חדשות

יעילות ובטיחות טיפול Adalimumab בילדים עם פסוריאזיס רובדית חמורה (The British Journal of Dermatology)

11/01/2020

 

במאמר שפורסם בכתב העת The British Journal of Dermatology מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי טיפול ב-Adalimumab (יומירה) נמצא בטוח ויעיל לאורך 52 שבועות בילדים בגילאי 4-18 שנים עם פסוריאזיס רובדית חמורה.

 

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי Adalimumab מאושר לשימוש לילדים בגילאי 4 שנים ומעלה עם פסוריאזיס רובדית חמורה. כעת הם ביקשו לבחון את היעילות והבטיחות בטווח הארוך של הטיפול בילדים אלו. הם התבססו על נתונים ממחקר הארכה לאחר 52 שבועות של מחקר אקראי, כפל-סמיות בשלב III, אשר כלל ילדים עם פסוריאזיס רובדית חמורה.

 

חולים בגילאי 4-18 שנים חולקו באקראי ביחס 1:1:1 לטיפול ב- Adalimumab במינון 0.8 מ"ג/ק"ג (מינון מקסימאלי של 40 מ"ג), או 0.4 מ"ג/ק"ג (מינון מקסימאלי של 20 מ"ג) אחת לשבועיים, או לטיפול במתוטרקסט במינון 0.1-0.4 מ"ג/ק"ג (מינון מקסימאלי של 25 מ"ג) כל שבוע. לאחר שלב הטיפול הראשוני בן 16 שבועות השלימו החוקרים 36 שבועות הפסקה ו-16 שבועות טיפול חוזר. החולים יכלו לקחת חלק במחקר ההארכה בנקודות זמן מוגדרות מראש לקבלת טיפול ב- Adalimumab במינון 0.8 מ"ג/ק"ג או במינון 0.4 מ"ג/ק"ג, או להישאר ללא טיפול.

 

מבין 114 חולים שחולקו באקראי במחקר המקורי, 108 נכללו בשלב ההארכה (36 חולים בכל קבוצה); 93 חולים קיבלו טיפול ב- Adalimumab במינון 0.8 מ"ג/ק"ג. היעילות של הטיפול (שיפור של לפחות 75% במדד Psoriasis Area and Severity Index מתחילת המחקר) נשמרה או השתפר מתחילת המחקר עד תום שלב ההארכה: 31-86% מהחולים אשר טופלו במתוטרקסט במחקר המקורי ולאחר מכן ב- Adalimumab במינון 0.8 מ"ג/ק"ג; 28-47% בחולים שטופלו ב- Adalimumab במינון 0.4 מ"ג/ק"ג או במינון 0.8 מ"ג/ק"ג במחקר המקורי ולאחר מכן טופלו במינון של 0.8 מ"ג/ק"ג בשלב ההארכה; 50-72% מהחולים שטופלו ב- Adalimumab במינון 0.8 מ"ג/ק"ג במחקר המקורי ובשלב ההארכה.

 

לא תועדו זיהומים חמורים במהלך שלב ההארכה.

 

החוקרים מסכמים וכותבים כי לאחר 52 שבועות של טיפול ארוך-טווח ב- Adalimumab בילדים בגילאי 4-18 שנים עם פסוריאזיס רובדית חמורה, חומרת המחלה הייתה קלה יותר ותועד המשך שיפור או שיפור נוסף במחלה העורית. יתרה מזאת, לא תועדו סוגיות בטיחות חדשות.

 

The British Journal of Dermatology. 2019;181(6):1177-1189

 

לידיעה במדסקייפ

 

 

מידע נוסף לעיונך

© e-Med 2020 | כל הזכויות שמורות
שתף מקרה קליני