הרצאות מצגות

פרופ' הרינגטון בהרצאתו ממושב הלווין בכנס השנתי ה-57 של האיגוד הקרדיולוגי: Beyond Clopidogrel: ADP Blockade 2010

05/05/2010

פרופ' רוברט הרינגטון (בתמונה) מביה"ס לרפואה של אונ' DUKE סקר את השינוי המשמעותי שחל בטיפול ב-ACS ואינדיקציות נוספות בעקבות השימוש  בקלופידוגרל בשנים האחרונות , והדגיש את הבסיס המחקרי הרחב שיש לתרופה זו. עם זאת ציין גם את המגבלות הידועות: איטיות במנגנון הפעולה, שונות גדולה ואינטרקציות גנטיות ותרופתיות. (בעיקר עם ה-PPI שעלה לכותרות לאחרונה).

השונות הגדולה בתגובה לטיפול בקלופידוגרל היא בעייתית בעיקר בחולים שאינם מגיבים מספיק טוב או עם פעילות יתר שעלולה להוביל ליותר תופעות לוואי ודימומים.

הרינגטון סקר בקצרה על מנגנון הפעולה של קלופידוגרל תוך דגש על כך שמדובר ב-pro-drug שבו החומר הפעיל עובר שינוי מטבוליטי לצורך יצירת הפעילות נוגדת הטסיות.

בהמשך סקר הרינגטון את התוצאות הקליניות המרשימות של פרסוגרל (אפיאנט) בהשוואה לקלופידוגרל במחקר הטריטון טימי 38 שהתבטאו בירידה באירועים קרדיווסקולרים וסטנט תרומובזיס. עם זאת, מדגיש הרינגטון היה לכך גם מחיר בעלייה בשיעור הדימומים, מה שלא מפתיע אם מבינים את מנגנון הפעולה המהיר יותר. 

כאן עבר המרצה להצגת הנתונים של Ticagrelor כפי שנבחנו במחקר ה-PLATO שבו הוא והצוות שלו לקחו חלק פעיל. " ייחודיות תרופה זו היא בכך שהיא אינה pro drug הדורשת פעילות מטבוליטית, ולכם גם מנגנון פעולה מהיר ופעילות נוגדת טסיות חזקה יותר" הסביר הרינגטון.

נתוני ה-PLATO עוררו עניין עצום בעולם הרפואי.  לדעת הרינגטון המחקר היה "הוגן" בכך שכלל קבוצות נרחבות של חולים עם STEMI ו-NSTEMI , כשהטיפול בקלופידוגרל היה במינונים מלאים בהתאם לשיטות השימוש המקובלות כיום.

קבוצות החולים היו תואמות בשתי זרועות הטיפול מבחינת גיל, מחלות רקע וכד'. מבחינת התוצאות, הסביר הרינגטון,  שנמצאה ירידה אבסולוטית של כ-2% וירידה יחסית של 16% בנקודת הקצה המשולבת, עם מובהקות סטטיסטית גדולה. בנוסף נצפה ב-PLATO שעקומות האירועים נפרדו כבר לאחר מס' ימים אך המשיכו להפרד גם לאחר מס' חודשים ושנה.

הנתונים מרשימים עוד יותר כאשר בוחנים את התמותה שבה נמצאה ירידה משמעותית במוות קרדיווסקולרי ומוות בכלל. עדיפות נמצאה גם בתתי קבוצות כמו STEMI , וכן גם ירידה משמעותית ומובהקת בסטנט תרומבוזיס.

לדעתו של הרינגטון, העדויות המרשימות של Ticagrelor היו מאוד עקביות. משמעותית מאוד היא גם העובדה שהיעילות המוגברת על קלופידוגרל לא גבתה מחיר בדימומים רבים יותר. הרברסביליות של Ticagrelor איפשרה גם לחוקרים שלא להפסיק טיפול ב-Ticagrelor חמישה ימים לפני ניתוח, כפי שנדרש בקלופידוגרל.

עלייה בדימומים בטיפול ב-Ticagrelor על פני זמן (לא בשלב האקוטי) כן נמצאה במטופלים שלא עבור רהווסקולריזציה, אך גם היא לא הייתה פטאלית. עם זאת נמצאה עלייה בקוצר נשימה במטופלי ה-Ticagrelor אך כמעט ללא השפעה על נשירה מהמחקר על רקע זה.

בפאנל שהתקיים לאחר מכן בהנחייתו של פרופ' יוסי רוזנמן , ובהשתתפות פרופ' הרינגטון, פרופ' חיים לוטן, פרופ' המרמן, וד"ר אלי לב השאלה המרכזית שנדונה הייתה כיצד יש לבחור את הטיפול נוגד הטסיות המתאים לקבוצות החולים השונות לאור אפשרויות הטיפול החדשות  שנוספו כעת ?  הדיון התנהל באמצעות המחשה של מס' מקרים "מהחיים" שהוצגו ע"י פרופ' רוזנמן לחברי הפאנל ועלו לדיון מרתק וערני, שאנו מאוד ממליצים לצפות ולהקשיב לו.

לצפייה והאזנה למושב באתר האיגוד הקרדיולוגי - נא להקליק כאן (צוות רפואי בלבד)

מושב הלווין הופק בחסות חברת אסטרה-זנקה.

 

 

 

 

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

© e-Med 2021 | כל הזכויות שמורות
שתף מקרה קליני
<