משפחה

האם לברימונידין יש השפעה נוירופרוטקטיבית על תאי הגנגליון ברשתית?

Neuroprotection of Retinal Ganglion Cells by Brimonidine in Rats with Laser-Induced Chronic Ocular Hypertension
Elizbeth WoldeMussie, Guadalupe Ruiz, Mercy Wijono, Larry A. Wheeler
Invest Ophthalmol Vis Sci. 2001;42:2849-2855

דגנרציה של תאי הגנגליון ברשתית הינה אחת הסיבות המובילות לעיוורון מגלאוקומה.

מטרת המחקר
מטרת המחקר הייתה לבדוק את ההשפעה הנוירו-פרוטקטיבית של ברימונידין brimonidine שהינו אגוניסט אדרנרגי אלפא 2, במודל חיה של לחץ תוך עייני מוגבר באופן כרוני.

מהלך
באמצעות אפליקציות לייזר על הורידים האפיסקלרליים והלימבליים נגרמה עלייה כרונית של הלחץ התוך-עייני בחולדות. טיפול בברימונידין או בטימולול הותחל עם התפתחות עלייה בלחץ התוך עייני או 10 ימים לאחר מכן ונמשך 3 שבועות. הרשתיות עובדו בצורת wholemount ותאי הגנגליון נספרו.

תוצאות
הטיפול בלייזר גרם להכפלת הלחץ התוך עייני שנשארה ברמה הגבוהה במשך שני חודשים. איבוד תאי גנגליון התפתח ברשתיות והתקדם עם הזמן. מתן טיפול סיסטמי של ברימונידין או של טימולול גרם לירידה מועטה בלחץ התוך עייני. כעבור שלושה שבועות עם לחץ תוך עייני מוגבר איבוד תטי הגנגליון היה בשיעור של 33% בקבוצת הביקורת, 26% בקבוצה שטופלה בברימונידין 0.5 מ"ג לק"ג ו 15% בקבוצה שטופלה בברימונידין 1 מ"ג לק"ג. לטימולול לא היתה כל השפעה. לאחר עשרה ימים של לחץ תוך עייני מוגבר נגרם איבוד של 22% מתאי הגנגליון. טיפול בברימונידין שהותחל עשרה ימים לאחר עליית הלחץ התוך עייני מנע כל איבוד נוסף של תאי גנגליון. בקבוצת הביקורת שטופלה בממס ובקבוצה שטופלה בטימולול המשיך תהליך איבוד תאי הגנגליון והגיע לאיבוד של 33% מהתאים.

מסקנה
מסקנת המחקר היתה שמתן סיסטמי של ברימונידין או טימולול משפיעים מעט על הלחץ התוך עייני. ברימונידין, אך לא טימולול, הגן בצורה משמעותית על תאי הגנגליון כאשר ניתן בעת לחץ תוך עייני מוגבר, ומנע המשך איבוד תאים כאשר ניתן פרק זמן לאחר התחלת עליית הלחץ התוך עייני. דבר זה מלמד על כך שלברימונידין יש פעילות נוירופרוטקטיבית שאיננה תלויה בהשפעתו על הלחץ התוך עייני.

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים