חדשות

יעילות ובטיחות Ixekizumab לטיפול בילדים עם פסוריאזיס רובדית (The British Journal of Dermatology)

01/09/2020

 

במאמר שפורסם בכתב העת The British Journal of Dermatology מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי Ixekizumab (טאלץ) עדיף על פלסבו בטיפול בילדים עם פסוריאזיס רובדית בדרגה בינונית-עד-חמורה, כאשר פרופיל הבטיחות תאם לפרופיל שתועד במחקרים במבוגרים.

 

במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את היעילות והבטיחות של Ixekizumab, נוגדן חד-שבטי בעל פעילות סלקטיבית כנגד Interleukin-17A, לטיפול בפסוריאזיס בילדים בדרגה בינונית-עד-חמורה.

 

המחקר האקראי-מבוקר בשלב III כלל חולים בגילאי 6-18 שנים עם פסוריאזיס רובדית בדרגה בינונית-עד-חמורה, אשר חולקו באקראי, ביחס 2:1, לטיפול במינון מותאם משקל של Ixekizumab כל ארבעה שבועות (115 חולים) או פלסבו (56 חולים) לאורך 12 שבועות, לאחר מכן ניתן טיפול בתווית-פתוחה ב- Ixekizumab כל ארבעה שבועות. תוצא הסיום המשולב כלל את שיעור החולים בהם תועד שיפור של לפחות 75% במדד PASI (Psoriasis Area and Severity Index) לאחר 12 שבועות ואלו עם מדד sPGA (Static Physician's Global Assessment) של 0 או 1.

 

מהתוצאות עולה כי טיפול ב- Ixekizumab היה עדיף על פלסבו בהערכת שני תוצאי הסיום, כולל שיפור של לפחות 75% במדד PASI (89% עם Ixekizumab לעומת 25% עם פלסבו) ומדד sPGA של 0-1 (81% עם Ixekizumab לעומת 11% עם פלסבו) לאחר ארבעה שבועות, שיפור בגרד וניקוי מלא של העור.

 

טיפול ב- Ixekizumab כל ארבעה שבועות הוביל לשיפור משמעותי בהשוואה לפלסבו באיכות החיים ובפינוי נגעי פסוריאזיס בקרקפת ובאיבר המין.

 

שיעורי התגובה לאחר 12 שבועות נשמרו או השתפרו עוד לאורך 48 שבועות.

 

שיעור האירועים החריגים על-רקע הטיפול לאחר 12 שבועות, עמדו על 45% מהחולים בקבוצת הפלסבו ו-56% מאלו בקבוצת הטיפול ב-Ixekizumab. אירוע חריג חמור אחד דווח בקבוצת הטיפול ב- Ixekizumab, חולה אחד הפסיק את טיפול הדמה בשל אירועים חריגים. לא תועדו מקרי תמותה בשתי הקבוצות.

 

החוקרים מסכמים וכותבים כי הטיפול ב- Ixekizumab היה עדיף על פלסבו בטיפול בפסוריאזיס בדרגה בינונית-עד-חמורה בילדים, כאשר פרופיל הבטיחות תאם לזה שתועד במחקרים קודמים במבוגרים.

 

The British Journal of Dermatology. 2020;183(2):231-241

 

לידיעה במדסקייפ

מידע נוסף לעיונך

© e-Med 2020 | כל הזכויות שמורות
שתף מקרה קליני
<