התקפה חריפה על תפקוד ועדת סל הבריאות מצד חבר הועדה, הרב בן פורת

בכתבה המוצגת היום בעתון ה”ארץ” מציג חיים שדמי ראיון שקיים עם הרב בן פורת, חבר ועדת סל הבריאות. הרב יוסף בן פורת שחבר בועדה מזה כבר 3 שנים מאשים את הועדה בחוסר תפקוד, בהשתלטות של “גורמים אינטרסנטיים” על החלטות הועדה (מצד קופות החולים ומשרד הבריאות), בהכנה לקוייה של החברים בועדה מבחינת עיון בחומר, וחמור מכך – אי בדיקת החומר המועבר על ידי חברות התרופות.

להלן טענותיו העיקריות של בן פורת:

* ישיבות הועדה מתבצעות בלחץ זמן וללא הכנה מתאימה. מדוע לא להתחיל את הדיונים בינואר ? שואל הרב

* דעה קדומה – מרבית החברים, ובעיקר נציגי קופות החולים, מגיעים לועדה עם דעה קדומה, ובכך הופכים את הדיון לחסר תוחלת, בעיקר בגלל הצורך להגיעה להסכמה פה אחד.

* אין כלים לבדוק את החומר – החומר המוגש על ידי משרד הבריאות הוא בפועל החומר שהוכן על ידי חברות התרופות, כשלמעשה משרד הבריאות רק עורך ומדפיס את החומר על פורמט אחר. אין בדיקה יסודית של הטיעונים המוצגים על ידי החברות, לדברי הרב.

* חוות דעת מומחים והמלצות – אלו אכן מוגשות על ידי מומחים רפואיים, ואולם, וכאן אולי מועלית ההאשמה החמורה ביותר – מומחים אלה הם משוחדים ו”נגועים”. לטענתו, דבר ידוע הוא שאותם רופאים החותמים על חוות דעת והמלצות מקבלים טובות הנאה, בין אם אישיות ובין בצורה של ציוד למחלקה בבית החולים, תרומה לקרן המחקר וכד’.

לדעתו של בן פורת הקופות ומשרד הבריאות צריכים להיות מיוצגים בועדה כיועצים ומומחים בלבד, ויש לאפשר לחברות תרופות ואף ליועצים מטעמם להציג את עמדתם באשר להכנסה לסל של תרופה כזו או אחרת. המהלך לדעת  בן פורת צריך להתקיים במתכונת של בית משפט, אם טעונים בעד ובנגד לכל המלצה, ופסיקה של ועדה שאינה כוללת גורמים שיש להם עניין או אינטרס (כמו נציגי קופות או בתי חולים למשל).

דובר משרד הבריאות הגיב לטיעונים אלה באומרו שהליך קבלת ההחלטות בסל הבריאות הוא הליך יעיל ומקצועי. כזכור , ראיינו לפני מס’ חודשים את פרופ’ אבי ישראלי , יו”ר ועדת הסל שטען שהליכי קבלת ההחלטות הם אכן קשים, אך בהחלט מתנהלים באופן מקצועי ותקין. (לחץ כאן לעיון בראיון)

לכתבה בהארץ

הערת מערכת e-Med : 

מס’ מאמרים שנכללו כבר באתר התייחסו לשאלת אופן קבלת ההחלטות בועדת סל הבריאות. כדאי לציין את הנקודות הבאות:

ראשית, התהליך, שלמעשה הוא יצירת תיעדוף, היינו יצירת סדר עדיפויות בין הבקשות השונות להכללה בסל, הוא אובייקטיבית תהליך קשה מאוד. לכן, למרות שלא מדובר במדע מדוייק, השאיפה לדעתנו היא ליצור ככל האפשר מדדים כמותיים אשר מאפשרים השוואה ומדידה של הרציונל להכללת כל אחת מהבקשות לסל הבריאות.

תורת כלכלת הבריאות מציעה את המדד שנקרא “תוספת העלות הנדרשת להוספת שנת חיים אחת באיכות חיים מלאה”. מדד זה משווה בין סך עלות הטיפול במחלה בין החלופה החדשה, לבין החלופה הקיימת כיום בסל (כאשר ההשוואה היא לא רק עלות התרופה/טכנולוגיה עצמה, אלא כל מהלך הטיפול בחולה, כך שאם יש תרופה או טכנולוגיה שאכן חוסכת אישפוזים, ניתוחים, בדיקות וכד’ זה יילקח בתחשיב), ומחשב את הפרש או תוספת העלות הנדרשת, ומציב את הנתון המתקבל במונה של המשוואה שלנו.

מצד שני, נעשה חישוב של תוחלת החיים המשוקללת עם איכות החיים שמציעה התרופהטכנולוגיה החדשה , בהשוואה לזו הקיימת בחלופה הנמצאת בסל. אם למשל, הטיפול באמצעות תרופה/טכנולוגיה חדשה “מבטיח” לחולה במחלה מסויימת 10 שנות חיים באיכות חיים ממוצעת של 0.6 (כאשר 1 היא איכות חיים תקינה ו-0 – מוות), אזי התוצאה , הנקראת בז’רגון המקצועי QUALYS תהיה   6 יח’ QUALYS לטכנולוגיה החדשה. אם בחלופה הקיימת התוצאה היא נניח 7 שנות תוחלת חיים ובאיכות חיים של 0.5 , אז התוצאה תהיה 3.5 יח’ QUALYS ותוספת ה- QUALYS שמספקת החלופה החדשה תהיה 2.5 יח’ QUALYS . תוצאה זו תוצב במכנה של המשוואה.

חלוקת הפרש עלות הטיפול בחולה (המונה)  בתוספת ה- QUALYS (המכנה) מאפשרת יצירת מדד כמותי לכלל הבקשות לסל הבריאות, ויצירת סדר עדיפות ראשוני, כאשר ככל שהיחס של הפרש העלות חלקי הפרש ה- QUALYS הוא קטן יותר, אז התרופה/טכנולוגיה היא בעלת יחס עלות/תועלת טוב יותר, וצריכה להיות ממוקמת גבוה יותר בסדר העדיפות.

את החישוב הנ”ל ניתן כיום לעשות לכלל הטכנולוגיות והתרופות המועמדות לסל, ובחלק ניכר מהמקרים, מגישי הבקשות, במסגרת הניתוח הכלכלי – רפואי המצורף לבקשה להכללה בסל, כבר מבצעים חישוב זה.

למרות זאת, ולמרות הדרישההמלצה של משרד הבריאות לצרף ניתוח כלכלי/רפואי, לא נעשה שימוש של ממש בתוצאות ניתוח זה על ידי חברי הועדה.

גם לדעתו של פרופ’ ישראלי, יו”ר הועדה, באותו ראיון שקיימנו, יש אכן מקום לעשות שימוש בניתוח זה, וליצור סדר עדיפות בסיסי לפחות , המבוסס על שיטה זו.

אין ספק ששימוש בניתוח כמותי אנליטי כזה יפתור חלק גדול מהטיעונים שנשמעים כלפי תהליך העבודה של הסל.

יחד עם זאת, צריך לקחת בחשבון, שלא מדובר במדע מדוייק. על התוצאות שמתקבלות בניתוחים כלכליים/רפואיים, הן לצד העלות, והן לצד ה- QUALYS יכולות להיות השגות ואי הסכמות.

ההצעה שלנו – במסגרת הדיונים שמקיימת הועדה, ועל בסיס ה”עדים המומחים” והיועצים – נסו להגיע לקונצנסוס על הנתונים עצמם. ההתבססות של הועדה על מדדים כמותיים מוסכמים, תגדיל את הרציונל, ולהערכתנו גם את האמינות ו”נקיון הכפיים ” (שלדעתנו, אין בהחלט שום מקום לחשש אמיתי לחוסר נקיון כפיים של חברי הועדה). 

וכאן אולי גם המקום להצביע על אחת הבעיות הקשות הכרוכות בניתוח ושקלול הנתונים: הגישה המסורתית של קופות החולים, המיוצגות היטב בועדה, היא שחסכונות של עלויות אישפוז, ניתוחים וכד’ הנובעות משימוש בתרופה או טכנולוגיה חדשים, היא גישה מאוד ספקנית. מנקודת ראות מבטם, אולי אפילו בצדק…את המחיר הגבוה של התרופה/טכנולוגיה מבקשת החברה לקבל מייד, ו”במזומן” , והחסכונות הצפויים (שכמובן מבוססים על מחקרים, נסיון במקומות אחרים וכד’) הם כשמם – צפויים בלבד…

כלומר, הסיכון, במקרה שבו השימוש בתרופה X לא הפחית את שיעור האישפוזים באותו יחס שנלקח בחשבון בעת קביעת יחס העלות/תועלת של התרופה, חל על הקופות.

לכן, באותם מקרים בהם תהיינה ספקות לגבי יכולת התרופה/טכנולוגיה חדשה לחסוך בעלויות הטיפול הרפואי, ניתן להציע מודל, שיכול לחלק את הסיכון הכרוך באי הוודאות , ולאפשר אולי פתרון נכון הן מצד מערכת הבריאות, הן מצד ספקיות התרופות/טכנולוגיות , וכמובן לטובת החולה עצמו:

אם למשל חולה באי ספיקת לב, המקבל טיפול קונבנציונלי (כלומר, הטיפול המאושר כיום בסל הבריאות)  עולה בממוצע למערכת הבריאות (לקופות) נניח 20,000 ש”ח בשנה (ועלות זו מורכבת מתרופות, ימי אישפוז, פרוצדורות כירורגיות וכד’), וקיימת טכנולוגיה חדשה – למשל קוצב דו חדרי, אשר על פי המימצאים של בעלי הטכנולוגיה ומחקרים שפורסמו, השתלת הקוצב תפחית את העלות השנתית הממוצעת של חולה ל- 5000 ש”ח בלבד (לא כולל עלות השתלת הקוצב עצמו) – אפשר לכאורה להגיע להסדר לפיו הקוצב יושתל לחולה מבלי שמערכת הבריאות תשלם עליו ישירות. מאידך, את ההפרש בין העלות הנוכחית השנתית של 20,000 ש”ח לבין העלות של הטיפולים והאישפוזים בפועל של אותו חולה שבו הושתל הקוצב – תשלם המערכת לבעל הטכנולוגיה.

באופן כזה, אם אכן עלות הטיפול בחולה תרד משמעותית ותהיה 5,000 ש”ח בלבד, המערכת תעביר לבעלת הטכנולוגיה סך של 15,000 ש”ח בשנה לתקופה מסויימת, עד כיסוי עלות הקוצב. באופן כזה, מבטיחה את עצמה המערכת שהחיסכון התיאורטי המוצג בתחשיבים אכן יושג, ומבחינת החברה בעלת הטכנולוגיה – אם אכן הטכנולוגיה מוכיחה את עצמה – היא תזכה לתמורה הנאותה.

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים