חדשות

האיגוד לרפואה פנימית: בשל משבר הקורונה מתוך 111 מחלקות פנימיות נותרו רק 60 (כ-50 הוסבו לקורונה) ולכך יש משמעות שלילית וטרגית על יכולת ורמת הטיפול

30/09/2020

להלן תמלול מסיבת העיתונאים של ראשי האיגוד לרפואה פנימית שהתקיים היום.

לצפייה במסיבת העיתונאים - הקליקו כאן

מסיבת עיתונאים: האיגוד לרפואה פנימית 30 ספטמבר

 

פתיחה – פרופ' אבישי אליס

שלום רב,

אני אבישי אליס. פרופ'. מנהל מחלקה פנימית בבלינסון ויו"ר האיגוד הישראלי לרפואה פנימית.

החלטנו להתכנס למסיבת עיתונאים נוספת, בפעם השנייה בתולדותינו כאיגוד, בכדי לעדכן ולדווח מהשטח, משדה הקרב האמיתי, במחלקות הפנימיות וממחלקות הפנימית-קורונה. לא ע"י גרפים וטבלאות אקסל, לא מתוך הערכות מומחים ומבינים על פי עצמם, אלא אישית מחזית ההתמודדות בקורונה.

ארבעתנו כאן מייצגים את 111 מנהלי המחלקות הפנימיות בבתי החולים בישראל.

החלטנו הפעם להתמקד במסיבת עיתונאים בעברית, כאשר בתכנון לקיים פעילות הסברה ממוקדת נפרדת בערבית, בהובלת חברינו מנהלי המחלקות דוברי הערבית.

הערב, אני מבקש לתת תמונת מצב ארצית.
מתוך 111 מחלקות הפנימיות בבתי החולים הוסבו  כבר יותר מ- 40% מהמחלקות הפנימיות למחלקות פנימית קורונה, סה"כ כ- 50 מחלקות, והמספר עולה בכל יום.
המשמעות היא שמתוך 111 מחלקות פנימיות בבתי החולים, נותרו רק  כ- 60 מחלקות פנימיות רגילות, בהן מאושפזים החולים המורכבים השגרתיים שלנו.

לצמצום החריף בהיקף המחלקות הפנימיות השגרתיות יש משמעות טרגית.בפועל מדובר על הפחתת כ- 1,500 מיטות אשפוז מסד"כ המחלקות הפנימיות, העומד בימי שגרה על כ- 3,300,.


לדאבוננו, הפוליטיקאים והתקשורת ברובה, לא מבינים את הדרמה בבתי החולים, את המשמעות והתוצאה של העלמות המאסה העצומה הזו במיטות האשפוז ובצוותים במחלקות הפנימיות.

לדאבוננו, מטעים את הציבור כשמגדירים את היקף החולים הקשים והיקף חולי הקורונה המונשמים – כמדד לתיאור עד כמה המצב קשה במערכת הבריאות.

 

גם אחרי 7 חודשי מגיפת קורונה, לחלק מכתבי הבריאות, שמדווחים יום יום לציבור, לחלק ניכר מהפרשנים בערוצי התקשורת המרכזיים, למרבית  הפוליטיקאים, ולמעשה לרוב הציבור 7 חודשי מגיפת קורונה עדיין לא ברור מי הם המטפלים בחולי הקרונה בבתי החולים.

עדיין קוראים לנו בטעות בשם העמום – 'צוותים רפואיים'. עדיין טועים לחשוב שהאינדיקציות היחידות להעריך את עומק המשבר זה מספרי הנפטרים וכמות החולים הקשים.

 

הרשו לי לפקוח את עיניכם, ההתעסקות במספרי החולים הקשים ובנפטרים, היא נוראה וטרגית, אך משקפת תמונה חלקית בלבד, והיא אינה ההסבר לצורך הדרמטי בצמצום ההדבקות ובהיקף התחלואה.


מה שמוסתר מעיניי הציבור ומעיניי מקבלי ההחלטות זו הירידה הדרסטית ביכולת של בתי החולים לטפל בחולים השגרתיים, כי אין לנו מספיק רופאים פנימאים במחלקות, כי אין לנו מספיק אחיות, כי אין לנו די כוחות עזר ופארא-רפואה, כי אין לנו די מיטות אשפוז, כי אין לנו די מחלקות.

ולא, הפסקת ניתוחים אלקטיביים או פתרון של אשפוז בביה"ח הפרטיים,
ישנו מהותית את הדברים, כי רופאים ומחלקות פנימיות זו התמחות, ולא רשימות כוח אדם וציוד שיש למלא ולהשלים.  


השבוע, לקראת יום הכיפורים, הזכירה לנו אחת מעיתונאיות הבריאות, כי ממשלות ישראל לדורותיהן, חייבות לציבור התנצלות על תת התקצוב הכרוני המתמשך במחלקות הפנימיות.

אולי זה נשמע מעט טרחני, ואני נתקל בלא מעט עיתונאים שבטעות חושבים שזה אפילו משעמם, אבל האמת היא שהפתרונות הכי רלוונטיים להתמודדות עם מגיפת הקורונה – כבר נכתבו לפני שנה וחצי בדו"ח ועדת טור כספא, לשיפור הרפואה הפנימית, אלא שהוא הוזנח והעלה אבק.

נכנסנו לקורונה במשבר גדול. בצפיפות במחלקות הפנימיות. בחוסר כוח אדם.
קשה להאמין ש- 7 חודשים בתוך אירוע הקורונה אנחנו צריכים לכנס מסיבת עיתונאים כדי להרים דגל אדום:
אנחנו הקצינים והחיילים בשוחות במלחמה הזו בנגיף – איננו שותפים לתהליכי קבלת החלטות, איננו מקבלים מענים לצרכים במחלקות, חשים נתק ובורות מכל עבר, צריכים עדיין להתחנן לתנאים שיאפשרו לנו להתמודד עם מלחמת ההישרדות שאנחנו בעיצומה, ולא רואים את האופק שלה.
 

קשה להאמין שממשלת ישראל עדיין  לא התפנתה לקיים דיונים בשאלות הכי קריטיות בעת הזו: האם הצוותים במחלקות הפנימיות חוזקו? האם הכל מתקתק ועובד כראוי? ומה ניתן לעשות כדי לסייע?, לא טבלאות אקסל והכרזות, לא בקורים מתוקשרים, אלא ירידה לרמת השטח ממש.

המזל הגדול של מדינת ישראל כרגע היא המוטיבציה והערכיות של הצוותים שלנו. נתינה וכוח רצון של רופאים-אחיות- אנשי סעוד ופארא-רפואה.
אני מבקש מכאן להודות לצוותים הנרחבים במחלקות פנימיות קורונה ובמחלקות הפנימיות השגרתיות, שעובדים תמיד קשה, ובימים אלו מתמודדים עם קשיים ותנאים פיזיים קשים שבעתיים.

ולציבור, זו אזעקת אמת. התעלמו מקולות רקע לא רציניים. אנחנו מתוך המחלקות מספרים לכם שהמצב רע. שהפגיעה של הקורונה מקיפה גם את חולי הקורונה ומשפחותיהם, אבל גם מעגלים נרחבים של חולים אחרים שהטיפול בהם נפגע, עד נפגע מאוד בימים אלו.

אנא השמעו להוראות. הקפידו על הוראות הבידוד והריחוק החברתי. הווירוס אינו מבדיל בין עדות, דעות ומוצא אתני.  

 

2. . ד"ר חגית יונת

שמי דר' חגית יונת.  מנהלת מחלקה פנימית א', בשיבא תל השומר. ומאתמול, שותפה בניהול טיפול נמרץ קורונה בשיבא.

חוסר ההלימה בין מספר המחלקות וכוח האדם במערך הפנימיות בארץ לבין היקפי החולים, היה ידוע גם לפני הקורונה, ויצאנו על כך  למאבק לפני כשנתיים.
התקינה הרפואית במערכת הבריאות הציבורית נקבעה לאחרונה ב-1977. היו אז בארץ כ- 3.5 מיליון תושבים. מאז נוספו רק עוד כ - 10 מחלקות פנימיות, ללא שינוי במפתח התקינה בכל מחלקה (12 – 11 רופאים בלבד, כשליש מהם מומחים). ברור שתקינה שכזו אינה יכולה להספיק לטיפול באוכלוסייה שגדלה מאד, הזדקנה וזכאית לטיפול רפואי מתקדם, שמאריך חיים, ומאפשר טיפול במחלות שונות.
מצב זה היה ידוע לפני מגפת הקורונה, וכעת הוא בולט יותר, כיוון שבמרבית חולי הקורונה המאושפזים במדינת ישראל מטפלים פנימאים, במקביל לטיפול בחולים פנימאיים מורכבים "רגילים".
מספרנו כמובן אינו מספיק לעליה במספר החולים כעת, ולכן צצים רעיונות שונים, ובחלק מהמקרים גם משונים, ולא מציאותיים.

אני מבקשת לספר למקבלי ההחלטות וגם לציבור הרחב מה המשמעות של קליטת רופא מתמחה  חדש, במחלקה פנימית, כי לאחרונה נדמה מהשיח סביב - שזה 'זבנג וגמרנו'. פתרון אינסטנט, מהיום – להיום.

התמחות של רופא פנימאי אורכת 4 שנים, במהלכה הרופא צובר ידע רב וניסיון עם התמודדות במחלות מתחומים רבים, וטיפול בחולים מורכבים מאד ובמצבים מאד קשים.

הרופאים הפנימיים הם למעשה
case managers של חולים מורכבים עם תחלואות בתחומים שונים. בישראל, בניגוד למרבית הארצות האחרות, רופאים וצוותי המחלקות  הפנימיות מטפלים גם בחולים מונשמים (עובדה שבתקופת הקורונה התגלתה כיתרון- כיוון שבארצות אחרות הפנימאים לא הצליחו לטפל בחולי הקורונה שדרשו הנשמה).
תהליך הלימוד הוא הדרגתי, והעצמאות של המתמחה הולכת ועולה בהדרגה.
אחרי כשנה, מרבית המתמחים מסוגלים "לנהל" טיפול בחולה יחסית מורכב.
ברור שזהו תהליך ארוך, שהיה צריך להתחיל לפני כמה שנים, וייקח לו כמה שנים להשלמה.

ולמרות, שמדובר בתהליך ארוך של הכשרה, נשמח מאד אם מספר התקנים – יגדל, ונוכל להכשיר יותר רופאים פנימאים, גם כדי להתמודד עם הקורונה, וגם מתוך מחשבה על העתיד, בטח אחרי שהתברר סוף סוף כמה קריטי להגדיל את היקף הרופאים במחלקות הפנימיות.

מה הם פתרונות הקסם שמוצעים כעת למצוקת כוח אדם במחלקות??
גיוס  כוחות מילואים (אפילו הוצע צו 8 לצורך כך) של רופאים, שאינם פנימאים, קידום סטודנטים מבתי הספר לרפואה או קיצור הסטאז', גיוס פרמדיקים לעבודה בבתי חולים, החזרת רופאים שפרשו לגמלאות (מאד בעייתי עקב קבוצת הסיכון בהם הם נמצאים)– והופ, בעיית כוח האדם הרפואי תיפתר.
תוספת כח האדם הזה יכולה אולי להקל במעט, אך הם לא יוכלו לנהל את המעקב, או הטיפול, בחולים הפנימיים "הרגילים", או בחולי הקורונה הקשים.  אנחנו כמובן נשמח גם לתוספת זו במיידי, אך היא לא יכולה להיות במקום תוספת אמיתית של תקני רופאים פנימיים.

אנחנו כמובן  נשמח מאד לקלוט מתמחים, או רופאים בכירים למערכת, ויש לנו מועמדים ראויים, למרות שמדובר בהתמחות מורכבת ומאתגרת, אך אין ספק שגם הכי מעניינת וכוללת. הבעיה היא שהתנאים בהם מוצעים לנו התקנים הנוכחיים, אינם הוגנים.

איומי משרד האוצר ומשרד הבריאות, שאם לא נקלוט את המתמחים באופן מיידי התקנים יילקחו - אינם הגיוניים.
עד לפני חודשיים לא ידענו שיהיו לנו תקנים. בשנה האחרונה נאלצנו להשיב בשלילה לפניות של מתמחים פוטנציאלים, עקב העדר תקנים.
כעת פתאום, צצה דרישה למצוא מתמחה איכותי, ראוי, שפשוט יושב בבית ומחכה לטלפון? שיכול להתחיל בשבועיים הקרובים? שאיננו בטוחים שאנחנו יכולים להבטיח לו תקן לכל ההתמחות (כי לא ברור לכמה זמן התקנים-  מאיימים עלינו שהתקנים יינתנו לנו רק עד סוף הקורונה).
אנשים איכותיים לא יתחילו התמחות בתנאים הללו. חלק מהמתמחים הפוטנציאלים - עוד לא סיימו סטאז', חלק התחילו עבודות אחרות עם התחייבות וכו'. אם הוחלט, ובצדק רב, שיש צורך בעוד תקנים, אז שיתנו את התקנים לקליטה רציפה ואיכותית. שנהיה בטוחים שהתקנים אינם על חשבון תקציב בית החולים (הטריק הקודם שניסו לעשות), שהם באמת למשך התמחות מלאה, ולא רק לתקופת הקורונה, שמדובר בשינוי אמיתי.

בכלל, לדעתי, הגיעה העת (כנראה רק לאחר שוך הקרבות הנוכחיים), להגדיר בצורה ברורה מה היקף הצוות הרפואי, הסיעודי ומיטות האשפוז, שאנחנו רוצים  לאזרחי מדינת ישראל (אולי אפילו לנסות להתקרב לנתונים הממוצעים במדינות ה-OECD), ומהמספרים הללו לגזור את מספר המחלקות, החולים והצוות, שיהיו לטפל באוכלוסיית ישראל בשגרה ובחירום.

ועד הגדרת התקינה הכללית: חבריי ואני מבקשים ממשלת ישראל. מראש הממשלה. משר האוצר. משר הבריאות. מהפקידים. אל תשחקו איתנו. בטח לא בימים כאלו. אל תבטיחו לנו תקנים זמניים. אל תאיימו שאם איננו מצליחים לאייש במיידי, התקנים יילקחו מאיתנו. בחירת המתמחים המתאימים למחלקות הפנימיות צריכה להיעשות בתבונה, ועלולה לקחת מספר חודשים. אני בטוחה שכולנו רוצים שיבחרו רופאים איכותיים שיוכלו לטפל היטב בכל סוגי החולים.  

 

ד"ר איילת רז

שמי איילת רז. ד"ר. מנהלת פנימית א' ברמב"ם.
בימים אלו מנהלת מחלקה פנימית רגילה.
בחודשים מרץ-אפריל-מאי, ניהלתי ברמב"ם את מחלקת 'כתר': שהיא מחלקת פנימית-קורונה.
רוב בתי החולים נוהגים רוטציות במחלקות, כדי לחלק את העומסים ולייעל את העבודה במחלקות הפנימיות. יש סבבים בין מחלקות פנימיות שגרתיות, ובין מחלקות פנימיות קורונה, או מחלקות פנימיות משולבות.
אני מבקשת לספר לכם סוד. בשבועיים האחרונים היו פרסומים שונים על התפוסות במחלקות. אם היה מגיע לכאן חוצן, היה מתרשם לכאורה שהמצב לא רע בכלל. לכאורה, אין עומסים. לכאורה, המחלקות לא מלאות. בעצם, המצב במחלקות הפנימיות, לכאורה, טוב מאי פעם, שהרי העיתונאים מדווחים שנעלמו לנו החולים.
אם  הבענו את תסכולנו ,טרום הקורונה, על תפוסות במחלקות הפנימיות שמעל 100% כל השנה, נראה לכאורה שהתייצבנו. איזה פלא. אמנם ירדו עשרות מחלקות מסד"ק המיטות הפנימיות בישראל, אך בדרך נס לא קרה אסון. החולים הרבים הבריאו. אז זהו, שלא.
הפטנט נקרא: שחרורים מואצים מהמחלקות
.

זה אומר פשרה. זה אומר לשלוח הביתה חולים שבעבר השארנו לאשפוזים, כדי לסיים את הבירור הרפואי במצבם, כדי לשחררם במצב רפואי טוב יותר. המשמעות היא פגיעה בפועל בחולים השגרתיים. בחולי סוכרת, יתר לחץ דם,  חולי סרטן, מושתלים בחולי תחלואת המוח,  שרבים מהם  מטופלים אצלנו במחלקות הפנימיות, בסובלים מזיהומים, דלקות, מחלות מדבקות ועוד.
אין ברירה. עם היקפי המאושפזים מלפני שנה ושנתיים, אי אפשר כיום, תחת הקורונה, כשירדנו בהיקף המיטות בכ- 40% ובהיקף הצוותים המטפלים.
כדי שהתיאור הזה לא יישאר פשטני. כדי שלא נסכם הכל עם מספרים, אחוזים, גרפים וסטטיסטיקות, אני מבקשת לדבר בשם המטופלים, להביא את קולם.

אני רוצה לדבר על שרה, שאושפזה במחלקתי רזה, חיוורת עם תאבון ירוד וירידה משמעותית במשקל, בשבועות האחרונים.

ממש לא צריך להיות רופא, כדי להבין שיש צורך לברר את מצבה. נעשה ניסיון לברר את מצבה במסגרת קופת חולים, אבל אני לא רוצה אפילו לספר לאיזה מועד קיבלה את התור.

הבירור מצריך בדיקות כמו גסטרוסקופיה ,קולונוסקופיה, CT  בטן.
ברור שמספר בדיקות כאלה במציאות העכשווית יצריך אשפוז ממושך יחסית של לפחות שבוע ימים.
בגלל מצבה, לא רצינו להחזירה לבירור במסגרת הקהילה, ולמרות העומס, קבענו לה תור לבדיקות בבית החולים, שחררנו אותה עד למועד הבדיקות עוד מס' ימים.

רציתי לספר על עמוס, מושתל מח עצם.

פנימית א', מחלקתי במבנה המקורי, כללה חדרי בידוד, שאכלסו לרוב אנשים עם דיכוי חיסוני, כולל מושתלי מח עצם, כיוון שמיטות האשפוז בהמטולוגיה מוגבלות.

עמוס פנה לחדר המיון בגלל עליית חום, צמרמורת ושיעול.

אובחן כסובל מדלקת ריאות ונשלח לאשפוז במחלקה, לצורך טיפול אנטיביוטי דרך הוריד, ולצורך השגחה על מצבו נשימתי.

כשעמוס נכנס למחלקה, הבין שלא יחכה לו חדר בודד, אלא יצטרך לחלוק את החדר עם עוד שני מטופלים.
מחשש לבריאותו, מפאת מצב מערכת החיסון שלו, החליט החלטה לא פשוטה, לחזור לביתו ולטפל בדלקת הריאות בטיפול פומי.

בתום שני ימי טיפול מצבו הלך והדרדר והוא הובהל לחדר המיון במצב ירוד מאוד, מצמרר, עם תת לחץ דם וכמובן שאושפז. עמוס, בתחילה לא נספר במניין המאושפזים, בחר  ל"ברוח" מבית החולים בשל המצב, אבל וודאי לא כי הבריא.

ולבסוף רציתי גם לספר את סיפורו של יצחק שפנה למרכז רפואי אחר עם חום גבוה ובלבול. במיון נבדק לקורונה עם תשובה שלילית, ושוחרר לביתו.
עקב הדרדרות במצבו, הוחזר לבית החולים. שוב נבדק לקורונה, ושוחרר לאחר תשובה שלילית.
משפחתו החליטה להעבירו למיון שלנו. נלקחו בדיקות דם, כולל תרביות דם, בוצע
CT מוח, שהדגים אוטם מוחי נרחב, ובתרביות הדם - צמיחת חיידק שחייב טיפול אנטיביוטי.

גם  יצחק, לא נספר במניין החולים, כי שוחרר מיד לאחר תשובת הקורונה השלילית. וודאי לא כי הבריא.

אני יכולה להמשיך ולספר עוד ועוד את סיפורם המורכב של מטופליי בצל המגיפה.

ארוויח את לחמי, אם בעקבות היום, ישתנה השיח על המחלה הזו,  מדיון טכני בנושא ;מניין המתים, מניין המונשמים, מניין מכונות ההנשמה, מנין החולים במצב קריטי, אם במקום גרפים, עקומות וחיפוש אשמים, יסופר סיפור החולים שלנו יים הסובלים, ומכאן לנטילת אחריות של כולנו.  

 

3. פרופ' דרור מבורך

שמי דרור מבורך. פרופ' מנהל מחלקה פנימית גדולה ומורחבת. גם פנימית שגרתית וגם פנימית קורונה בהדסה  בשני אתרים שונים.

אני מבקש לדבר על מחלת הקורונה. לאחר טיפול כבר במאות חולי קורונה אצלי במחלקה בחודשים האחרונים, אני מבקש לתת תמונת מצב נוכחית.

בגל התחלואה הנוכחי, גיל החולים אצלי במחלקה צעיר יותר מאשר בגל הראשון. יש אצלנו חולים רבים בשנות הארבעים, החמישים והשישים. למעשה, 50% מהמאושפזים הם מתחת לגיל 60!
למרות תמותה גבוהה יותר בבני 70 ומעלה, יש תחלואה משמעותית ולעיתים אשפוזים ממושכים אצל אנשים צעירים.

אנחנו רגילים לראות את המספרים של חולים קלים בינונים קשים וקריטיים,
אבל יש מספר נוסף שלא נספר: "חולים שהחלימו מקורונה" . מלבד העובדה
שה-
PCR שלהם הפך חיובי, הם מגיעים למחלקות פנימיות רגילות ולטיפול נמרץ "רגיל" לאשפוז ממושך, ולא מעט מהם יגיעו לשיקום ארוך (אם יהיו מיטות שיקום).

וזאת גם בלי שהזכרנו מרפאות פוסט קורונה, אליהן מגיעים חולים עם מהלך תחלואה ממושך.

אני מבקש להתייחס ל'חיסון העדר' – מושג שכמה רופאים ומדענים משווקים לציבור, כאילו מדובר בשעשוע אינטלקטואלי, ולא במגיפה עם קורבנות.
המושג הזה משמש תירוץ לרבים למה לא לעטות מסיכות, למה לא לשמור על ריחוק פיזי ולמה מומלץ להמשיך באורח החיים הרגיל, וזו טעות וטרגדיה.

חיסון עדר אפשרי בשני אופנים מרכזיים :
התפשטות "טבעית" של המחלה, או מתן חיסון.
המחיר לפי דעת המומחים המובילים בעולם לחיסון "טבעי" בקורונה, דורש
כ- 70% הדבקות
המשמעות: עשרות אלפי מתים וקריסה מוחלטת של מערכת הבריאות.

מי שמצדדים ב'מודל העדר' נוהגים להביא את שוודיה כמודל להצלחה. מדינה שאוכלוסייתה נדבקה בהיקפים גבוהים, ולכאורה זה מבטיח כעת אצלה התגברות על התחלואה.
טעות. טעות. טעות גדולה!
בשבדיה אין כל הוכחה לחיסון עדר!!
יתר על כן, שבדיה אוכפת בצורה הרבה יותר טובה מאתנו התגודדיות.

המדינה השוודית מצליחה בימים אלו לעצור את שרשרת ההדבקות בזכות עובדה אחת מרכזית: יחסי אמון, יחסים נורמליים בין השלטון השוודי לאזרחי שוודיה. משמעת אזרחית מצוינת. הטלת הגבלות ברורות על הציבור השוודי והענות האזרחים להנחיות.
לצערי, זה לא המצב כאן ויש התפרעות חמורה, לצערי במיוחד, בחלקים מהמגזר החרדי, אבל לא רק. יש לנו בעייה אמיתית בתחושת ה"יחד נמנע את המגיפה".

אני מבקש להעלות נקודה נוספת והיא היעדר שקיפות מספקת, שהיתה בשיאה בתקופת בר סימן טוב -סדצקי, וגם עכשיו אין כלל ההיערכות ליציאה מהסגר, אין הערכות לעיבוי הרפואה הפנימית והכשרות מזורזות של כוח סיעודי ורפואי. כמו שגנץ אמר אתמול "הרעבנו את מערכת הבריאות שנים רבות"
ו- ? ומה עכשיו? היכן תוכנית החירום לשיקום מערכת הבריאות, ובמיוחד הציבורית, ובמיוחד המחלקות הפנימיות ומחלקות טיפול נמרץ?  

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

© e-Med 2020 | כל הזכויות שמורות
שתף מקרה קליני
<