חדשות

עדויות סותרות בנוגע ליעילות של נוגדנים חד-שבטיים כנגד מחלה חמורה על-רקע נגיף הקורונה (New England Journal of Medicine)

27/02/2021

 

בכתב העת New England Journal of Medicine פורסמו שני מחקרים אודות היעילות של Tocilizumab (אקטמרה) ו-Sarilumab (קבזרה) במבוגרים שפיתחו מחלה חמורה על-רקע זיהום בנגיף הקורונה, כאשר מחקר אחד תמך בשילוב שתי התרופות והשני לא הדגים כל תועלת למתן Tocilizumab לבדו.

 

המחקר הראשון נערך ע"י חוקרים מאנגליה וכלל 803 חולים שאושפזו ב-113 יחידות טיפול נמרץ בשש מדינות. המשתתפים חולקו באקראי לטיפול ב-Tocilizumab, Sarilumab, או טיפול סטנדרטי, בתקופה שבין אפרי ל(Tocilizumab) ויוני (Sarilumab) עד נובמבר בשנת 2020.

 

חציון מספר הימים ללא תמיכה באיברים עמד על 10 ימים בקבוצת המטופלים ב-Tocilizumab (353 חולים), 11 ימים בקרב מטופלים ב-Sarilumab (48 חולים) ועל 0 ימים בקבוצת הביקורת (402 חולים). שני הנוגדנים החד-שבטיים הדגימו תועלת בשיפור ההישרדות לאחר 90 ימים, משך הזמן עד לשחרור מיחידת טיפול נמרץ ומבית החולים ובמצב הקליני לפי סיווג ארגון הבריאות העולמי לאחר 14 ימים.

 

יחסי הסיכויים המצטברים עמדו בממוצע על 1.64 עם Tocilizumab ועל 1.76 עם טיפול ב-Sarilumab, בהשוואה לביקורות, עם סבירות אחורית לעדיפות בהשוואה לקבוצת הביקורת של מעל 99.9% ומעל 99.5%, בהתאמה.

 

לאחר 90 ימים, בקבוצות החולים שקיבלו טיפול בנוגדנים חד-שבטיים תועדה הישרדות טובה יותר, בהשוואה לביקורות (יחס סיכון של 1.61, רווח בר-סמך 95% של 1.25-2.08) וסבירות אחורית להישרדות של מעל 99.9%. ניתוח שמני של הממצאים תמך ביעילות התרופות הללו.

 

כל החולים, למעט שלושה, קיבלו תמיכה נשימתית בעת ההקצאה האקראית, כולל חמצן שניתן דרך קנולה נזאלית בזרם-גבוה (29%), הנשמה לא-פולשנית (42%) והנשמה מלאכותית (29%). מבין המטופלים ב-Tocilizumab, 92% קיבלו מנה אחת ו-29% קיבלו מנה שניה, בהתאם לשיקול הדעת של הרופא. למעלה מ-80% מהחולים קיבלו טיפול בגלוקוקורטקואידים.

 

בקרב מטופלים ב-Tocilizumab תועדו תשעה אירועים חריגים חמורים, כולל זיהום חיידקי משני אחד, חמישה אירועי דמם, שני אירועים לבביים ומקרה אחד של הידרדרות בראיה. בקבוצת הביקורת תעדו 11 אירועים חריגים חמורים, כולל ארבעה אירועי דמם ושבעה אירועי תרומבוזיס.

 

החוקרים כתבו כי כל החולים גויסו למחקר בתוך 24 שעות מתחילת תמיכה באיברים וייתכן כי לכך הייתה חשיבות רבה ביעילות הטיפול.

 

המחקר השני היה מחקר בשלב 3, שכלל 438 מבוגרים שאושפזו עם דלקת ריאות חמורה על-רקע COVID-19. המשתתפים חולקו באקראי ביחס 2:1 לטיפול במנה יחידה של Tocilizumab שניתנה דרך הוריד, או פלסבו. המחקר נערך ב-62 בתי חולים ב-9 מדינות באירופה וצפון אמריקה, בתקופה שבין 3 באפריל ועד 3 במאי, 2020.

 

כרבע מהחולים קיבלו מנה שניה של Tocilizumab או פלסבו לאחר 8-24 שעות מהמנה הראשונה. חולים בקבוצת הפלסבו לא נדרשו לטיפול ביחידת טיפול נמרץ או לתוספת חמצן.

 

לאחר 28 ימים, החוקרים מצאו כי Tocilizumab לא שיפר משמעותית את המצב הקליני ולא הפחית משמעותית את שיעורי התמותה, בהשוואה לפלסבו. מבין 294 חולים בקבוצת הטיפול ב-Tocilizumab, חציון מדד המצב הקליני בסולם של בין 1 (שחרור מבית החולים או מועמדות לשחרור מבית החולים) ועד 7 (מוות), עמד על 1.0, בהשוואה לחציון של 2.0 ב-144 החולים בקבוצת הפלסבו.

 

החוקרים כותבים כי לאחר 28 ימים, לא זוהו הבדלים משמעותיים במצב הקליני בין מטופלים ב-Tocilizumab ובין חולים בקבוצת הפלסבו. לא תועד יתרון מבחינת הסיכון לתמותה עם טיפול ב-Tocilizumab, אם כי המחקר לא היה בעל עוצמה מספקת להערכת תוצא זה.

 

אירועים חריגים חמורים תועדו ב-34.9% מהחולים בקבוצת הטיפול ב-Tocilizumab וב-38.5% מאלו בקבוצת הפלסבו. שיעורי התמותה עמדו על 19.7% מהחולים בקבוצת הטיפול ב-Tocilizumab, בהשוואה ל-19.4% מאלו בזרוע הפלסבו.

 

החוקרים קראו להשלים מחקרים נוספים להערכת הטיפול ב-Tocilizumab על שלבים שונים של המחלה או לכלול מספר גדול יותר של חולים על-מנת לסווג את תוצאות הטיפול לפי חומרת המחלה ומשתנים אחרים.

 

New England Journal of Medicine, 2021

 

לידיעה ב-CIDRAP

 

 

מידע נוסף לעיונך

© e-Med 2021 | כל הזכויות שמורות
שתף מקרה קליני
<