אנדוקרינולוגיה ילדים

תוצאות מבטיחות לטיפול חד-שבועי באינסולין (מתוך כנס ה-ADA)

במהלך הכנס הווירטואלי השנתי מטעם ה-American Diabetes Association הציגו חוקרים מארצות הברית נתונים מוקדמים אודות Icodec, אנאלוג של אינסולין בזאלי הניתן פעם בשבוע, בהשוואה לטיפול יומי באינסולין לנטוס (Insulin Glargine U100).

החוקרים מסבירים כי Insulin Icodec נקשר לאלבומין ליצירת מאגר עם זמן מחצית חיים בן 196 שעות. הזריקה החד-שבועית נועדה לכסות את דרישות המטופל לאינסולין בזאלי למשך שבוע אחד, עם שחרור קבוע של אינסולין. מאחר ומדובר בתכשיר מרוכז, נפח הזריקה מקביל לזה של זריקה יומית של אינסולין לנטוס.

המחקר בשלב 2 כלל 247 חולים עם סוכרת מסוג 2, אשר לא קיבלו טיפול קודם באינסולין, עם ערכי המוגלובין מסוכרר בטווח שבין 7.0% עד 9.5% למרות טיפול במטפורמין. כמחצית מהחולים נטלו גם טיפול במעכב DPP-4 (Dipeptidyl Peptidase).

המשתתפים חולקו באקראי לטיפול ב-Insulin Icodec עם פלסבו יומי (125 חולים) או לזריקה יומית של לנטוס עם פלסבו (122 חולים). כל המשתתפים נטלו שבע זריקות בשבוע עם בקבוק ומזרק וכן זריקה נוספת אחת בשבוע עם עט. המינונים הותאמו להשגת רמות סוכר בדם בטווח 70-108 מ”ג/ד”ל, עם התאמת מינון לנטוס במרווחים של 2 או 4 יחידות והתאמת מינון Icodec במרווחים של 14 או 28 יחידות.

התוצא העיקרי של המחקר היה השינוי בריכוז המוגלובין מסוכרר מתחילת המחקר עד לאחר 26 שבועות.

מהנתונים עולה כי בקבוצת המטופלים ב-Icodec נרשמה ירידה של 1.33% בריכוז המוגלובין מסוכרר ובאלו שטופלו בלנטוס היקף הירידה עמד על 1.15%, כאשר ההבדל בין הקבוצות לא היה מובהק סטטיסטית (p=0.08). הערך הממוצע המשוער של המוגלובין מסוכרר עמד על 6.7% בקבוצת הטיפול ב-Icodec ועל 6.9% בקרב מטופלים בלנטוס.

שיעור החולים שהשיגו ריכוז המוגלובין מסוכרר נמוך מ-7% לאחר 26 שבועות עמד על 72% מהמטופלים ב-Icodec, לעומת 68% מהמטופלים בלנטוס. שיעור החולים שהשיגו ריכוז המוגלובין מסוכרר של עד 6.5% עמד על 49% ו-39% מהחולים, בהתאמה. הבדלים אלו לא היו מובהקים סטטיסטית לאור עוצמה לא-מספקת.

ריכוז הסוכר בדם בצום היה כמעט זהה לאחר 26 שבועות, עם ירידה של 58 מ”ג/ד”ל בקבוצת הטיפול ב-Icodec ושל 54 מ”ג/ד”ל עם לנטוס (P=0.34).

עם זאת, תועדו הבדלים מובהקים סטטיסטית לטובת Icodec בפרופיל ניטור עצמי של רמות הסוכר בדם, עם הבדל של 7.9- מ”ג/ד”ל בשינוי הממוצע מתחילת המחקר עד לאחר 26 שבועות (p=0.01). ההבדלים נבעו בעיקר משיא ערכי סוכר נמוכים יותר 90 דקות לאחר ארוחת בוקר ולאחר-ארוחת צהריים.

מינוני אינסולין במהלך השבועיים האחרונים לטיפול ב-Icodec לעומת לנטוס עמדו על 229 לעומת 284 יחידות שבוע (p=0.01); הבדלים אלו מתורגמים למינונים יומיים של 33 לעומת 41 יחידות, בהתאמה.

בשתי הקבוצות נרשמה ירידה קלה במשקל הגוף, אשר לאחר 26 שבועות עמדה על 1.5 ק”ג בקבוצת הטיפול ב-Icodec ועל 1.6 ק”ג בקרב מטופלים בלנטוס.

אירועי היפוגליקמיה היו נפוצים יותר עם Icodec לעומת לנטוס, כולל היפוגליקמיה קלה (53.6% לעומת 37.7%), היפוגליקמיה בינונית או בעלת חשיבות קלינית (16.0% לעומת 9.8%) והיפוגליקמיה חמורה (0.8% לעומת 0%). ההבדלים בין שתי הקבוצות באירועי היפוגליקמיה מתונה או בעלת חשיבות קלינית לא היו מובהקים סטטיסטית ומשך היפוגליקמיה לא היה ארוך יותר עם Icodec לעומת לנטוס, למרות משך פעולה ארוך יותר.

אירועים חריגים היו דומים בשתי הקבוצות.

ממצאים אלו מספקים עדויות נוספות התומכות בשימוש באינסולין בזאלי הניתן פעם בשבוע והשלמת מחקרים נוספים בנושא.

מתוך כנס ה-ADA

לידיעה במדסקייפ

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה