גורמי סיכון ל-ADHD: חשיפה לעופרת, עישון, צבעי מאכל, אקמול בהריון, פגות וחרדה אימהית.

מנגד נחשף בכנס ADHD ישראל שלכידות משפחתית מגנה מפני ADHD.

בשבוע האחרון התקיים כנס ADHD ישראל במלון קראון פלאזה בת”א ובו הרצאות מעניינות שבין השאר סקרו את עיקרי כנס MEETING OF MINDS הבינלאומי. בכנס נסקר גם סטימולנט חדש לטיפול ב-ADHD שעומד להגיע לישראל בחודש הקרוב בשם קוויליואנט (Quillivant), מתילפנידאט בסירופ בשחרור מושהה לכ-12 שעות.

בפאנל מומחים דנו בין היתר בחשיבות המעקב בהפרעות קשב לאור העובדה שההפרעה משתנה לאורך חיי המטופל, הפרעת קשב פוגעת במגוון תחומי החיים לכן, חשוב לבחון את תפקוד המטופל בבית, בבית-הספר ובשעות אחה”צ.

פרופ’ יעל לייטנר מנהלת היחידה להתפתחות הילד, בי”ח דנה דואק לילדים התייחסה להרצאתו של סטפן פרון בנושא גורמי סיכון להפרעת קשב וכן להרצאתה של סוזאן יאנג בנושא טיפול תרופתי: “הפרעת קשב וריכוז היא מולטיפקטוריאלית, זיהוי גורמי הסיכון הוא משמעותי כיוון שלפחות בחלק מהמקרים אנו יכולים להתערב מבחינה מניעתית. ישנם מספר גורמי סיכון להתפתחות הפרעת קשב ביניהם חשיפה לעופרת, עישון בהריון, עישון פסיבי שהינו גורם סיכון חזק מאוד, צבעי מאכל, אקמול בהריון (העלאת הסיכון ב-33% יותר). פגות, משקל לידה נמוך לגיל ההיריון, השמנה בהריון וחרדה אימהית בהריון. מנגד גורם מעניין אשר מפחית את הסיכון  ל-ADHD הינו הלכידות המשפחתית. מסתבר שלכידות משפחתית מגנה מפני ADHD וככל שהלכידות המשפחתית גדולה יותר כך חומרת ADHD נמוכה יותר.
הסיכונים באי טיפול ב ADHD הם: שיעור תמותה גבוהה יותר בקרב מי שאינו מטופל,  סיכוי גבוה בכ-50% להיות מעורבים בתאונות דרכים. כמו כן, מי שלא מטופל נוטה יותר למעורבות בפשיעה – 26% מבין העבריינים בעלי הפרעת קשב. לאדם עם ADHD בכלא יש סיכון גבוה לחזרה לכלא ולענישה בגלל התנהגות לא תואמת בתקופת המאסר.
לגבי הטיפול, התפיסה הרווחת היא שהאבחון צריך להיות רב תחומי וכך גם הטיפול. להתערבות רב-תחומית יש יתרון גדול בעיקר בהקשר להתנהגות אנטי-סוציאלית ודימוי עצמי.”

פרופ’ איריס מנור, יו”ר החברה להפרעת קשב, הרצתה על ההתייחסות להפרעה ככרונית ועל התחלואה הנלווית: “הבנת מהלך הפרעת ADHD השתנה בשנים האחרונות מהפרעה המתחילה בילדות וממשיכה או דועכת בבגרות למסלול שהוא כרוני כאשר חלק מהתסמינים אף מחמירים. ADHD היא הפרעה פלוקטואטיבית שמופיעה ונעלמת בהתאם לנסיבות. הבנה זו מכלילה הפרעת קשב כהפרעה רפואית כרונית לכל דבר ועניין. הסובלים מ-ADHD נוטים לפתח תחלואה נלווית רבה ובמיוחד מי שאינו מטופל. מספר דוגמאות להפרעות פסיכיאטריות נלוות הינן: דיכאון, מחלה ביפולרית, חרדה והפרעת אישיות גבולית.”

דר’ ירדן לוינסקי, הפסיכיאטר הראשי של תחום הקהילה שרותי בריאות כללית, הרצה על הקשר בין הפרעת קשב לבין התמכרויות: “מעל 10% מהאוכלוסיה בישראל סובלים מהתמכרויות (למין, אלכוהול תרופות סמים וכו’) ובשנתיים האחרונות מגפת הקורונה גרמה לעלייה בהתמכרויות. בקרב הסובלים מהפרעת קשב, ישנה שכיחות מאוד גבוהה של התמכרויות בהשוואה לאוכלוסיה הכללית וגם אצל בני משפחתם מדרגה ראשונה או שנייה. אנשים עם הפרעת קשב גם נמצאים בסיכון גדול יותר לפתח תלות בחומרים והם יותר רגישים לאלכוהול. החלק של חיפוש הריגוש אצל מהמרים פתולוגים הסובלים מ-ADHD פחות דומיננטי ואילו הבעיה המרכזית היא חוסר היכולת לתכנן ותחושת דחיפות לעשיה. כשאדם כזה מרגיש דחיפות להמר זה חייב להיות עכשיו אחרת משהו רע יקרה כביכול. כשבדקו את הרצפטורים לדופמין, ראו קשר ישיר בין כמות נמוכה של רצפטורים לדופמין ועלייה ברמת הדחיפות. אז מה עושים?
ראשית, אין לבצע אבחון בזמן שימוש פעיל בחומרים ויש לבדוק אצל מכורים היסטוריה של הפרעת קשב. ניתן לתת סטימולנטים למי שמכור בלווי של תמיכה וניטור מינונים כדי שלא יעשה שימוש לרעה, יש לטפל בהתמכרות בנפרד, לעודד טיפול קוגנטיבי-התנהגותי וטיפול פסיכו-סוציאלי.
לסיכום, יש מקום לטפל גם במכורים (מי שסובל מהתמכרויות זקוק למינונים גבוהים יותר של סטימולנטים), אך יש לעשות זאת עם הניטור והתמיכה הדרושים.”

אבי שאולי, גולדפינגר תקשורת