במאמר שפורסם בכתב העת International Journal of Cardiology מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי בחולי סרטן תחת טיפול במעכבי PD-1 ישנם מספר גורמי סיכון להתפתחות תפליט פריקרדיאלי, כולל היסטוריה של סרטן ריאות, היפוקלצמיה וכן טיפול ב-Sintilimab. עוד עולה מהנתונים כי אבחנה של תפליט פריקרדיאלי מלווה בסיכון מוגבר משמעותית לתמותה בתוך שנה אחת.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי טיפול במעכבי PD-1 עשוי להוביל למספר סיבוכים על-רקע השפעתו על מערכת החיסון, כאשר רעילות לבבית הינו אחד הסיבוכים החמורים. אין נתונים רבים אודות הקשר בין טיפול במעכבי PD-1 ובין הופעת ותוצאות תפליט פריקרדיאלי.
המחקר הרטרוספקטיבי התבסס על נתונים אודות חולי סרטן שפיתחו תפליט פריקרדיאלי בתוך שנתיים לאחר טיפול במעכבי PD-1 אל מול חולים שלא פיתחו סיבוך דומה. התוצא העיקרי היה שיעורי התמותה מכל-סיבה לאחר שנה אחת וניתוח סטטיסטי שימש לזיהוי גורמי סיכון לתפליט פריקרדיאלי, תוך תקנון לערפלנים אפשריים.
מדגם המחקר כלל 91 חולים, מהם 39 עם אבחנה של תפליט פריקרדיאלי. בהשוואה לחולים שלא פיתחו את הסיבוך הלבבי, שיעורי התמותה בקרב אלו עם אבחנה של תפליט פריקרדיאלי היו גבוהים כמעט פי חמש (64.10% לעומת 13.46%, p<0.001).
בקרב חולים שפיתחו תפליט פריקרדיאלי בתוך שנתיים מטיפול במעכבי PD-1 תועד סיכון מוגבר משמעותית לתמותה מכל-סיבה, בהשוואה לאלו שלא פיתחו תפליט פריקרדיאלי (יחס סיכון של 6.26, רווח בר-סמך 95% של 2.70-14.53).
מניתוח רב-משתני עלה כי שימוש ב-Sintilimab (יחס סיכויים של 14.568, רווח בר-סמך 95% של 3.431-61.857), היסטוריה של סרטן ריאות (יחס סיכויים של 15.360, רווח בר-סמך 95% של 3.276-72.017) והיסטוריה של היפוקלצמיה (יחס סיכויים של 7.076, רווח בר-סמך 95% של 1.879-26.649) היו גורמי סיכון בלתי-תלויים להתפתחות תפליט פריקרדיאלי בחולים תחת טיפול במעכבי PD-1.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים על מספר גורמי סיכון להתפתחות תפליט פריקרדיאלי בחולי סרטן תחת טיפול במעכבי PD-1, כולל טיפול ב-Sintilimab, היסטוריה של סרטן ריאות, או היפוקלצמיה.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!