חדשות

משלב Denosumab עם Teriparatide במינון גבוה לטיפול באוסטיאופורוזיס לאחר-מנופאוזה (The Lancet Diabetes & Endocrinology)

25/08/2019

 

טיפול משולב הכולל Teriparatide (פורטאו) במינון 40 מיקרוגרם ו-Denosumab (פרוליה) הביא לעליה משמעותית יותר בצפיפות העצם בעמוד השדרה ובירך בהשוואה לטיפול משולב סטנדרטי, כך עולה מנתונים שפורסמו בכתב העת The Lancet Diabetes & Endocrinology.

 

במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לקבוע אם מתן Denosumab עם Teriparatide במינון גבוה יוביל לעליה גדולה יותר במסת העצם, בהשוואה לזו שתועדה במחקר DATA (Denosumab and Teriparatide Administration) בו המשלב הוביל לעליה גדולה יותר בצפיפות העצם בירך ובעמוד השדרה, בהשוואה לכל תרופה בנפרד.

 

מחקר DATA-HD היה מחקר בתווית-פתוחה, אקראי ומבוקר בשלב 4, אשר כלל נשים לאחר-מנופאוזה (לפחות 36 חודשים לאחר מחזור אחרון או מאז כריתת רחם עם ריכוז FSH של 40 יחידות/ליטר ומעלה) עם אוסטיאופורוזיס. המשתתפות חולקו באקראי לטיפול ב-Teriparatide במינון 20 מק"ג (מינון סטנדרטי) או 40 מק"ג (מינון גבוה), הניתן בזריקה תת-עורית כל יום למשך תשעה חודשים. לאחר שלושה חודשים, החולות בשתי הקבוצות החלו טפול ב-Denosumab במינון 60 מ"ג כל שישה חודשים, למשך 12 חודשים.

 

התוצא העיקרי של המחקר היה אחוז השינוי מתחילת המחקר בצפיפות העצם האזורית בעמוד השדרה לאחר 15 חודשים.

 

בתקופה שבין אוקטובר 2014 ועד יוני 2016 השלימו החוקרים הערכה של 269 נשים, מהן 76 חולקו באקראי לטיפול ב-Teriparatide במינון סטנדרטי (39 נשים) או במינון גבוה (37 נשים), כאשר 69 נשים השלימו לפחות ביקור אחד לאחר תחילת המחקר.

 

לאחר 15 חודשים, צפיפות העצם האזורית בעמוד השדרה עלתה בהיקף גדול יותר משמעותית בקבוצת הטיפול ב-Teriparatide במינון גבוה (עליה של 17.5%), בהשוואה ל-Teriparatide במינון סטנדרטי (9.5%, p<0.0001). צפיפות העצם האזורית בצוואר הירך עלתה גם כן בהיקף גדול יותר בקבוצת הטיפול ב-Teriparatide במינון גבוה (6.8%), בהשוואה לטיפול במינון סטנדרטי (4.3%, p=0.04), כמו גם צפיפות העצם האזורית בכלל ירך (6.1% לעומת 3.9%, p<0.0001).

 

החוקרים כותבים כי אירועים חריגים תועדו ב-30 מבין 39 משתתפות (77%) בקבוצת הטיפול ב-Teriparatide במינון סטנדרטי וב-29 מבין 37 נשים (78%) בקבוצת הטיפול ב-Teriparatide במינון גבוה, כאשר שבע (18%) ו-שתי (5%) נשים פיתחו אירועים חריגים חמורים. האירועים החריגים הנפוצים כללו כאבי מפרקים (38%), התכווצויות שרירים (38%) ועייפות (31%) בקבוצת הטיפול הסטנדרטי, ועייפות (38%), בחילות (43%) וכאבי מפרקים (46%) בקבוצת הטיפול במינון גבוה. לא תועדו מקרי תמותה.  

 

החוקרים כותבים כי ממצאי המחקר מעידים כי משלב Teriparatide במינון גבוה עם Denosumab הוביל לעליה משמעותית בצפיפות העצם בנשים לאחר-מנופאוזה עם אוסטיאופורוזיס. משלב זה עשוי הכולל טיפול במינון גבוה עשוי לשמש להשבת שלמות העצם בחולי אוסטיאופורוזיס.

 

The Lancet Diabetes & Endocrinology

מידע נוסף לעיונך

© e-Med 2020 | כל הזכויות שמורות
שתף מקרה קליני