. לצינורית ההאכלה ולמכונת המזון מוצמדת פתקית שאחות צריכה לחתום עליה לאחר שהיא מחברת את הצינורות. יתרה  מכך, הצינור של העירוי, בשונה מצינור ההאכלה שהוא חום, שקוף. ברגע שהאחות החדירה את המזון לצינורית השקופה הזאת היא מייד ראתה שהצינורית נצבעה בצבע לבן ולכן בו ברגע היתה צריכה לשים לב לטעות שעשתה. לצערי לא כך היה ורק לאחר חצי שעה נתגלה המחדל על-ידי אחות אחרת, כמדומני האחות האחראית במחלקה.

 

בשנת 2003, במסגרת הדוח השנתי שהגיש מבקר המדינה, נכתב דוח חריף אודות שיעורי התמותה והזיהומים בפגים בבתי החולים בישראל. נקבע שהשיעורים  גבוהים מאשר ברוב מדינות המערב. הדוח מציין שהשיעורים הגבוהים האלה הם תוצאה של טיפול רפואי כושל, של תנאי אשפוז בלתי הולמים.

 

היו"ר ראובן ריבלין:

 

חברת הכנסת גבריאלי, הואיל והעניין חשוב ביותר, אני אאפשר לכול חבר כנסת שדן בנושא לדבר ארבע דקות. לפיכך יש לך עוד דקה. מעכשיו אני אתן לכול דובר ארבע דקות.

 

ענבל גבריאלי (הליכוד):

 

תודה. כפי שציינתי, הדוח קבע שהשיעורים הגבוהים האלה הם תוצאה של טיפול רפואי כושל, של תנאי אשפוז בלתי הולמים, של מחסור בכוח אדם מקצועי, של שימוש בציוד רפואי מיושן, מקולקל ומסוכן ושל פיקוח רופף וכושל של משרד הבריאות.

 

אדוני השר, ידוע לי שעוד לפני המקרה שדיברתי עליו ולאחר פרסום הדוח לקחת את הדברים לתשומת לבך וכמתחייב מתפקידך התייחסת אליהם ברצינות רבה ונקטת מספר צעדים. לי לפחות ידוע על צעד אחד – הורית על קיום  מגעים בין משרד הבריאות, משרד האוצר והביטוח הלאומי. אבל אני רוצה לשאול אותך שאלה אחת: איך התמודדת עם הממצאים של דוח מבקר המדינה כשברקע קוצצו תקציבי משרדך מספר פעמים ובכל פעם באופן משמעותי ביותר. בוודאי זכור לכולנו הקיצוץ שרוב חברי הבית ניסו לסייע לשר כדי למנוע אותו. איך תוקנו הליקויים הללו? האם הוספת כוח-אדם? האם כוח-האדם הוכשר יותר ונעשה מקצועי יותר? האם תנאי האשפוז שופרו? האם הציוד המיושן הוחלף בחדש? איך תוקנו הליקויים? אם הם לא תוקנו, אנא דווח לנו. אם הם תוקנו ואנחנו עדיין עדים לפגיעה ולסיכון פגים, אני בכל אופן מבקשת שתיתן את דעתך בעניין, הרי תפקידך - ובעצם חובתך -  לשמור על חיי הפגים הקטנטנים האלה שזה עתה נולדו ושגם כך תחילת חייהם כרוכה בקשיים ובסבל רב. 

 

לסיום, אדוני השר, ארצה לציין מחדל נוסף, לא של משרד הבריאות, אלא מחדל  של בתי החולים ורק שלהם. בחודשים האחרונים, כך דווח לנו, אירעו לפחות עוד שני מקרים של פגיעה פיזית בפגים בעקבות רשלנות או איזשהו מחדל, כאשר המקרים האלה כלל לא דווחו. תודה רבה.

 

היו"ר ראובן ריבלין:

 

אני מאוד מודה לחברת הכנסת ענבל גבריאלי. חבר הכנסת אחמד טיבי, שכן חבר הכנסת איתן כבל אינו נוכח. חבר הכנסת טיבי, ולאחריו - חבר הכנסת אורון וחבר הכנסת בניזרי.

 

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

 

אדוני היושב ראש, כבוד השר, עמיתיי חברי הכנסת, בית חולים "שיבא" הוא אחד מבתי החולים הטובים בארץ. הפגיה של בית החולים הזה נחשבת לפגיה מהטובות שיש. פגיה, בשונה ממחלקות אחרות, היא מקום מאתגר גם לעבודת רופאים, גם לעבודה סיעודית וטעות שם יכולה להיות קטלנית ופטלית. אנחנו מרוצים מהעובדה שהפגית יצאה אומנם מסכנה, למרות שמצבה עדיין ממשיך להיות לא קל.

 

יש טעם קשה אצל כולנו כתוצאה מהמקרה ובעיקר הישנות המקרה הזה. הישנות, למרות שבתקשורת לא שמענו על כך, אלא ביומיים האחרונים דלף-נאמר שכבר היו שני מקרים - אולי יותר, אנחנו לא יודעים -  בבתי חולים אחרים בארץ. נשאלת השאלה, אדוני השר, האם בתי החולים דווחו למשרד הבריאות על המקרים האלה כמתחייב בחוק? האם בתי החולים בהם התרחשו המקרים האלה הסתירו מידע ממשרדך?

 

קשה שלא לקחת בחשבון ולא להביט על דוח המבקר על מצב שירותי הבריאות. גם רמת זיהומים, רמת השירות הרפואי שניתן, מחסור בציוד ובכוח אדם, דבר שמוביל לתוצאות כאלה. כמובן שיכולה להיות טענה רצינית שאין קשר בין המקרה הספציפי הזה לבין דוח המבקר, אבל נדמה לי שאם היו שתי אחיות, היה  כוח סיעודי רב יותר או היו יותר תקנים על מנת שיהיו שלוש אחיות  על 14 פגים - אני לא יודע בדיוק כמה מאושפזים היו בפגיה באותו רגע - אולי המצב הזה היה נמנע. בדרך כלל זו אכן טעות אנוש. מנסים לחפש מה קרה, למה האחות הזאת ספציפית עשתה את הטעות הזאת למרות ההבדל בצבע  בין הצינור הזה לצינור ההוא. הטעות הזאת אינה הטעות הראשונה והיא נשנית. כל מקרה הוא מקרה אחד יותר מדיי והוא מקרה קשה ביותר גם למשפחות, אבל גם לצוות המטפל - לרופאים ולאחיות - שמקבלים באופן קשה ביותר, לעתים באופן אישי, את ההתפתחות הטרגית הזאת.

 

נשמח, כבוד השר, אם תאמר לכנסת מה האמצעים שנקטת בעקבות המקרה ועל מנת שמקרים כאלה לא יישנו בעתיד. מה תפקידו של משרד האוצר המקצץ בתקציבי משרדי הבריאות, הרווחה וכד' בפגיעה בשירותים הרפואיים ובשירותי הבריאות  הניתנים לאזרחי מדינת ישראל? תודה רבה, אדוני.

 

היו"ר אלי בן-מנחם:

 

תודה לחבר הכנסת טיבי. חבר הכנסת חיים אורון, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת שלמה בניזרי.

 

חיים אורון (יחד):

 

אדוני היושב-ראש, כבוד השר, אין לי מה להוסיף על מה שאמרו קודמיי לגבי המקרה הטראגי שקרה בבית החולים "שיבא", אבל מזה מספר שבועות אני עוסק  בנושא המחלקות לטיפול נמרץ ילדים, שזה הנושא בו אנחנו מדברים. אדוני השר, בשבועות האחרונים נפגשתי עם חמישה מנהלי מחלקות לטיפול נמרץ ילדים של בתי החולים הגדולים והמרכזיים בארץ. אני אומר פה מעל דוכן הכנסת, וקיבלתי את הסכמתם לומר, שנפטרים פגים בבתי החולים בארץ בגלל מצוקה תקציבית.

 

שילדים נפגעים בתהליך הריפוי, וסובלים לאורך כל חייהם, בגלל מצוקה תקציבית. שלמרות שהתחום הזה של הרפואה מאוד מאתגר, חבר הכנסת טיבי, בכל בתי החולים יש תקנים פנויים במחלקות לטיפול נמרץ ילדים, ואין רופאים ואין אחיות שמוכנים לאייש אותם בגלל הנטל – גם הפיזי וגם הרוחני הנפשי – שכרוך בעבודה שהיא מעבר ליכולתם. שיודעים מזה שנים על הבעיה הזאת.

 

אגב, יש בה איזה ממד ייחודי – ואם היושב ראש לא יקטע אותי, ויתן לי בכל זאת דקה, כי תאמין לי, השקעתי בנושא הזה הרבה מאוד שעות בחודשים האחרונים וגם בשבוע האחרון, לפני המקרה המצער של "שיבא". יותר מזה – תכננתי אפילו להעלות אותו כהצעה לסדר אחרי עוד פגישה אחת עם סמנכ"ל משרד הבריאות, המשנה לראש אגף תקציבים ואחד מתוך מנהלי המחלקות ששותפים איתי במהלך הזה.

 

אני לא יודע אם חברי הכנסת יודעים – אני בטוח שהשר לשעבר נסים דהן יודע, וגם השר יודע, כמובן – הפגים אינם בסל הבריאות. הפגים ממומנים על-ידי תקציב של הביטוח הלאומי, ובהגדרה בחוק הם מממומנים ב-80%. הסכום של המימון ב-80% יוצר פער בממוצע של כ-100 אלף שקל ליילוד מטופל בין העלות הממוצעת לבין העלות המתוקצבת.

 

גם פה אני אומר האשמה מאוד חריפה, אבל אני אומר אותה לפרוטוקול במליאת הכנסת: מנהלי בתי חולים מנסים לדחות קבלת פגים, או לידות שצפויה בהן לידת פג, למקומות אחרים, כי הם יודעים שהם מעבירים הפסד מבית חולים לבית חולים. זאת התמונה, ואני לא רוצה לקשור אותה עם המקרה המצער שקרה הפעם. אני גם לא יודע לשפוט אותו, ואני גם לא בטוח שמעל דוכן הכנסת אני יכול. אין לי כלים לכך. יכול להיות שכל מה שקרה בבית החולים "שיבא" לא קשור למה שאמרתי עד עכשיו, ויכול להיות שכן.

 

אבל מהרגע שעלה הנושא הזה על סדר היום, טעות תעשה הכנסת אם היא תעסוק בו רק במקרה הכואב מאוד, הטראגי מאוד – שאני מקווה שייגמר בטוב – של המקרה המסויים הזה. כי אנחנו יודעים – ומי שלא יודע, יודע מעכשיו – שמדובר בבעיה שטרגדיות מהסוג הזה, אם אנחנו יודעים אותם או לא יודעים אותם, מתרחשות לאורך כל השנה, ודו"ח מבקר המדינה ציין את זה.

 

על-פי הבנתי, המתכונת לפיתרון מורכבת משלושה מהלכים, שאני מקווה שבתמיכתך אדוני השר נצליח להעביר אותן:

 

המהלך הראשון – ואני הגשתי הצעה לתיקון בחוק, שאומרת שהכיסוי של הביטוח הלאומי הוא לא של 80% אלא של 100%. המהלך השני הוא סיום הויכוח התקציבי בין משרד האוצר לביטוח הלאומי למשרד הבריאות, כאשר אין מחלוקת למיטב ידיעתי, אדוני השר, שפער של 100 מיליון שקל יש כאן.

 

שר הבריאות דני נוה:

 

160 מיליון.

 

חיים אורון (יחד):

 

נכון. מנהלי המחלקות מדברים על סכום כפול, וההבדל במחירים הוא תוצאה של העובדה אם מדברים רק על הפגים או גם על יילודים שאינם פגים, אבל זקוקים לטיפול נמרץ. כל אחד מאיתנו מבין שמאותו רגע שהיילוד זקוק לטיפול נמרץ, זה כבר לא כל כך משנה אם זה בגלל העובדה שהוא 1.750 ק"ג. סליחה על הפירוט המיותר, אבל בפרטים הללו נמצאת הבעיה, בהגדרות פורמליות, בהגדרות בירוקרטיות, שהתוצאה שלהן היא שכל המחלקות בכל בתי חולים – אני כבר לא מדבר על "סורוקה" שנמצא במקום מבודד עם שיעור הלידות הכי גבוה בארץ – אבל גם במרכז הארץ הבעיה חמורה מאין כמוה, ואני נפגשתי עם מנהלי מחלקות במרכז הארץ.

 

היו"ר אלי בן - מנחם:

 

חבר הכנסת אורון.

 

חיים אורון (יחד):

 

אני מסיים.

 

הנקודה השנייה היא להבהיר – אם בחוק או אם בדרך אחרת – את מה שאני קורא החריץ שכאילו קיים בין הביטוח הלאומי לבין סל הבריאות, בין האחריות של קופות החולים לבין האחריות של בתי החולים, ולא יעזור שום דבר. אדוני השר, אתה יודע את זה – בעניין הזה אין לי ויכוח אתך.  כאשר מקצצים ומקצצים ומקצצים, זה פורץ כל פעם במקום אחר. נסתום להם את הפרצה הזאת, נחשפה הפרצה במקום אחר שאנחנו גם עוסקים בו - באחיות הקהילה, שעד היום, למרות ההתחייבות של שר האוצר, ה-17 מיליון אינם, ואני יודע שאתם הולכים לשלוח מכתבי פיטורין. זאת תהיה שערורייה, ואנחנו לא נרפה. היום עצרנו את כל ההעברות בוועדת הכספים לכל המשרדים, בהסכמת כל חברי הוועדה, עד שניתן תשובה ל-17 מיליון הללו.

 

היו"ר אלי בן - מנחם:

 

חבר הכנסת אורון, קיבלת כמעט 3 דקות נוספות. תודה.

 

חבר הכנסת שלמה בניזרי, בבקשה. אחריו חברת הכנסת גילה פינקלשטיין.

 

שלמה בניזרי (ש"ס):

 

אדוני היושב ראש, רבותיי חברי הכנסת. אכן, באמת דברים כדורבנות אמר כאן חבר הכנסת אורון. אני חושב לשבחה של הכנסת, שחבר כנסת שהולך ועושה פעילות, ולומד את הנושא לעומק. מגיע לו יישר כוח על הפעילות – זה נדיר אולי להגיד את זה כאן.

 

בתחילת דבריי, רציתי להתייחס קודם כל לדבריה של חברת הכנסת גבריאלי, שאמרה שניתן היה למנוע, מכיוון שזהו צינור שניתן לזהות, וכדומה. יש לי היכרות עם מערכת הבריאות כסגן שר הבריאות וכשר הבריאות במשך כ-5 שנים, ואשתי גם אחות במקרה. כשהייתי הולך לבקר אותה בעבודה שלה בבתי חולים, הייתי רואה את הלחץ ואת העומס שמוטל על האחיות שנמצאות שם. נדמה לי – ותקן אותי אם אני טועה – שאחות עושה בשעה 57 פעולות. 57 פעולות. כלומר, בממוצע פעולה אחת בדקה. אתם מתארים לעצמכם? תכפילו את זה כפול 8 שעות של עבודה, ולפעמים גם 10 שעות. ושעות העבודה של האחיות – אני זוכר את זה כשהייתי צריך להקפיץ את אשתי ב-11 בלילה ובשעות-לא-שעות – ואיזה עומס מוטל על האחיות, ובפרט כאשר כוח-האדם אינו מספק. כלומר, הן צריכות לעשות עבודה של שתיים או שלוש אחיות אחרות שאמורות לסייע להן. הן אמורות לרוץ מאדם לאדם, לתת את היחס, את תשומת הלב ואת הטיפול המסור. איך אפשר להספיק לעשות דבר כזה?

 

כלומר, כפי שאמר היושב ראש, הוא הגדיל את מכסת הדוברים משלוש דקות לארבע דקות בגלל שהוא ראה את חשיבות הנושא, שצריך לתת לו במה. ואכן, לנושא הזה ניתנו הדגש ותשומת הלב בעבר – הן על ידי דו"ח מבקר המדינה, שבפירוש אמר, וזהו ציטוט: "שיעורי הזיהומים המופצים בפגיות בארץ, כמו גם שיעורי התמותה של תינוקות במשקל נמוך מאוד, גבוהים בישראל יחסית לשאר מדינות העולם המערבי". כלומר, קמו והתריעו שמתים פה יותר, נפגעים פה יותר, יש זיהומים, ובעקבות כל הדוחות קמו מנהלי בתי חולים, כמו פרופ' אהוד זמורה, שאומר כי הם "פועלים במציאות בלתי אפשרית של מחסור כספי וגרעונות", ומוסיף שם: "אחות אחת שמטפלת בעשרה תינוקות חולים לא יכולה לוודא שמהלך האישפוז שלהם יהיה הטוב ביותר. במקום להאכיל את התינוק בסבלנות, תוקעים לו צינור בקיבה כדי להכניס את האוכל יותר מהר, כי שאר התינוקות מחכים. בגלל הצפיפות ולחץ העבודה בפגיות, אין זמן להקפיד על תנאים סטיריליים מינימליים, כמו רחיצת ידיים, וכך נוצרים זיהומים".

 

כלומר, הבעיה המרכזית פה לדעתי היא: לא עכברא גנב, אלא חורא גנב. לא צריך לבוא בטענות אל האחיות, שאני בהיכרותי אותם – גם בעבודתי וגם דרך אשתי, כפי שציינתי – פועלות במסירות נפש. באמת, אני מכיר את כוח-האדם – גם את הרופאים המצויינים שיש לנו, גם את האחיות, גם את כוח העזר. עליהם קשה לבוא בטענות. "שגיאות מי יבין, מנסתרות נקני" כבר אמר דוד המלך. כלומר, טעויות יכולות לחזור. אמרתי שיש כל כך הרבה פעולות, בתנאים של לחץ לרוץ מאחד לאחד.

 

כלומר, הבעיה היא לא האחיות, הבעיה היא חוסר כוח-אדם והתייחסות האוצר, כפי שאמר חבר הכנסת אורון. חבר הכנסת דהן ואנוכי היינו שרים בעבר. נלחמנו כדי להשיג כספים למערכת, וזו מערכת שאינה יודעת שובעה מכיוון שהטכנולוגיות מתפתחות.

 

שישנם כל כך הרבה שיפורים שיכולים להיות רק מצילי חיים ועל זה אנחנו מדברים. לא מדברים על לוקסוס. טכנולוגיות שמצילות חיים וכוח אדם שיכול לתת חיים, לצערנו הרב זה לא בנמצא כל כך היום במדינת ישראל. בתקופת השיא, בתקופתי ולאחרי השר דהן, השגנו 255 מיליון שקל בשנה לתרופות חדשות בסל הבריאות והיום כמעט ואין בנמצא. אנחנו רואים את היחס המזלזל של ממשלת ישראל בנושאי בריאות ורווחה, שני הנושאים המרכזיים שהחלשים, לצערנו הרב, הם אלה שנופלים בין הכסאות ולא זוכים לקבל את הטיפול הרפואי כפי שמקבלים אותם מיוחסים.

 

זו פנייתנו אליך, אדוני השר, ואנחנו פה לרשותך, כמובן, חברי הכנסת, במאבקך לסייע בעוד השגת תקציבים וכדומה או בכל דרך שתרצה, אם דרך הוועדות או דרך המליאה, כי התרופה לבעיה הזאת היא אך ורק הוספת כוח-אדם. זאת ההבנה שלנו אלא אם כן תבוא ותחכים אותנו אחרת. תודה.

 

היו"ר אלי בן-מנחם:

 

תודה לחבר הכנסת שלמה בניזרי. חברת הכנסת גילה פינקלשטיין ואחריה חבר הכנסת אריה אלדד.

 

גילה פינקלשטיין (מפד"ל):

 

כבוד היושב ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, במדינת ישראל השתרש נוהל סמוי. לפי הנוהל הזה קיים פער אדיר בין המגמה שלנו לבקר, לבדוק ולחשוף לבין הטיפול החיוני בממצאים החמורים והדחופים שאנו רואים לפנינו. ברבות השנים הפך הנוהל לנורמה מקובלת. פגיעתה הרעה של התסמונת ההרסנית הזאת אינה מסתכמת רק בנזקים כספיים ובבזבוז משאבים אלא עולה לנו גם בפגיעה פיזית ובסבל נפשי בל יתואר עד כדי אובדן חיים.

 

            בשבוע שעבר היכתה התסמונת במחלקות הפגים בבתי החולים. אחות בבית החולים שיב"א החדירה לווריד של פגה בת שלושה שבועות את צינור המזון במקום את צינור העירוי. הטעות התרחשה למרות סימונם של שני הצינורות בצבעים שונים וקיומם של נהלים ברורים לחיבורם. אין לי ספק שמדובר בטעות אנוש וכי האחות הפכה את שני הצינורות בתום לב ברגע של אי שימת לב. יתרה מכך, לאור נסיונה של האחות והמקצועיות של האחות קשה להניח שהטעות נבעה מחוסר ידע מוקדם או מרשלנות מכוונת אלא בשל העומס האדיר על האחיות, כפי שציינו חברי הכנסת לפניי, עומס אדיר שהסתכם באחריות לשלומם של כ-13 פגים יחד עם אחות נוספת במשמרת.

 

מי שרואה באחות את האשמה והאחראית היחידה למחדל הזה בוחן את האירוע בעיניים צרות וחסרות עומק. קל מאוד לתפוס את הש"ג ולטפול עליו את האשמה כולה. זה יכול להשקיט את המצפון שלנו אך בל נתפלא אם המקרים המזעזעים יחזרו על עצמם. הסיבה פשוטה: לא התייחסנו לשורש הבעיה, רק החלפנו את הש"ג.

הגורמים האמיתיים לבעיה כתובים על הקיר מזה זמן רב, כתובים בדוח מבקר המדינה, כפי שהזכיר חבר הכנסת שלמה בניזרי.בדוח מתאר המבקר קריסה ממשית של מערכת הבריאות בישראל, הוא מפנה התייחסות לכל אחת מהמחלקות הרלוונטיות ופרק נרחב מוקדש גם למחלקות הפגים. להלן חלק מהליקויים שלנוכח מחדל הפגה מזעזעים ומקוממים עוד יותר: מחסור חמור במיטות וצפיפות רבה במחלקות, מצוקה של ממש בכוח אדם סיעודי, שגורמת לעיכוב בהזנת הפג דרך הפה במקום באמצעים ששכיחות הזיהומים בהם גדולה יותר, שימוש בציוד מיושן ומסורבל שהשימוש בו הופסק לפני עשרות שנים ומחסור רב במשאבות ובאינקובטורים.

 

התוצאה שמצביע עליה המבקר לאור הליקויים הללו כלל לא מפתיעה ואינה מבשרת טובות. תמותת הפגים במשקל חצי קילו עד קילו בישראל גבוהה ב-24% מאשר בארצות הברית. כמו כן מתברר כי שכיחות הזיהומים שמהם סובלים פגים בישראל גבוהה פי 1.5 מאשר בארצות הברית. כאן אנו מגיעים לפער שהזכרתי בפתח דבריי: דאגנו למנות מבקר, הענקנו לו סמכויות וכלים לרוב ואכן הוא ביצע ומבצע את תפקידו נאמנה. נערכה בדיקה יסודית ומקיפה ובניגוד חריף לא בוצעה תגובה טיפולית מעמיקה ומונעת. התזכורת לפער הזועק סופקה לנו בשבוע שעבר בדמות מחדל הפגה. בכלל אין זה מפתיע לגלות התאמה מזעזעת בין האירוע לבין הליקויים שעליהם הצביע דוח המבקר. כיצד אפשר לדרוש מאחות להיות אחראית בו זמנית על כמעט 10 פגים ואחר כך להאשימה ברשלנות פושעת?

 

למי שעדיין מטיל ספק בקשר הזה אני רוצה לצטט את דבריו של מנהל מחלקת ילודים ופגים בבית החולים סורוקה: "אנחנו פועלים במציאות בלתי אפשרית של מחסור כספי וגרעונות. אחות אחת מטפלת בעשרה תינוקות חולים ולא יכולה לוודא שמהלך האשפוז שלהם יהיה הטוב ביותר". עוד הוזכר על-ידי רופאים ואחיות, שמספרם הרב של הפגים המחכים לטיפול ולהאכלה גורם למטפלים לזרז את הטיפול בהם, זירוז שלא פעם מביא לזיהומים, לטעויות ואף עלול לגרום לטעויות דוגמת מחדל הפגה.

 

לעיתים אני תוהה לשם מה אנו זקוקים למבקר מדינה אם את ההמלצות שלו אנחנו מניחים בקרן זווית ורק במקרים טרגיים שולפים אותן ומזדרזים לטפל בהן? אני מקווה מאוד שזהו המקרה האחרון אם כי אני מסופקת מאד.

 

לסיום אני מברכת את משרד הבריאות על קידום צעדים לתגבור כוח-אדם במחלקות הפגים. יישר כוח מיוחד לשר הבריאות דני נווה, שעושה מעל ומעבר וזאת ההזדמנות  לברך אותו. יחד עם זה אני מקווה לתיקון אמיתי וראוי שייעשה בצמצום הפער שבין חשיפת הממצאים לבין המענה והטיפול בהם. תודה.

 

ענבל גבריאלי (הליכוד):

 

גם היותך באופוזיציה זה דבר זמני, אתה יודע.

 

משה גפני (יהדות התורה):

 

זה ברור.

 

שר הבריאות דני נוה:

 

אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, קודם כול, בשם כולנו פה אני מאחל איחולי החלמה מלאה ומהירה לאותה פגית, שנעשתה לגביה הטעות הקשה הזאת בבית החולים תל-השומר. נתפלל כולנו שבעזרת השם היא תחלים החלמה מלאה והחלמה מהירה.

 

אני גם רוצה כמובן להודות לכל חברי הכנסת – בעניין הזה, חבר הכנסת גפני, אין אופוזיציה ואין קואליציה – שהעלו את הנושא הזה כאן לסדר-היום ושאמרו דברי טעם בכל מה שנוגע למערכת הבריאות בכלל, ובמה שנוגע באופן ספציפי לנושא שאנחנו מדברים עליו היום, שזה נושא הפגיות בישראל.

 

אני רואה בדברים שנאמרו כאן היום רוח גבית למערכת הבריאות, וגם לי באופן אישי, במאבקים שאני מנהל לטובת המערכת הזאת. אני אשמח לכל שיתוף פעולה ולכל סיוע בנושא הזה. כמו שחברי הכנסת יודעים, גם בשנה ומשהו האחרונות שאני בתפקידי, ניהלתי מאבקים שהביאו לזה שמספר בתי חולים שעמדו על סף סגירה לא נסגרו, שסל התרופות שהיה אמור להיות מקוצץ, לא קוצץ, שתקציב האשפוז של הקשישים שאמור היה להיות מקוצץ, לא קוצץ, שחלק מהקיצוצים בוטלו.

 

ענבל גבריאלי (הליכוד):

 

טיפולי פוריות, אדוני השר.

 

שר הבריאות דני נוה:

 

טיפולי הפוריות שהיו חלק מהקיצוצים בסל הבריאות, שאליהם התייחסתי, שרצו לקצץ בהם, לא קוצצו. שורה ארוכה של דברים, שנלחמתי עליהם, הסתיימו בהצלחה יחסית. אבל בסופו של דבר, כשאנחנו מדברים על הנושא של הפגיות, ולא רק על נושא הפגיות, הבעיה שאנחנו מדברים עליה כאן היא בעיה של סדרי העדיפויות הלאומיים בכל מה שנוגע למערכת הבריאות הציבורית שלנו. זה הנושא.

 

אני תכף אתייחס ספציפית למקרה הקשה שקרה בבית החולים שיבא, אבל אני רוצה לפתוח קודם כול את החלון הרחב יותר של הנושא כולו. כאשר אנחנו מסתכלים מה קרה למערכת הבריאות הציבורית בישראל, וניקח את העשור האחרון, מאז שחוקק חוק שהיווה מפנה בהתייחסות למערכת הבריאות הציבורית בישראל, שזה חוק ביטוח בריאות ממלכתי, אנחנו רואים בעצם שהמחסור שמערכת הבריאות מתמודדת אתו, בשורה ארוכה של תחומים: במערכת האשפוז שלה, במערכת הטיפול הקהילתי שלה, נובעת מזה שיש לנו היום אתגרים חדשים שצוינו פה, של טכנולוגיות רפואיות חדשות בהרבה מאוד תחומים, טכנולוגיות חשובות, של אוכלוסייה שחיה חיים ארוכים יותר, ברוך השם, והאוכלוסייה מזדקנת, של שורה של תחומים שבהם יש גידול בצרכים, אבל אין שום ביטוי בחוק ובמקורות החוק שיביא לעדכון ריאלי של הצרכים האלה.

 

התוצאה של זה היא שבשורה ארוכה של תחומים, עוד לפני הקיצוצים של השנים האחרונות, אנחנו עדים לשחיקה של מיליארדי שקלים במקורות שעומדים לרשות מערכת הבריאות, משום שאם האוכלוסייה מזדקנת ויש הרבה יותר קשישים בישראל, וההוצאות האלה הן הרבה יותר גדולות מאשר של כל אוכלוסייה אחרת, ואין לזה ביטוי ריאלי בעדכון משנה לשנה, והתקציב רץ בלי עדכון ריאלי, זה יוצר מחסור אדיר בכסף.

 

אם יש טכנולוגיות רפואיות חדשות, תרופות חדשות, אמצעים רפואיים חדשים, גם בפגיות, שנכנסים כל שנה, ואין לזה עדכון ריאלי, מדי שנה – גם בימים ההם שהיה עדכון נורמלי יותר של סל התרופות, זה אפילו לא היה עדכון ריאלי – התוצאה היא מחסור גדול.

 

על זה אני נאבק, וכשאני שומע, אגב גם בימים האחרונים, מפקידים במשרד האוצר שמדברים על זה שבתקציב 2005 יהיה קיצוץ נוסף במערכת הבריאות, שערותי סומרות. הדבר הזה לא מתקבל על הדעת, כי מערכת הבריאות במדינת ישראל, על כל התחומים שלה, צריכה לקבל תוספות תקציב משמעותיות כדי לענות על הצרכים האלה.

 

אני, בכל אופן, בכל התקציבים שהובאו לממשלה בתקופה של הממשלה הנוכחית הצבעתי נגד התקציבים האלה, ונאבקתי לאחר מכן גם כאן בכנסת נגד התקציבים האלה בגלל הפגיעה הזאת,  כמו שאמרתי, בהרבה מאוד מקרים בהצלחה. אבל עדיין יש פה צורך, במיוחד במצב שבו המשק הישראלי יוצא לצמיחה ויש סימנים ראשונים של התאוששות במשק, התפקיד של הממשלה – וזו העמדה שאני אביע בממשלה בדיוני התקציב, ואני חושב שזאת חובת כולנו – היא לראות שאנחנו נמצאים במצב שיש יותר מקורות שעומדים לרשות הממשלה. חלק מזה צריך להיות לשינוי סדרי עדיפויות והקצאת אמצעים נוספים לטובת מערכת הבריאות הציבורית.

 

כשמבקר המדינה מצביע על מה שקורה בפגיות, הוא גם מצביע על מה שקורה בכלל בתשתיות בבתי חולים, הוא גם מצביע על שורה של דברים אחרים. כאשר מבקשים ומצפים למענה ולפתרון ולתשובות לדברים האלה, צריך לתת לזה ביטוי באמצעים שמועמדים לרשות המערכת, האמצעים הכספיים, התקציביים.

לא המתנתי לאסון, וגם לא לדיון, ברשותך, חבר הכנסת יהלום, בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, ואני מודה על הרצון לסייע, עוד לפני מספר חודשים ביקשתי מאנשי משרדי למצוא פתרון למצוקה הזאת בפגיות. אני לא בטוח אגב שיש קשר סיבתי בין מה שקרה בשבת האחרונה לבין זה, ואני תכף אומר על זה מילה.

 

בכל מקרה, יש מצוקה אמיתית בפגיות. מדוע? כי במשך שנים, כמו שאמרתי קודם באופן רחב, נוצר מצב שהפער בין מספר הפגים – ויש בישראל אולי מספר שיא של פגים, במיוחד במשקלים נמוכים, כתוצאה מהריבוי הגדול של טיפולי הפריה ועוד סיבות אחרות – והתקן למספר אחיות משקף את מה שהיה לפני עשר שנים או שמונה שנים, נדמה לי, ולא מה שיש היום. במשך שנים התנהלו משנה לשנה, משנה לשנה, לא עצרו ואמרו: רגע, נעדכן כל שנה, נתקן כל שנה.

 

אפרופו הדברים שאמר חבר הכנסת אורון, שכהרגלו בקיא בחומר ובמספרים, יש פער אמיתי בתקצוב של הלידות בישראל ובאופן ספציפי גם לגבי הנושא של הפגיות. שלחתי את אנשי המשרד שלי עוד לפני חודשים לבדוק את זה. כשמדברים על טיפול בפג, התקציב שעומד לרשות כל פג לצורך הטיפול בו, באופן ממוצע כמובן, הוא 65,000 שקלים, לעומת זאת, העלות בפועל היא 80,000 שקלים, והפער הוא פער של 160 מיליוני שקלים. זה הפער.

 

מה שהנחיתי את אנשי המשרד שלי לעשות, עוד לפני מספר חודשים, זה לשבת עם אנשי משרד האוצר ולמצוא לזה פתרון. מהו הפתרון המעשי? הציבור בצדק רוצה פתרון, לא רק העלאת בעיות. הפתרון במקרה הזה, הוא כפי שגם נאמר פה על-ידי חבר הכנסת אורון, והוזכר על-ידי חברי כנסת אחרים, שהמחיר הזה יהיה מחיר ריאלי. זאת אומרת, שהאוצר יתקצב את הביטוח הלאומי כדי שמחיר הלידות יהיה מחיר ריאלי, ואנחנו במקביל נקבע תקן מחייב לכל פגיה בישראל של כוח-האדם – אגב,  זה לא רק אחיות, זה גם רופאים – שצריכים להיות בפגיה, וננצל את התקציבים האלה כדי לשפר ולשדרג את הציוד הקיים, שחלקו ציוד ישן, שנמצא בפגיות.

 

זה הסיכום שאני חותר אליו, שאני נלחם עליו כבר חודשים ארוכים, אני מאוד מקווה שנצליח להגיע לסיכום הזה, כי סיכום כזה יקנה לנו את אותם מקורות, את אותם 160 מיליוני שקלים במקרה הזה, שנחוצים למערכת הבריאות, לבתי החולים במדינת ישראל, כדי שבאמת הם יוכלו לשדרג את מה שקורה בפגיות, ובסופו של דבר לשפר באופן משמעותי את רמת הטיפול הרפואי של הפגים או הפגות בישראל. זה באשר לתחום הזה של המצוקה התקציבית, בפגיות.

 

אני מוכן לעבור אתכם לדיון על מה שקורה ביחידות לטיפול נמרץ, לא של פגים, ותראו את המצוקה שיש שם ואת הפער שיש שם ושיעור הזיהומים הגבוה שיש שם, ואנחנו יכולים לעבור כך על תחומים רבים שבהם נוצרו במשך מספר לא מבוטל של שנים – מובן שהדבר הזה החריף בשנים האחרונות במשבר הכלכלי שבו המדינה נמצאת – פערים תקציביים גדולים מאוד.

 

בסופו של דבר, אני לא יכול לצפות ממנהלי בתי חולים שעושים צעדים חמורים וקשים של התייעלות, שיעשו לפעמים מעשי קוסמות, וייצרו יש מאין. החובה שלנו, כמובן, היא להיאבק, ואני שמח על הרוח הגבית שיש פה כדי להיאבק, כדי לתת אמצעים כספיים, אמצעים תקציביים נוספים לטובת הפגיות בישראל, שזה המקרה הספציפי שאנחנו מדברים עליו פה.

 

מספר הערות נוספות, ברשותך, אדוני היושב-ראש. קודם כול, באופן רחב יותר לגבי הסוגיה שהעלה חבר הכנסת אלדד – חבר הכנסת אלדד, לפני שתצא לרגע מאולם המליאה – אני חושב שהנושא שהעלית הוא נושא חשוב מאוד: תרבות הדיווח על טעויות בבית חולים והסדרת נושא הדיווח על טעויות בבית חולים. אני יודע שהרבה פעמים מה שאנשים מחפשים זה לתלות את האשם ואת האחראי.

 

שר הבריאות דני נוה:

 

בעיני הדבר הכי חשוב זה לא לתלות את מי שאחראי לטעות, אלא לגלות את הטעות, לדעת עליה, לדווח עליה לכל המערכת, כדי שאם מחר בבוקר נהיה על סף טעות כזאת בבית חולים אחר, אנחנו כבר נהיה מתורגלים, נהיה מודעים לזה שטעות כזאת הייתה בבית חולים אחר ונוכל למנוע ולהציל מישהו. אני, אגב, ראיתי מודל בבריטניה שאני מנסה לראות איך אפשר ליישם אותו בארץ. הם הקימו רשות לאומית למניעת טעויות במערכת הבריאות. אני רוצה לפעול בכיוון כזה או בכיוון דומה במערכת הבריאות שלנו, ואני חושב שיש עוד הרבה מה לעשות בנושא הזה של מניעת טעויות.

 

לגבי המקרה הספציפי שקרה בבית החולים שיבא, התיאור של המקרה כבר הוזכר פה על ידי מספר חברי כנסת. אני יכול לומר לכם שמיד עם גילוי הטעות, מאחר ולבית החולים שיבא לא היה ניסיון - ברוך השם - בטעויות מן הסוג הזה בעבר, הם פתחו קו פתוח עם טובי המומחים גם בארץ וגם בעולם שאולי התנסו בתקלה דומה, כדי לראות איך מתמודדים עם התוצאות של הטעות הזאת.

 

אני אמרתי קודם, והזכרתי, שאני לא משוכנע, ואני מציע שנהיה זהירים לומר, אם יש קשר בין אותה מצוקה שאני מסכים לה, שדיברתי עליה ושצריך לתקן אותה, לבין המקרה הספציפי שארע בבית החולים שיבא. כמו שאמרתי קודם, בכל מקרה יש בעיה בפגיות שצריך לטפל בה, ובאופן טבעי כשיש דבר כזה זה מעלה את הנושא על סדר היום, אבל לגבי המקרה עצמו אני מיניתי ועדת בדיקה בראשות ד"ר שוש ריבה, שהיא ראש מנהל הסיעוד במשרד הבריאות, יחד עם פרופסור אילן ארד, מנהל הפגייה בבית החולים הדסה עין כרם, גברת חודורוב שהיא אחראית ליחידת הפגים בבית החולים אסף הרופא, וגם חוקרת במרכז לבטיחות בעבודה והנדסת אנוש בטכניון. הם אמורים להגיש לי את הממצאים שלהם לגבי האירוע הזה בתוך כחודשיים, לפחות במה שנוגע נקודתית לאירוע הזה עצמו. אני מאוד מקווה שבקרוב נוכל להגיע לאותו סיכום רחב יותר שדיברתי עליו ואני שמח על התמיכה כאן בכנסת.

 

אגב, גם בנושא שירותי בריאות לתלמיד שהוזכר כאן בידי חבר הכנסת אורון, ושעלה גם בדיונים אצלך, שאול, אצל חבר הכנסת יהלום בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, שבוודאי נושא שמחייב פתרון, אני עד היום עיכבתי את מכתבי הפיטורים של האחיות, ואגב, כל יום שאני מעכב את מכתבי הפיטורים הגירעון גדל. אני צריך למצוא פתרון שבעצם מגדיל את הגירעון בסעיף הזה, ואני מאד מקווה שאכן יימצא פה הפתרון התקציבי לתחום שהוא מאד חשוב, שנוגע לבריאות של התלמידים שלנו ושל הילדים שלנו.

 

אני חושב שהיינו עדים רק בימים האחרונים לצבר שיא, אדוני היושב ראש, של מספר תאונות ופגיעות קשות בילדים, שאני לא זוכר כמוהו. אם אלה ילדים שנדרסו, אם זאת הילדה האומללה שמתה כתוצאה מההתקפה של הכלב, אם זה תינוק שנחנק לפני כמספר ימים מאכילת נקניקיה. הכרזתי היום על כך שאני מתכוון להביא לממשלה, ממש בקרוב, הקמת מועצה לאומית למניעה ולמאבק בתאונות בית ופנאי עם דגש על התאונות כפי שהן קורות בקרב ילדים, ובנושא הזה שירותי בריאות לתלמיד בבתי הספר, והאחיות שעובדות שם, ודאי צריכות למלא תפקיד מאוד חשוב.

 

לא נמצאת פה חברת הכנסת אילנה כהן, שוודאי הייתה מאד רוצה להיות אתנו כאן היום והיא אחת מאלה שהגישו הצעות לסדר יום, ואני מזכיר אותה כי אם היא הייתה פה היא בוודאי הייתה עומדת פה על הדוכן ומתארת, בצדק, את העומס הגדול שמוטל על ציבור האחיות בישראל, שבאמת עובדות קשה מאד, יחד עם כל אנשי הצוות הרפואי, שעושים עבודה עם כל התנאים הכלכליים הקשים והמצוקות הקשות. הם עושים בנושא הזה, באמת, מלאכה קשה וחשובה, וזו ההזדמנות לא רק לדבר על טעות שנעשתה אלא לשבח אותם על עבודתם במערכת הבריאות שלנו, במדינת ישראל.

 

אדוני היושב ראש, אין לי התנגדות שהנושא יעבור לדיון בוועדה.

 


היו"ר אלי בן-מנחם:

 

תודה לחברת הכנסת גילה פינקלשטיין. חבר הכנסת אריה אלדד, בבקשה. אחריו חברת הכנסת אילנה כהן ואחריה חבר הכנסת גפני.

 

אריה אלדד (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):

 

אדוני היושב ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, על מקרה הרשלנות בטיפול בפגיה בתל השומר כבר נאמרו אלפי מילים. ממשיל המשלים הרומאי אמר כבר לפני אלפיים שנה: טעות היא אנושית. לעומתו אומרת הגמרא: טעות לעולם חוזר. הגמרא לא מתכוונת לכך שטעויות חוזרות על עצמן, כפי שאנחנו מבינים בטעות מהסגנון הזה ומצרפים את זה לכל דוח בנקאי, אלא הגמרא מתכוונת לומר שמי שטעה חייב לחזור לתחילת העניין, לבטל את העסקה, להתחיל מבראשית, ממה שגרם לטעות או אפשר אותה. זה גם מה שאנחנו מחוייבים בו היום. מתוך הכרת החולשה האנושית, מתוך ידיעה שטעויות אנוש הן אחת מסיבות המוות העיקריות של מערכת הרפואה, לא מתוך זלזול, לא מתוך רשלנות אלא מתוך סוג של הסחת דעת רגעית, שאיננה חסינת שגיאה.

 

הרבה מאוד מאמצים, בעיקר מאמצים אינסטרומנטליים מוקדשים למניעת טעויות אנוש כאלה. אנחנו מתאמצים מאוד שצבע הצינור שמוביל חמצן יהיה שונה מצבע הצינור שמוביל גז הרדמה אחר, אבל שינוי הצבע הזה הוא רק התחלת התהליך. הצעד השני היה הצעד שחיבר מכונות הנשמה באורח כזה, שאי אפשר יהיה לחבר את צינור החמצן לשום פתח אחר במכשיר ההנשמה. שוב, צעד אינסטרומנטלי כדי להקטין את אפשרות הטעות. אגב, אותו צעד יכול היה להינקט גם במקרה הפגיה. הלכו רק חצי צעד, שינו את צבע הצנרת, אבל לא שינו את צורת המחבר כך שאי אפשר יהיה לחבר את צינור ההזנה לתוך צינור העירוי. זה צעד שיצרני ציוד רפואי צריכים להיות מחויבים בו בתקינה של משרד הבריאות כדי למנוע טעויות כאלה בהמשך והעלות לא תהא מושתת על מערכת הבריאות אלא על יצרני ציוד רפואי. עלות התוספת שולית ובוודאי לא תייקר באופן משמעותי את הטיפול היקר הזה.

 

אבל כל סוגי הפעילויות האלה הם תחומים קלים יחסית, אינסטרומנטליים. ההשקעות בהם חשובות, הן חד פעמיות, הן נושאות הרבה פירות אבל הן אינן חזות הכל. נהלי בטיחות קפדניים ועמידה בהם, תקינת כוח-אדם מלאה ולא מיותרת הם תנאים להמשך טיפול תקין ביחידות טיפול נמרץ, בפגיות ובמערכת הרפואית בכלל. ברור לנו מאליו ששתי אחיות לא מסוגלות לבצע שמונה פעולות בעת ובעונה אחת ומצד שני ברור לנו גם שכשיש כוח-אדם עם בטלה סמויה או אבטלה סמויה, אחת סומכת על השנייה והרבה פעמים הפעולות הנחוצות אינן ננקטות.

 


אבל השינוי החשוב ביותר שצריך לעסוק בו בהקשר של טעויות אנוש הוא שינוי תרבותי של תרבות דיווח. רק שינוי אמיתי בתרבות הדיווח של המערכת הרפואית יביא לאיתור תקלות הרבה לפני שנגרם אסון ויסייע להתמודד איתן בכל מישורי המניעה הנוהליים האינסטרומנטליים שהוזכרו קודם. דיווחי 'כמעט ונפגע', שהיום הם חלק מתרבות הדיווח של המערכת הצבאית, חשובים ביותר ויש לטפח אותם, לעודד אותם, לא לדכא אותם, לא להפחיד אותם, לא להפוך כל 'כמעט ונפגע' למשפט או לעילה לנקיטת צעדים אדמיניסטרטיביים כנגד העובד אלא לעשות בעניין הזה את הרפואה המונעת, שגם היא, כמו בהרבה מאוד מישורים, הרפואה היעילה ביותר. תודה רבה.

 

היו"ר אלי בן-מנחם:

 

תודה לחבר הכנסת אריה אלדד. חברת הכנסת אילנה כהן אינה נוכחת. חבר הכנסת משה גפני, בבקשה.

 

משה גפני (יהדות התורה):

 

אדוני היושב ראש, רבותי חברי הכנסת, אדוני השר, אני רוצה להמשיך את דבריו של חבר הכנסת אלדד אם יורשה לי, במאמר מהגמרא במסכת בבא קמא. זה לא סותר את מה שאתה אומר ואני מסכים עם כל הדברים שאמרת, אני רק רוצה להגיד שהגמרא אומרת שאדם מועד לעולם, בין ער בין ישן וכו'. המשמעות של העניין היא שלא יכול אדם לבוא ולהגיד שהוא הלך לישון ליד איזשהו כלי והוא לא ידע שתוך כדי השינה שלו הוא יכול להסתובב ולשבור את הכלי. לא צריך לישון ליד הכלי כדי לא לשבור אותו. זה אמור על אדם וזה אמור על מערכת, מערכת שמגיעה לטעות אנוש באופן לא מכוון. השאלה היא האם המערכת אשמה בתופעה הזאת או בתופעות דומות לה או שהיא לא אשמה? האם אנחנו מועדים לבעיה שנוצרה? התשובה היא: כן, אנחנו מועדים.

 

זה אחד מהדיונים הבודדים שבו עולים חברי כנסת מכל המפלגות ואין ויכוח. לכל מה שאמרו קודמיי אני מסכים. זה לא דיון על התנתקות וזה לא דיון על היועץ המשפטי לממשלה ופרקליטת המדינה. זה דיון שכולם מסכימים לו ואין לגביו ויכוח. אנחנו מועדים למה שקרה שם. אמר מבקר המדינה, והזכירו זאת קודמיי, שתקן האשפוז ביחידות לטיפול מיוחד בילוד נקבע לפני שנים רבות והוא אינו מתאים לצרכי האוכלוסיה ובתי החולים. משרד הבריאות, אדוני השר, אומר מבקר המדינה, לא קבע תקן חדש בהתאם לצרכים שנובעים, בין היתר, משינויים באוכלוסיית המטופלים או מהכנסתן לשימוש של טכנולוגיות חדשות. בפועל חרג מספר מיטות האשפוז ביחידות, לעיתים באופן ניכר מהתקן. למה מצפה המערכת כאשר אחיות עושות את עבודתן בצפיפות כל כך גדולה, במצב שבו אין התאמה למספר הילודים החיים. מדובר בילודים שמשקל הלידה שלהם נמוך מאד, אומר המבקר, עד 1,500 גרם. כולם יודעים את זה, ובוודאי השר יודע, כי כולם קראו כנראה את דוח מבקר המדינה בכל מה שקשור לנושא המשרד. אומר המבקר שהתמותה בקרב שכבות הביניים של הילודים, של התינוקות, ממשקל 500 גרם ועד 999 גרם, הרבה יותר גבוהה ממדינות אחרות בעולם באופן יחסי.

 

ברור לנו מראש שאנחנו מחזיקים מערכת בריאות שבה עלולות להתרחש טעויות שמביאות לאסון. אנחנו יודעים את זה. אנחנו יכולים להתווכח על כל הדברים שבעולם, אבל יש דבר שאין לגביו ויכוח והוא מערכת הבריאות. היא נוגעת לכולנו – לילדינו, לנכדינו, לכולם. במערכת הזאת ממשלת ישראל ממשיכה לקצץ. אנחנו לא עומדים בתקנים ושר הבריאות נלחם ונאבק. עומדים כאילו דנים על דבר שאין לו שום משמעות מבחינת חיי אדם ומורידים עוד מאה מיליון ועוד מאתיים מיליון ועוד שלוש מאות מיליון. מה משמעות העניין כשאומרים לנו אנשי האוצר כל הזמן התייעלות? מה זה התייעלות? התייעלות היא שקרוב המשפחה שלך ייפול, חלילה, כתוצאה מאסון שיקרה? תעשו התייעלות. מישהו מפריע לממשלה לעשות התייעלות? אבל מה המשמעות של קיצוצים כאשר האחיות צריכות לעבוד יום ולילה במשמרות כאלה ובצפיפות בלתי רגילה ולהגיע לטעויות?

 

נאמר שטעות היא דבר אנושי. נכון שזה דבר אנושי. בשר ודם טועה, אבל אנחנו אשמים בגרימת הטעויות האלה מכיוון שהסבירות שתיגרם טעות שתביא לאסון היא סבירות גבוהה ברגע שמדובר בצפיפות כזאת, שלא עומדת בתקנים. כפי שאומר המבקר, משרד הבריאות לא קבע תקן חדש בהתאם לצרכים שנובעים, בין היתר, משינויים באוכלוסיית המטופלים או מהכנסתן לשימוש של טכנולוגיות חדשות.

 

אני לא מאשים אותך, אדוני השר. אני יודע מה אתה עושה ואני יודע על המאבקים שלך. אני מאשים אותך בתור חבר בממשלה הרעה הזאת. זאת ממשלה רעה שאין לה סדרי עדיפויות, לא אנושיים ולא יהודיים. אין לה סדרי עדיפויות נכונים. מה המשמעות כשאומרים: בואו נקצץ במערכת הבריאות? מה המשמעות של האמירה הזאת? זאת לא אמירה פוליטית. זאת אמירה שהיא איננה אנושית, איננה יהודית ואנחנו יהודים. בעם היהודי, ואני מתאר לעצמי שגם בעמים אחרים אבל אני יודע היטב את מה שהתורה הקדושה אומרת, על ספק פיקוח נפש מחללים את היום הקדוש לעם היהודי, את יום הכיפורים. לא עושים חשבון תקציבי, בוודאי לא בקיצוצים כאלה, שיכולים ועלולים להביא לאסון שכולנו מתפללים ומייחלים שלא יקרה. חברת הכנסת גבריאלי, זאת ממשלה רעה, מה לעשות.

 

ענבל גבריאלי (הליכוד):

 

מה יקרה אם תיכנס לממשלה הרעה הזאת?

 

משה גפני (יהדות התורה):

 

אני? חס ושלום.

 


היו"ר אלי בן-מנחם:

 

תודה לחבר הכנסת גפני. רבותי חברי הכנסת, יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות ביקש ממני לאפשר לו לדבר מספר דקות. בגלל חשיבות הנושא אני אאפשר לו לפני שהשר ישיב בשם הממשלה. חבר הכנסת יהלום, בבקשה.

 

שאול יהלום (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):

 

תודה רבה, אדוני היושב ראש. אני אדבר רק דקה או שתיים. דבריי מכוונים בעיקר לשרים – נמצא איתנו כאן שר הבריאות – וודאי גם לממשלה כולה. אדוני השר, אנחנו, ועדת העבודה, הרווחה והבריאות יחד עם כל שאר חברי הכנסת מציעים לך את עזרתנו במאבק הקשה לשיקום מערכת הבריאות. ההרגשה שלנו, ואני אומר את זה בדחילו ורחימו כיושב ראש הוועדה, שאתה לא מנצל את העזרה שאנחנו יכולים לתת לך. אין ברירה במצב שנוצר ואם לא יהיה שיתוף בינך לבין ועדת הכנסת והכנסת כולה, לא נצליח להרים את המשא.

 

לפני למעלה מחודש ועדתנו התכנסה בעקבות דוח מבקר המדינה ולאחר ששמעה את טובי המומחים קבעה שעשרות פגים מתים בשנה, שהיו יכולים לחיות, ולמאות אחרים יש נזק מוחי בלתי הפיך. אחרי הישיבה המזעזעת הזאת פנינו אליך במכתב ואמרנו: בוא אלינו ונחשוב יחד איך לנהל מאבק ציבורי. מנהלת הוועדה שלנו פונה ללשכתך ושואלת: מתי, מתי והתשובה שלילית. אני לא מאשים. אני יודע שלפעמים אין פתרון, אבל לפעמים מחוסר פתרון יש אפשרות להביא פתרון. לכן אני פונה אליך – שנינו בקואליציה – ואני אומר לך: אל תראה בוועדה מין מתרס שצריך לדלג עליו. תשתתף בדיונים, תבוא כשאנחנו מזמינים ואנחנו מצידנו נשתף פעולה כי רק אם נשלב כוחות וניאבק קשה באוצר ובסדר העדיפות של האוצר, אולי יש סיכוי להציל את כל הנושאים הכל כך כואבים למין הפגים ועד הנושא האונקולוגי וסל התרופות. אתה יודע עד כמה המערכת דרושה לשיקום. תודה רבה.

 

היו"ר אלי בן-מנחם:

 

תודה ליושב ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת יהלום. ישיב בשם הממשלה שר הבריאות, חבר הכנסת דני נווה, בבקשה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מידע נוסף לעיונך

© e-Med 2020 | כל הזכויות שמורות
שתף מקרה קליני