משפחה

כיצד משפיעה הפרעה בזיקפה והטיפול בויאגרה על איכות החיים?, jc 416 בתשלום 30 שח, למנויים הכניסה חופשית

ההפרעה בזיקפה, הינה נפוצה, כך אנו למדים ממחקרים. ולמרות העליה במודעות לגורמים הנפשיים להפרעה זאת, מעטים הם המחקרים הבודקים את השפעתה של הפרעה זאת על החיים ומה הן ההשלכות של הטיפול בה? מספר פירסומים בסיפרות טוענים שלהפרעה זו השפעה משמעותית על החיים.

בשנת 1998, יצא לשוק הטיפול הפומי הראשון בהפרעה בזיקפה. היה זה ה- סילדנפיל SILDENAFIL, מעקב הפוספודיאסטרז (Phosphodiesterase) הידוע בשמו המסחרי, Viagra. ההנחה שסילדנפיל, הוא המרפא להפרעות בזיקפה, העלתה את רף הציפיות, כמו גם את ההתעניינות התקשורתית הרבה. אולם, חלק מהגברים גילו, שהטיפול אינו מועיל להם, דבר אשר יתכן ואף הגביר את מצוקתם הפסיכו-סוציאלית.

עבודה זאת בוצעה בשיטות איכותיות, ובדקה את השפעת ההפרעה בזיקפה, על הדימוי העצמי, הקשרים החברתיים, הרווחה ובנוסף גם את הציפיות שלהם מהטיפול ואת השפעת הצלחת או כישלון הטיפול על מצב הרוח שלהם. לא נכללו במחקר בני זוג, בגלל שמטרת המחקר היתה להעריך את ההשפעה על המשתמש ולא את הדינמיקה של מערכת היחסים שלו.

מתוך רשומותיו של רופא, נבדקו 300 ביקורים בהם ניתן טיפול בויאגרה במהלך השנה החולפת. הביקורים סווגו כהצלחת הטיפול או כישלון הטיפול, עפ”י הגדרת החולה, אשר תמיד התייחסה ליכולת להשיג יחסי מין עם חדירה מלאה. בשיחת טלפון, הוצע למטופלים להשתתף במחקר והגיוס הטלפוני הופסק, לאחר שנאספו 20 משתתפים עם כישלון טיפולי ו-20 משתתפים עם הצלחה טיפולית.

טווח הגילים היה 22-72 והגיל החציוני היה 52. הראיון החצי מובנה, אסף נתונים לגבי השימוש בסילדנפיל, הנושאים שהוגדרו מראש, היו קשורים לידע בספרות ולניסיונו של רופא המרפאה בתחום. המפקח על הראיון הותיר דיון בנושאים נוספים, אם הועלו ע”י המטופל.

תוצאות הראיונות, מובאים לפניכם,

התגובה הנפוצה ביותר להפרעה בזיקפה היא של תחושת חוסר גבריות, היכולת לקיים יחסי מין ולהביא את בני הזוג שלהם לסיפוק סימלה עבור הנשאלים, גבריות. הירידה בבטחון העצמי הוסיפה ופגמה לא רק ביחסים האינטימיים אלא גם ביחסים החברתיים ויחסי העבודה של המטופלים. מטופלים רבים, חשו מבודדים, והיו מדוכאים בשל האמונה שהפרעה בזיקפה פוגעת רק במבוגרים. התחושה הנלווית לכך הייתה של זקנה בטרם עת. ובגלל ההנחה שמדובר במצב בלתי הפיך, נוסף פחד שעליהם לוותר על קיום יחסי מין במהלך חייהם הנותרים.

לבעיה גם הייתה השפעה על תפיסת המטופלים את המערכת הזוגית שלהם, ורבע מהם חשבו שהם מאכזבים את בני זוגם, ורק כעשירית, חששו שההפרעה תביא לסיום מערכת היחסים שלהם. לעומת זאת, קרוב לשליש מהנבדקים, כלל לא היו מסוגלים לדון בבעיה עם בני הזוג.

רוב המטופלים שמעו לראשונה על התרופה בטלוויזיה או  מהעיתונים. לרובם היו ציפיות גבוהות מהטיפול, בעיקר בשל הדיווח בעיתונות על הטיפול. רבים ציפו לקבל זקפה בקלות ובמהירות ומייד לפני קיום יחסי המין. ציפיות אחרות היו לזקפה “מלאה” או “בלתי ניתנת לשליטה”  או להשיג 100% הצלחה עם הטיפול. המשיבים, תיארו את הכיסוי העיתונאי כיוצר רושם שהזקפה המושגת היא גדולה מהרגיל או ממושכת בהרבה.

רוב הגברים בהם הטיפול הועיל, הרגישו רוממות רוח ושימחה. החזרה לגבריות, יצרה תחושה של בריאות וביטחון. ביטחון זה לא התייחס רק ליכולת לקיים יחסים אלא גם ליכולת לספק את בני הזוג.

תפיסת המטופלים את הכישלון הטיפולי הייתה קשורה לציפיות שלהם. חלקם הניחו, שיהיה עליהם לקחת גלולה אחת וכל הבעיה תפטר, וכשזה לא קרה, הם התאכזבו. רובם ניסו שוב, אך כישלון נוסף רק אושש את רגשותיהם השליליים. חלקם האמינו שלא יוכלו לקיים יותר יחסי מין, אחרים התייחסו לכך כמו לאבל. כל המטופלים אשר חשבו שהטיפול נכשל, הביעו מורת רוח בצורה זאת או אחרת. חלקם קשר את האכזבה להבטחה הגדולה, כפי שפורסמה בתקשורת. היה זה ברור, שהמטופלים שחשו הרוסים, או שאין יותר אפשרויות לטיפול, הם גם אלו בעלי הציפיות הגבוהות בתחילת הטיפול. חלק גדול מהמשיבים, חשבו שהכישלון קשור לאובדן הספונטניות או לכך שיחסי המין שלהם תלויים בתרופה.

לסיכום: לאין אונות השפעה ניכרת על גברים, עוד יותר גדולה מהמוערך. הגבריות והביטחון העצמי נפגעים, ומשפיעים גם על יחסיהם עם בני הזוג ובמקום העבודה. ההבטחה שהגיעה עם הויאגרה, הייתה מוגזמת לעיתים, וההצלחה, אם הגיעה, עזרה בשיקום הביטחון, אך אם נתקל המטופל בכישלון, הגביר זה את תחושת חוסר הגבריות ופגע עוד יותר בביטחון העצמי.

הערת העורך: תובנות אלו מחדדות את הצורך במעורבות גדולה יותר של הרופא ובשבירת מחסום הבושה וההיתעלמות  מנושא זה בנטילת האנמנזה של חולים בסיכון לאין אונות הפונים בשל סיבות אחרות למרפאה או למחלקה.

למאמר

Impact of erectile dysfunction and its subsequent treatment with sildenafil: qualitative study John M Tomlinson, David Wright. BMJ 2004;328:1037-9

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

    הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

    במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
    להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה