The proving grounds: combat nursing in vietnam. le vasseure. J.J., (2003). Nursing outlook. 51(1), p31-36.

מקצוע הסיעוד הושפע רבות ממלחמות. הטבע ההרואי של העבודה הסיעודית מודגש במהלך מלחמה. מטרת המחקר הנוכחי הייתה בחינת סיפורים העוסקים בחוויות של אחיות במהלך קרבות בויאטנם, זיהוי נושאים שיכולים לחזק, לסתור או להרחיב מחקר היסטורי קודם.

פלורנס נינטינגייל יסדה את הסיעוד המערבי לאחר שחזרה ממלחמת Crimean . תפיסתה את מקצוע הסיעוד עוצבה על ידי השכלתה בפילוסופיה וניסיונה בסיעוד תחת קרב. אלו הביאו אותה לאמונה כי במהות מקצוע הסיעוד טמונה מסירות לטובת הציבור וכן גבורה.

מורשתה של פלורנס נינטינגייל המשיכה להשפיע על הבנתנו את הסיעוד המודרני.

הסיעוד התקדם והיגיע להישגים במהלך מלחמות. הצורך לטפל בחיילים פצועים היציג בצורה דרמטית את עבודת האחיות וגרם להערכתן, כיבודן, ולהכרה בהן. לרוב הוגבר גיוס ואימון אחיות בעת מלחמה.

היקף העשייה הסיעודית ותחומיה הורחבו ושונו כתוצאה מסיעוד צבאי. אחיות שנחשפו לאחריות גבוהה זו, חזרו לעשייה סיעודית אזרחית עם מיומנויות ורעיונות חדשים שעיצבו את העשייה המקצועית.

המחקר הנוכחי בוחן את ההשפעה של סיעוד תחת קרב בויאטנם על יחידים. ניסיונם נאסף על ידי האזנה לסיפוריהם ואיסוף פרסומים קודמים. הנושאים שזוהו מניתוח הנתונים היו: חוסר אוריאנטציה בעת ההגעה לויאטנם, שיבוש, קונפליקט מוסרי. בנוסף זוהו נושאים שנתפסו כחיוביים כמו: עבודת צוות, עליה במיומנויות הסיעודיות, וכן הנושא של שיא בחוויה המקצועית.

לטענת מחברת המאמר החוויה של סיעוד תחת קרב גורמת לתחושת סמכות מקצועית, ומסייעת לפיתוח תחושת כנות ומקוריות.

שיבוש וחוסר אוריאנטציה – הסוגייה של ניתוק מסביבה ומהרגלים מוכרים חוזרת בסיפוריהן של אחיות ששירתו בעת מלחמת ויאנטם. התחושה המשבשת הורגשה בעוצמה הרבה ביותר בעת ההגעה לויאטנם. מספר אחיות ציינו את השונות במזג האוויר, החום, הקולות של ארטילריית הקרב, הכדורים הנותבים, החולדות, הטחב, ודלות רובע המגורים, כרשמים הראשונים.

אובדן אידיאליזם – אחיות תיארו עצמן כתמימות מבחינה פוליטית טרם הגעתן לאזור המלחמה. בשיא הקונפילקט נשים וגברים צעירים גויסו הישר מבתי הספר לסיעוד. חלק מהצוות המגייס עקב בלבול או חוסר כנות, אמר לאחים ולאחיות המגויסים כי לא יצטרכו לשרת בויאטנם אלא אם יתנדבו לעשות זאת. זמן קצר לאחר הגיוס אחת האחיות סיפרה כי נדהמה כאשר קיבלה צו התייצבות לויאטנם.

מקרים מסוג זה תרמו לתחושה של פגיעות, ואובדן האמונה בשלטון. חלק מהאחיות תהו האם אותה ממשלה ששיקרה להן יכולה גם להגן עליהן. עם ההגעה לויאטנם האחיות למדו להתמודד עם מצבי תהו ובוהו בלתי צפויים ולהסתמך על משאבים משותפים על מנת להגן על עצמן ועל מטופליהן.

אחת הבעיות השכיחות הייתה הצורך בתחכום לשם השגת ציוד ואספקה. איום גדול יותר על האידיאליזם ארע כאשר האחיות ניצבו מול המראות מעוררי האימה של הנפגעים וכן אובדן החיים שנתקלו בו בעבודתן השגרתית. חלק מהאחיות הגיעו למסקנה בשלבים המוקדמים של שירותן, כי מלחמה זו היא טעות.

קונפליקט מוסרי – אחיות גילו אתגרים אתים בלתי צפויים. ההפרדה בין החולים הנוטים למות משאר החולים, הטרידה רבות מהאחיות. האחיות תארו את הצורך להשתמש בפרגודים להפרדת חולים גוססים מיתר החולים ובאותה עת לנסות לטפל בהם כאשר הזמן איפשר זאת, על מנת שלא ימותו לבד. תואר קושי לדעת מתי לוותר ומתי להמשיך במאמצים של גבורה.

אחת האחיות ציינה כי טיפלה בבחור שאיבד את כל גפיו וכן את עיניו. מחשבותיה נעו בין הצורך להפרידו מיתר החולים ולבין המחשבות על אימו של הבחור. באותו הזמן אחיות ספרו על הצורך להפריד עצמן פסיכולוגית ממטופליהן. במצבים בהם היו הרבה נפגעים, אחיות בדרך כלל לא השגיחו בפניהם של המטופלים. הן דיווחו על “בניית חומה” מסביב לעצמן על להישאר יציבות נפשית.

לעיתים אחיות נמנעו במכוון מידיעת פרטים אישים על מטופליהן. עקב כך שביכולתה של ידיעה זו לגרום למטופלים להיתפס כיחידים בעיני האחיות. לכן לעיתים רחוקות נלמדו שמות המטופלים. בנוסף הטיפול באזרחים ויאטנמים היציב בפני הצוות הסיעודי דילמות אתיות.

עקב הקושי בזיהוי הלוחמים הויאטנמים מתוך האוכלוסייה האזרחית, נחשדו כמעט כל האנשים הויאטנמים. אחת האחיות שיחזרה את תחושותיה תוך טיפול בפעוט ויאטנמי. תגובתה הראשונית הייתה חוסר רצון. עקב האפשרות כי יתום זה שייך ל”אויב”. לאחר זמן מה האחות החזיקה את התינוק בעת האכלתו תוך כדי הרהור בתחושותיה. מחשבתה הייתה כי אם האמינה כי היא שונאת את התינוק בוודאי איבדה כל קנה מידה, ובאותו רגע היא הייתה ערה לכך.

חלק מהאחיות כלל לא רצו לטפל באזרחים ויאטנמים. אחיות רבות זכרו תחושות של בלבול וכעס תוך טיפול בחולים ויאטנמים. אחרות זכרו את התגברותן על תגובתן הראשונית לטיפול בואטנמים. אחת האחיות ציינה כי כאשר ממש התבוננה במטופל הויאטנמי כבן אדם, ראתה ילד בן ארבע עשרה.

אחריות וחוסר יכולת – אחיות רבות חשו זעם על מה שקרה לחיילים הצעירים.

כיוון שלא הייתה חזית מוגדרת, או אזור בטוח, אחיות נחשפו למצבי קרב יותר מאשר אחיות במלחמות קודמות. אחיות מצאו עצמן באמצע מלחמה, מטפלות בשטף של פצועים צעירים, שפציעותיהם היו מזעזעות. האחיות חשו מידה רבה של אחריות למטופליהן יחד עם תחושת חוסר יכולת למניעת הפציעות שסבבו אותן.

אחיות שהיו יותר מבוגרות מהחיילים חשו לעיתים קרובות כי הן ממלאות את מקום האם והאחות עבור החיילים. ליבן נקרע לאור הפציעות שהיו עדות להן. אחיות אלו הטילו ספק במטרת המלחמה והאחריות של אלו ששלחו גברים צעירים לקרב. יחד עם זאת אחיות רבות דיווחו על ניסיונן כשיא בחוויה המקצועית.

שיא מקצועי – בנוסף לאמור לעיל, אחיות מצאו עצמן במצב של אתגר מקצועי מוגבר, שבו הן יכלו להוכיח את עצמן. אחיות רבות זכרו את העבודה הקשה, האתגרים, והתגמולים של עשייה סיעודית בויאטנם.

בהסתכלות לאחור, הפתיע אותן שחוויה זו הייתה אחת המשמעותיות, והמספקות ביותר בקריירה שלהן.

אחיות רבות ציינו את הגורם של עבודת צוות בחוויתן את היעילות המקצועית. האחיות חשו חיוניות במאמץ להצלת חיי החיילים. ההיררכיה המקצועית של בתי החולים במקומות מגוריהן הייתה חסרה באופן מורגש והוחלפה על ידי מערכות יחסים קולגיאליות עם רופאים ואחרים.

האחיות חשו מוערכות ומכובדות על ידי הרופאים והמטופלים. המטופלים העריצו את האחיות עקב העובדה כי הן התנדבו לשרת בויאטנם. וכן על אומץ לבן והנכונות לעבוד בתנאים מסוכנים.

צוין כי העדר משפחה ומכרים הגביר את התלות וההסתמכות על קולגות בויאטנם. אחיות ציינו כי החברויות שרכשו בויאטנם היו מן האינטימיות ביותר בחייהן. אחיות ציינו כי התמודדותן עם התקופה הושפעה רבות מהשותפות עם אחרים, חברויות, שיחות עם חברים לקרב. סיטואצית הקרב יצרה תחושת אחווה ואהבה בין חברי הצוות המטפל, חלקם הרגישו בעלי מזל בנוגע לשירות בויאטנם ביחס לאספקט של קיום מערכות יחסים עם עמיתים.

בנוסף לאמור לעיל אחיות האמינו כי שירותן הצבאי בויאטנם הגביר את כשירותם המקצועית.

על אף תחושת חוסר ההתאמה וחוסר האונים שדווחו עם ההגעה לויאטנם, בסופו של דבר רוב האחיות דיווחו על תחושות של יעילות, כשירות והצלחה בעבודה המיידית של הצלת חיים.

אחיות מצאו עצמן ממלאות משימות מעבר לתפקידן המצופה. החדרת טרוקט, ביצוע ניתוח ועוד בזמן שתחומי הפעולה של הסיעוד היו יותר מוגבלים ונתונים לפיקוח בעורף.

השבירה של תפקידים מסורתיים בויאטנם הגבירה את השותפות בצוות הרפואי שהיה מסור לאותה מטרה של עשיית הנחוץ לשם הצלת חיים. אחיות שחרגו מעבר לגבולות התפקיד המסורתיים תוגמלו על ידי תחושת יעילות, הצלחה, הגברת הביטחון בעשייה, וצמיחה מקצועית.

לאור האמור לעיל אחיות חשו במידה רבה יותר את ההשפעה של תיפקודן. דבר זה קיבל משמעות של תחושת סמכות מקצועית מוגברת.

מצב בו אדם אחראי על דברים שאין לו שליטה אמיתית עליהם הוא קשה ולא מתגמל. על אף שלאחיות לא הייתה שליטה על מצב המלחמה, הייתה להן עלייה בסמכות בכל הקשור לעשייתן. יתכן שזהו הגורם שהפך את החוויה המקצועית בויאטנם למספקת עבור הרבה מהאחיות.

התאמה למציאות – בהתחשב במצבים המאתגרים סביבתית וקלינית, אחד הנושאים שעלו מסיפורי האחיות היו התפתחות מידה חזקה של ביטחון מקצועי. עובדה זו מפתיעה לאור כך שרוב האחיות שהגיעו לויאטנם היו צעירות וחסרות ניסיון.

real משמעותו דבר שהינו מקורי, אמיתי, שאינו מלאכותי, מזויף או של אשליה (random house dictionary of the english language). מקצועות טיפוליים הופכים לאותנטיים אמינים, לא רק על ידי השכלה רשמית אלא גם על ידי הניסיון המעשי שנמצא בבסיס ההשכלה, המשמש כמצע לשינוי מקצועי וצמיחה.

הרבה מן הניסיון במקצועות טיפוליים נרכש בהדרגה על ידי עשייה רגילה. ישנם מצבים שבהם הניסיון המקצועי מועצם ומוחש. עבור חלק מהאחיות השירות בויאטנם היווה מצב מעין זה.

העשייה הסיעודית בויאטנם הייתה חוויה מקצועית מעצבת, כיוון שהיא סיפקה מצבים בעלי עוצמה מקצועית ואתגר, בהם ניתן לאחיות הכוח והסמכות למלא את האחריות המוטלת עליהן, בצורה יעילה ודרמטית.

עבודת צוות ותחושת אחוה סייעו לאחיות לעמוד באתגרים של הסתגלות לשינוי אישי ומקצועי.

האחיות היו עדות לתלאות וסבל רב, ובאותה עת הן הביאו נחמה וטיפול לחיילים אמריקאים וויאטנמים. לאחיות הייתה הוכחה יומית ליעילות תיפקודן. עבור אחיות רבות עמידה באתגרים אלו וקבלת אמינות, גרמו להן להשיג מידה רבה של זהות מקצועית בשלבים מוקדמים של הקריירה שלהן.