משפחה

עדיף להתחיל טיפול בחולה בקהילה הסובל מ-venous thromboembolism במינון של וורפרין 10 מ’ג ולא 5 מ’ג

למסקנה זו הגיעו חוקרים המציגם את עבודתם במהדורת 6 למאי של Annals of Internal Medicine .

החוקרים עקבו אחר כ-400 חולים שאובחנו כסובלים מ-venous thromboembolism , והיו במסגרת טיפול במרפאות חוץ, אשר וחולקו באופן אקראי לקבוצה שקיבלה טיפול בוורפרין (warfarin) במינון של 10 מ”ג, וקבוצה נוספת במינון של 5 מ”ג.

החולים בקבוצת ה- 10 מ”ג הגיעו לרמות תראופוטיות של ( international normalized ratio (INR מוקדם יותר ב- 1.4 ימים מאשר החולים בקבוצת ה- 5 מ”ג.

לאחר 5 ימים 83% מקבוצת ה- 10מ”ג היו ב- INR התקין לעומת 46% בלבד מקבוצת ה- 5 מ”ג. ההגעה ל- INR תקין חשובה מבחינת רמת הסיכון של החולה, וכן העלות הכלכלית של הטיפול בו.

החוקרים מדגישים כי אמנם נמצא שבקרב חולי חוץ יש יתרון להתחיל טיפול במינון של 10 מ”ג, ואולם מסקנה זו אינה תקפה לחולים המאושפזים.

בקרב החולים המאושפזים אין להתחיל טיפול במינון הגבוה בגלל מצבם הירוד מבחינה תזונתית, השימוש באנטיביוטיקה המפחית את ספיגת ויטמין K . כמו כן חולים שמדד ה- INR הבסיסי שלהם גבוה מ- 1.4 אינם צריכים להתחיל טיפול במינון של 10 מ”ג. 

נראה עם זאת, שחולים מעל גיל 75 יכולים ליטול את המינון של ה- 10 מ”ג בבטיחות יחסית גבוהה.

Ann Intern Med. 2003;138:714-719

לדיווח במדסקייפ

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים