Lydon-Rochelle M., Holt VL., Easterling TR and Martin DP.
N.Engl.J.Med 2001;345:3.

נשים שיולדות בניתוח קיסרי מעונינות בזמן הריונן הבא ללדת בגישה לדנית. ניסיון יילוד בגישה לדנית לאחר ניתוח קיסרי כרוך בסיכון לקרע של הרחם אשר עלול לגרום לסיבוכים אימהיים (איבוד דם, פגיעות אורולוגיות, הצורך בכריתת רחם) וסיבוכים עובריים הכוללים פגיעה נוירולוגית ומוות.
בעבר פורסמו מספר מחקרים אשר בדקו את הסיכון בניסיון יילוד וגינלי לאחר ניתוח קיסרי. עבודות אלו לקו מבחינה מתודולוגית. (חלקם דיווחו בקבוצת הביקורת על מספר קטן ביותר של קרעים ברחם יחסית למקובל. עבודות אחרות נבדקו על נשים עם ולדנות שונה ואף נכללו נשים עם שני ניתוחים קיסריים בעברן) בהתאם, הסקת מסקנות ביחס לבטיחות לידה אחר ניתוח קיסרי בעבר הינה בעייתית. יש לציין כי אף אחת מהעבודות הנוגעות בנושא לא הבדילו בקביעת רמת הסיכון, בין נשים לאחר ניתוח קיסרי בלידה שהחלה ספונטאנית לבין אלו שעוברות השראת לידה לאחר ניתוח קיסרי. המחקר הנוכחי מתמקד בקבוצת מדגם גדולה ו"נקיה" הכוללת רק נשים בלידתן השניה, כאשר הלידה הראשונה היתה בניתוח קיסרי.
מחקר זה הינו מחקר רטרוספקטיבי וסוקר את אוכלוסיית היולדות במדינת וושינגטון בשנים 1996-1987. המחקר מתבסס על רישומי הלידה , תעודות הלידה ורישומי היילוד. סה"כ נסקרו 20,095 נשים. מטרת המחקר הייתה להשוות את הארעות קרעים ברחם בנשים בלידתן השנייה אשר נותחו לפני תחילתה של לידה לבין שאר הנשים אשר ילדו בלידה ספונטאנית או עברו השראת לידה.
כל הנשים ילדו כאמור בניתוח קיסרי בלידתן הראשונה. הלידה השנייה הייתה כמפורט בגרף:

המשתנים הדמוגרפים היו דומים בכל ארבעת הקבוצות. הנשים אשר ילדו בלידה עצמונית היו ככלל בריאות יותר וסבלו פחות ממחלות כגון סוכרת ויל"ד (ראה טבלה):

(הממצאים המובהקים בהשוואה לקבוצת המנותחות p<0.05 מסומנים באדום ).

גיל ההריון בקבוצת הנשים שייולדו בעזרת פרוסטגלנדינים היה גבוה משאר הקבוצות (מן-הסתם יילוד עקב Post-Date ), ובקבוצה זו נצפה מרווח הזמן הגדול ביותר מלידתן הראשונה.

סה"כ שיעור קרעי הרחם בקרב הנשים בלידתן השנייה היה 4.2/1,000:
שיעור הקרעים ע"פ צורת אופן היילוד היה כמפורט בטבלה –

ע"פ התוצאות
הסיכון לקרע של הרחם עולה באופן מובהק ביילוד ווגינלי לעומת ניתוח קיסרי ייזום (חוזר). סיכון זה עולה עוד יותר כאשר מתבצעת השראת לידה ובמיוחד השראה ע"י פרוסטגלנדינים. לא היה קשר בין הסיכון לקרע למחלות כרוניות / הריוניות של האם. התוצאות הנ"ל תקפות גם בהשמטת 272 נשים אשר נותחו בלידתן הראשונה בחתך אנכי. כאמור, מידת הסיכון היחסי הגדולה ביותר נצפתה בקרב נשים שייולדו בעזרת פרוסטגלנדינים. יש לציין כי כאשר משמיטים את הנשים אשר עברו יילוד בעזרת מיזופרוסטול (נגזרת של PGE1 אשר משמש להפסקות הריון ולהשראת לידה ) יורד הסיכון היחסי שביילוד בעזרת PG מ- 15.6 ל- 14.1 .
קרע של הרחם היה כרוך בסיבוכים נוספים כגון: סיבוכים כירורגיים, אשפוז ממושך מעל ל- 5 ימים, איבוד דם, זיהומים, פגיעה בשלפוחית השתן, כריתת רחם, חסימת מעיים ו- מות עובר (שיעור הסיבוכים כמפורט בטבלה ההבדל בין הקבוצות מובהק p<0.05 ):

לסיכום
מחקר זה מצביע על שיעור של 0.45% קרעים ברחם בנשים אשר עברו ניתוח קיסרי בלידתן הראשונה. שיעור זה דומה למקובל בסדרות אחרות (המדווחות על שיעור קרעים הנע בין הערכים 0.32%-0.64% ). מחקרים קודמים מצאו עליה בשיעור הקרעים ברחם (פי 2-5 ) בנשים אשר החלו בלידה ספונטאנית . מחקר זה מצא כי הסיכון היחסי לקרע בלידה הוא פי 3 יחסית לנשים המבצעות ניתוח טרם תחילת לידה. שיעור הקרעים בקרב נשים העוברות השראת לידה עולה עוד יותר ומגיע לאחוזים בודדים בקרב נשים המטופלות בפרוסטגלנדינים (יש לציין כי לא קיימים מחקרים השוואתיים אחרים הדנים בקבוצת נשים זאת). עם זאת, סוג התכשיר, מינונו וצורת הטיפול איננה מוזכרת במחקר הנוכחי. כמו כן, מספר הנשים עם קרע ברחם לאחר השראת ביוץ עם פרוסטגלנדינים הינו מוגבל במחקר הנוכחי.