חדשות

מתן Omidubicel עשוי להביא לשיפור השתלת דם טבורי (מתוך כנס ה-EBMT)

19/03/2021

 

מנתונים שהוצגו במהלך הכנס השנתי מטעם ה-European Society for Blood and Bone Marrow Transplantation עולה כי Omidubicel, תכשיר ניסיוני המועשר בדם טבורי ומיועד להשתלה בחולים עם ממאירויות המטולוגיות, הדגים מספר יתרונות על-פני דם טבורי סטנדרטי.

 

המחקר בשלב 3 כלל 125 חולים בגילאי 13-65 שנים עם ממאירויות בסיכון-גבוה, כולל לויקמיה אקוטית וכרונית, תסמונת מיאלודיספלסטית ולימפומה. חולים אלו התאימו להשתלת תאי גזע אלוגנאית אך לא היה להם תורם מתאים. המשתתפים חולקו באקראי לטיפול ב- Omidubicel (52 חולים) או לקבלת דם טבורי סטנדרטי (58 חולים).

 

לאחר 42 ימי מעקב, חציון מרווח הזמן עד לקליטת השתלת והתחלת ייצור נויטרופילים, התוצא העיקרי של המחקר, עמד על 12 ימים עם Omidubicel, לעומת 22 ימים עם דם טבורי סטנדרטי (p<0.001). מבין 108 חולים שקיבלו בפועל Omidubicel או דם טבורי סטנדרטי, חציון מרווח הזמן עד לקליטת השתל עמד על 10.0 לעומת 20.5 ימים, בהתאמה.

 

שיעורי קליטת השתל והתחלת ייצור נויטרופילים לאחר 42 ימים עמדו על 96% עם Omidubicel לעומת 89% עם דם טבורי סטנדרטי.

 

גם תוצא הסיום המשני שכלל את מרווח זמן עד להתחלת ייצור טסיות הדגים עדיפות ל- Omidubicel, עם שיעורי היארעות מצטברים לאחר 42 ימים של 55%, בהשוואה ל-35% עם דם טבורי סטנדרטי.  חציון מרווח הזמן עד להתחלת ייצור טסיות עמד על 37 ימים ו-50 ימים, בהתאמה. השיעורים המצטברים של קליטת השתל והתחלת ייצור טסיות לאחר 100 ימי מעקב עמדו על 83% ו-73%, בהתאמה.

 

שיעורי היארעות זיהומים חיידקיים או פטרייתיים פולשניים בדרגה 2 או 3 לאחר 100 ימים עמדו על 37% בקרב חולים בזרוע Omidubicel, בהשוואה ל-57% בקרב אלו בזרוע דם טבורי סטנדרטי (p=0.027). זיהומים נגיפיים תועדו ב-10% לעומת 26% מהחולים, בהתאמה.

 

שיעורי היארעות מחלת שתל נגד מאחסן לאחר 100 ימים היו דומים בין זרועות הטיפול ולא תועדו הבדלים משמעותיים לאחר שנה אחת.

 

שיעורי הישנות ושיעורי תמותה ללא-הישנות, כמו גם שיעורי הישרדות ללא-מחלה ושיעורי הישרדות כוללים לא היו שונים בין הקבוצות.

 

החוקרים מסכמים וכותבים כי יש מקום לראות ב- Omidubicel כקו הטיפול הסטנדרטי בחולים מתאימים להשתלת דם טבורי.

 

מתוך כנס ה-EBMT

 

לידיעה במדסקייפ

מידע נוסף לעיונך

© e-Med 2021 | כל הזכויות שמורות
שתף מקרה קליני
<