חדשות

ההשפעה של טיפול בהורמון גדילה על איכות החיים הבריאותית של ילדים ומתבגרים (Clin Endocrinol)

01/09/2019

 

במאמר שפורסם בכתב העת Clinical Endocrinology מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי טיפול בהורמון גדילה עשוי לשפר את איכות החיים הבריאותית של ילדים עם קומה נמוכה משנית לחסר הורמון גדילה.

 

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי איכות החיים הבריאותית עשוי להשתפר בעקבות טיפול בהורמון גדילה בילדים עם קומה נמוכה, אך השפעה זו לא הודגמה באופן חד-משמעי במחקרים קודמים. מטרתם כעת הייתה לבחון את ההשפעה הישירה של טיפול בהורמון גדילה על איכות החיים הבריאותית בילדים שהחלו טיפול בהורמון גדילה משנית לחסר הורמון גדילה ותסמונת טרנר, בהשוואה לביקורות עם קומה נמוכה, אשר לא קיבלו טיפול בהורמון גדילה.

 

החוקרים התבססו על מדד PedsQL, מדד מקובל להערכת איכות החיים הבריאותית, כמו גם על שאלון Strengths and Difficulties Questionnaire ו-Youth Life Optimism Test, להערכת ההשפעות של טיפול בהורמון גדילה לאחר 0, 6 ו-12 חודשים בילדים ומתבגרים בגילאי 6-16 שנים עם חסר הורמון גדילה מבודד או חלק מחסר הורמונאלי מרובה (73 משתתפים), חסר הורמון גדילה נרכש (45 משתתפים) וכן 22 בנות עם תסמונת טרנר. קבוצת הביקורת כללה 49 ילדים עם קומה נמוכה שאינה על-רקע חסר הורמון גדילה.

 

מהנתונים עולה כי ילדים דירגו את איכות החיים הבריאותית שלהם טוב יותר מההורים שלהם. בתחילת המחקר, באלו עם חסר הורמון גדילה מבודד או כחלק מחסר הורמונאלי מרובה ובאלו עם תסמונת טרנר איכות החיים הבריאותית הייתה נמוכה יותר, בהשוואה לביקורות והמדדים הפסיכו-סוציאליים היו נמוכים יותר משמעותית באלו עם חסר הורמון גדילה מבודד או כחלק מחסר הורמונאלי משולב.

 

לאחר 12 חודשים, בקבוצת הביקורת ובאלו עם תסמונת טרנר תועדו מדדים גבוהים מהערכים המקובלים בבריטניה. באלו עם חסר נרכש של הורמון הגדילה תועדו מדדי איכות חיים בריאותית הנמוכים ביותר בכל נקודות הזמן, עקב תפקוד גופני גרוע יותר. בקבוצת הביקורת תועד השיפור הגדול יותר במדדים להערכת הכוח והקשיים בתפקוד.

 

בכל המדדים שנבחנו תועד שיפור דומה לאורך השנה של טיפול בהורמון גדילה, ללא הבדל ברור בהשפעת הטיפול.

 

החוקרים מציינים כי איכות החיים הבריאותית אינה צריכה לשמש כגורם העיקרי הקובע את הצורך במתן טיפול הורמון גדילה בילדים או במבוגרים.

 

Clin Endocrinol. 2019;91(2):304-313

 

לידיעה במדסקייפ

מידע נוסף לעיונך

© e-Med 2020 | כל הזכויות שמורות
שתף מקרה קליני