במשך שנים רבות ד’ התפרנסה מזנות. בין טרגדיה אחת לאחרת, היא מצאה את עצמה מתמכרת לסמים ונשאבת למציאות לא פשוטה של מכירת גופה. כיום היא מתמודדת עם הניסיון לפתוח דף חדש ולחיות ללא סמים ומחוץ למעגל הזנות, כאשר חלק מהתהליך המורכב הזה מתרחש בביה”ס להתמחויות ברפואת שיניים ברמב”ם. לחיוך בריא, תאמינו או לא, יש השלכות עצמות עבור ד’ וחברותיה.

עשרות נשים, גברים וטראנסג’נדרים  – כולם מטופלי המרפאה הניידת לנשים בזנות בלשכת הבריאות חיפה ומרפאת לוינסקי בת”א, הם חלק מפרויקט המשותף למשרד הבריאות ורמב”ם, המתמקד במתן טיפולים רפואיים דנטליים לקבוצה זו. הפרויקט, שזכה לשם “חיוך לקהילה” החל לפני כשנתיים כפיילוט ובהמשך התרחב, כאשר המימון מגיע מתקציב החוק לאיסור צריכת זנות שאכיפתו החלה בתחילת 2021. “המפגש עם מטופלות ומטופלים המגיעים מהזנות הוא מורכב”, אומר פרופ’ אלי מכטיי, מנהל בית הספר להתמחויות ברפואת שיניים ברמב”ם שבמסגרתו ניתנים טיפולי הפרויקט, “מבחינה רפואית מדובר באוכלוסייה שסובלת מבעיות דנטליות קשות מסיבות שונות והטיפול בה מאתגר. מבחינה רגשית, הרבה פעמים המפגשים הללו מלווים בפחד וחוסר אמון מצד המטופלות והמטופלים שלא רגילים להשים את מבטחם בגורמים רפואיים, כאשר מצד המטפלים לא תמיד אנחנו פוגשים באוכלוסיות הקצה ולנו כמחנכי דור רפואת העתיד חשוב לתת במה לערכים הללו. זו הסיבה שהמטפלים הם מתמחים, לצד רופאים בכירים. יש סיפוק גדול בהצלחת טיפול כזה והיכולת לתת למטופל או למטופלת את האפשרות להרגיש טוב עם עצמם”.

חלק ממטופלי פרויקט “חיוך לקהילה” נמצאים כעת בתהליך שיקום ומנסים לשנות את חייהם וחלקם עדיין עושים צעדים ראשונים ונמצאים בזנות. לצד הרצון לבנות חיים אחרים, קיים צורך מהותי להתמודד עם השלכות החיים במעגל הזנות, כאשר בריאות הפה והנראות הם פקטור משמעותי: “אני רוצה לחפש עבודה, להרגיש יפה וטוב עם עצמי. לחיוך יש חשיבות”, אומרת נ’, אחת ממטופלות הפרויקט ברמב”ם, בשנות ה-30 לחייה, שנמצאת בימים אלו בתהליך יציאה מהזנות לאחר שילדה את ילדה השני, “הרבה שנים השתמשתי בסמים. לא הלכתי לטיפולי שיניים כי לא היה לי כסף לזה. כשהציעו לי להשתתף בפרויקט לא חשבתי פעמיים. יש פה הזדמנות לתקן משהו שחשוב לי לתקן ואין לי אפשרות לעשות את זה לבד. אני רוצה לחייך בלי להתבייש”.

אם לרובינו טיפולי שיניים הם סיטואציה לא נעימה, עבור האוכלוסייה הנמצאת על רצף הזנות, מדובר במרבית המקרים באפשרות לא קיימת: “יש סיבות רבות למציאות הזו”, מסבירה נוגה שילוח, מנהלת המרפאה הניידת לאוכלוסיות בזנות בחיפה, “בראש ובראשונה הסיבה הכלכלית. בסקר שנערך בקרב צעירים על רצף הזנות, כ-70% מהם ענו כי המחסור בכסף מונע מהם לקבל טיפולי שיניים. סיבה נוספת היא העובדה שמדובר בקבוצה הסובלת מנסיבות חיים שמשלבות הזנחה, מידור וטראומות כתוצאה מהתעללות ממושכת. אנשים כאלה לא נוטים לפתח אמון בגורמי טיפול רפואיים או לפנות אליהם לעזרה. התרחיש שבו יושבים על כיסא טיפולים, חסרי אונים, עם פה פתוח ומעליהם אדם שהם לא מכירים, יכולה לעורר אצל הקבוצה הזו תחושות קשות. לצד כל אלו, רבים מהעוסקים בזנות עושים שימוש בסמים מה שמדרדר את מצב בריאות הפה מצד אחד, אבל גם מקשה על צריכת שירותים רפואיים באופן עקבי ומסודר מצד שני. המערכת הטיפולית שנוצרה בשיתוף פעולה עם רמב”ם, מאפשרת לנו לתת לקבוצה הזו מענה, על ידי צוות רפואי מקצועי ומנוסה, לצד ליווי של הצוותים שלנו ובתנאים רגישים במיוחד ומותאמים לצרכים של המטופלים האלה. המטרה הסופית היא לעצור את הפגיעה בבריאות, לשפר את איכות החיים והתפקוד ולהעלות את תחושת הערך העצמי שלהם בדרך לשיקום”.

נלחמים בשיניים על כל מטופלת ומטופל
אחת המטופלות הבולטות מבין מטופלי הפרויקט ברמב”ם, היא א’. אחרי יותר משני עשורים של שימוש בסמים, א’, כיום בשנות ה-40 לחייה, מניחה את הדברים על השולחן: “בגלל השימוש בסמים אין לי בעצם שיניים היום”, היא מסבירה, “כבר בגיל צעיר השיניים התחילו להירקב וליפול ובמקומן השתמשתי בפלטה של שיניים תותבות. כשהציעו להגיע לטיפולים ברמב”ם, בדקתי, שאלתי, חקרתי והגעתי למסקנה שזה מקום טוב. יש שם מומחים מכל מיני תחומים והם ידעו לתת פתרונות. הסתבר שהשימוש בפלטה שחק לגמרי את העצם והיה לרופאים קושי לעשות לי שתלים, כי לא היה על מה לבנות אותם, אבל הם התעקשו והצליחו לעשות כמה. עשיתי הכל באותו היום ויצאתי עם חיוך. יש לי רק דברים טובים לומר על הצוות שם. הם עשו מעל ומעבר בשבילי ומגיע להם כל הכבוד על זה”.

טיפולים משמרים, עקירות, סתימות, שתלים, טיפולי שורש וטיפול במחלות פה הם הרבה יותר מפרוצדורה רפואית, כך מסתבר. אם תשאלו את דר’ ליאון בילדר, מומחה ברפואת שיניים קהילתית ורופא בכיר במרפאה לרפואת הפה בבית הספר להתמחויות ברפואת שיניים שברמב”ם, ומי שמלווה רפואית את פרויקט “חיוך לקהילה”, מדובר בטיפול של גוף ונפש: “יש לנו ניסיון ארוך שנים עם טיפול באוכלוסיות קצה ואנחנו משתפים פעולה עם פרויקטים רגישים רבים לאורך השנים”, הוא משחזר, “חולי HIV, קשישים בבתי אבות, משפחות החוסות במעונות לנשים מוכות, אוכלוסיות חסרות מעמד ועוד ועוד. זו מסורת חשובה מבחינתנו ואנחנו משתדלים לתת יד היכן שאפשר. כשמדובר במטופלים הללו חייבים להבין שהמטופל הוא לא מטופל רגיל. הוא אדם שיש לו בעיות ייחודיות וצרכים ייחודיים לו. אנחנו פה כדי לתת לו טיפול רפואי מיטבי, אך במסגרת הראייה שכוללת את כל הצדדים הללו, את כל הרגישויות, הקשיים, הפחדים. זה תהליך רפואי, אבל הוא גם תהליך שבונה אמון, הערכה עצמית, ריפוי רגשי, צעד חשוב בדרך למשהו טוב יותר. היו מטופלות שלנו שבעקבות הטיפול אובחנו עם בעיות רפואיות נוספות ונשלחו לטיפול בהן. היו מטופלות שקיבלו טיפולים לא פשוטים, באומץ רב, כדי ליהנות מהשינוי. היו מטופלות שלא הצלחנו לעזור להן כי הנזק היה גדול מידי, אבל היה חשוב לנו להיות שם עבור כל אחת ואחד מהם. כולנו חלק מאותה הקהילה”.

צילום: הקריה הרפואית רמב”ם