הטכניקות הניתוחיות המודרניות בניתוחי ירוד ורפרקציה הגדילו את יכולתו של מנתח העיניים לתכנן ולשלוט במידת האסטיגמטיזם שתישאר לאחר ניתוח. במהלך ניתוחי ירוד ניתן להמנע מאסטיגמטיזם לאחר הניתוח באמצעות limbal relaxing incisions, “on-axis surgery”, ו- toric intraocular lenses. באמצעות לייזר אקסיימר ניתן לתקן אסטיגמטיזם מיופי. למעשה, היכולת לתקן אסטיגמטיזם הקדימה את ההוכחה הקלינית שאסטיגמטיזם מפריע לאיכות הראיה ואיכות החיים. ההנחה הרווחת הינה שבדרך כלל רצוי להפחית למינימום או לבטל לחלוטין כל אסטיגמטיזם.

קיימים מעט מאד מחקרים המוכיחים את נכונותה של הנחה זו. בדיקה רטרוספקטיבית אחת הראתה שלחולים פסאודופקיים עם אסטיגמטיזם מיופי against-the-rule היתה ראיה לקרוב טובה יותר מאשר לאלה עם אסטיגמטיזם מיופי with-the-rule עם אקויולנט ספירי דומה. חשבו שאסטיגמטיזם מיופי מגביר את יכולת הראיה לקרוב של חולים עם פרסביופיה על ידי הנחת קו פוקלי אחד על הרשתית בעת הסתכלות לרחוק והקו הפוקלי השני יפול ליד הרשתית בעת הסתכלות לקרוב. במחקר אחר הראו שחולים פסאודופקיים עם אסטיגמטיזם מיופי פשוט עם אקויולנט ספירי של 0.79 דיופטר היו מסוגלים לראות טוב יותר מ- 20/50 מרחוק ומקרוב.

המטרה של מחקר Myopic Astigmatism and Presbyopia (MAP) study שבוצע ב- Ambulatory Care Center, Department of Ophthalmology, George Washington University, Washington, DC, USA היתה לקבוע האם אסטיגמטיזם מיופי נמוך משפר או פוגע בחדות הראיה, סטראופסיס או איכות החיים בחולים עם פרסביופיה. (4)

באמצעות עדשות מגע טוריות ביצעו הדמיה של שלוש הפרעות ברפרקציה כדי להשוות בין מיופיה ספירית קלה, אסטיגמטיזם מיופי קל with-the-rule ו- אסטיגמטיזם מיופי קל against-the-rule לגבי התיפקוד הראייתי המיטבי במרחקים שונים.

המחקר היה קליני ונערך באופן פרוספקטיבי, אקראי, כפול סמיות ועם crossover design כדי לקבל את התשובות המבוססות ביותר לשאלה שהוצגה.

במחקר השתתפו 15 אנשים עם פרסביופיה בגיל 45 עד 68. כולם עברו בדיקת עיניים מקיפה שכללה בין היתר manifest refraction, Early Treatment of Diabetic Retinopathy Study (ETDRS) logarithm of minimal angle of resolution (logMAR) visual acuity at distance, intermediate, and near, accommodative amplitudes, and stereo vision

כל משתתף, בסדר אקראי, חזר על הבדיקות כשהוא מרכיב 3 זוגות של עדשות מגע אשר לא הוא ולא הבודק ידעו את הכח שלהן. הכח של עדשות המגע שמר על אקויולנט ספירי של מיופיה של 0.5 דיופטר, כאשר הן יוצרות מצב ללא אסטיגמטיזם, one diopter of with-the-rule (WTR) astigmatism או one diopter of against-the-rule (ATR) astigmatism. המדידות של הרפרקציה הסופית בוצעו על ידי masked examiner. התוצאות נמדדו בסוף שבוע של שימוש בכל אחת מהעדשות. המדידות כללו חדות ראיה binocular (ETDRS) logMAR בשלושה מרחקים: רחוק 4 מטר, מרחק ביניים של מטר אחד ומקרוב 33 ס”מ. בנוסף נבדק גם near stereoacuity באמצעותquantitative Titmus Stereotest, ובוצעה הערכה של איכות החיים על ידי שאלון סטנדרטי של Refractive Status and Vision Profile (RSVP).

הממצאים הראו שתוצאות חדות הראיה היו דומות בכל שלושת המצבים. חדות הראיה במרחק מטר אחד היתה טובה יותר במצב הספירי לעומת המצבים האסטיגמטיים. חדות הראיה לרחוק ולקרוב היו דומים בכל המצבים. ה- Stereoacuity היה מעט טוב יותר ב- ATR מאשר ב- WTR אסטיגמטיזם. הנבדקים העדיפו מצב ספירי על מצב של אסטיגמטיזם WTR לפי תוצאות השאלונים.

המסקנה היתה שחדות הראיה למרחק ביניים ואיכות החיים מבחינת הרפרקציה היו טובים יותר עם מיופיה קלה ספירית בהשוואה לאסטיגמציה מיופית קלה. חדות הראיה לרחוק ולקרוב לא הורעו על ידי אסטיגמציה מיופית קלה בהשוואה למיופיה ספירית קלה. הסטראופסיס לקרוב היה הטוב ביותר עם אסטיגמציה ATR אך זה לא שינה לגבי חדות הראיה לקרוב או איכות החיים מבחינת הרפרקציה.