חדשות

השימוש בסיגריות אלקטרוניות עשוי לפגוע בכלי הדם גם ללא חשיפה לניקוטין (Radiology)

20/08/2019

 

בקבוצה קטנה של צעירים בריאים שלא עישנו ולא השתמשו בסיגריות אלקטרוניות, שאיפת אדים של סיגריה אלקטרונית אחת ללא ניקוטין הובילה לשינויים זמניים בכלי הדם באופן דומה לשינויים המופיעים במקרים מוקדמים של טרשת עורקים, כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Radiology.

 

להערכת ההשפעה של סיגריות אלקטרוניות ללא-ניקוטין על כלי הדם, החוקרים השלימו מחקר MRI שכלל 17 גברים ו-14 נשים בגילאי 18-35 שנים. המשתתפים מעולם לא עישנו ולא השתמשו בסיגריות אלקטרוניות. מדד מסת הגוף של המשתתפים עמד על 18-35 ק"ג למטר בריבוע ולא היה ידוע על מחלות לב וכלי דם או מחלות כלי דם של המוח.

 

תחת השגחה, המשתתפים לקחו חלק ב"אתגר אידוי" בו השלימו 16 שאיפות במשך 3 שניות של סיגריה אלקטרונית חד-פעמית, אשר כללה פרופילן גליקול, גליצרול וחומר טעם, אך לא כללה ניקוטין. המשתתפים השלימו בדיקת MRI להערכת העורק והווריד הפמוראלי השטחי, הסינוס הסגיטאלי העליון ואבי העורקים לפני ואחרי אתגר האידוי.

 

החוקרים קבעו את ההרחבה תלוית-זרימה של העורק הפמוראלי ורוויון החמצן בווריד הפמוראלי ע"י כיווץ כלי הדם של החלק העליון של הרגל באמצעות שרוולית ולאחר מכן שחררו את השרוולית. הם גם בחנו את התגובתיות הצרברווסקולארית של הסינוס הסגיטאלי באמצעות מבחן עצירת-נשימה, בה המשתתפים החזיקו את הנשימה למשך 30 שניות ונשמו באופן רגיל למשך שתי דקות, שלוש פעמים. בדיקות MRI שימשו לקבוע את מהירות גל הדופק באבי העורקים.

 

מהשוואת נתוני ה-MRI לפני ואחרי אתגר אידוי יחיד עלה כי נרשמה ירידה של 34% בהרחבה תלוית-זרימה בעורק הפמוראלי וירידה של 25.8% בהאצת זרימת הדם, עדות להפרעה בתפקוד האנדותל; נרשמה ירידה של 20% ברוויון החמצן בווריד הפמוראלי, עדות לליקוי מיקרווסקולארי; ועליה של 3% במהירות גל הדופק באבי העורקים, רמז לנוקשות של אבי העורקים.

 

לא תועדו הבדלים מובהקים סטטיסטית בתגובתיות צרברווסקולארית של הסינוס הסגיטאלי.

 

החוקרים מסכמים וכותבים כי השינויים החדים שזוהו לאחר אידוי חד-פעמי מעידים כי שימוש חוזר בסיגריות אלקטרוניות עשוי להוביל לשינויים כרוניים ופגיעה בתפקוד אנדותל כלי הדם.

 

Radiology. Published online August 20, 2019.

 

לידיעה במדסקייפ

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

© e-Med 2020 | כל הזכויות שמורות
שתף מקרה קליני
<