משפחה

התערבות מלעורית חוזרת ל- post sirolimus-eluting stent restenosis; תוצאות מאוחרות/סקירתו של פרופ’ בנאי, עורך קרדיולוגיה התערבותית (Circulation)

חוקרים העריכו תוצאות קליניות ואנגיוגרפיות בחולים שעברו התערבות מלעורית חוזרת עקב post sirolimus-eluting stent restenosis.

היצרות חוזרת לאחר השתלת sirolimus-eluting stent (SES) הוגדרה כהפחתה של 50% לפחות בחלל העורק, הממוקמת בחלל הסטנט או 5 מ”מ לפניו או לאחריו, שזוהתה 3 חודשים או יותר לאחר השתלתו של הסטנט.

נערך מעקב להערכת ההיארעות של תופעות לוואי לבביות מאג’וריות לאחר הצנתור החוזר, כולל תמותה כללית, אוטמים ללא תמותה, והתערבויות חוזרת נוספות באותו מיקום. בדיקה אנגיוגרפית נערכה 7 עד 10 חודשים לאחר הצנתור החוזר במטרה להעריך את ההיארעות של הצרויות חוזרות נוספות (recurrent restenosis).

אוכלוסיית המחקר כללה 24 חולים עם 27 לזיות, אשר עברו התערבות חוזרת על רקע post SES restenosis. ההשתלה המקורית של ה- SES נעשתה כטיפול ראשוני ב- 70% מהחולים, לאחר in-stent restenosis או ברכיתרפיה שכשלה ב- 26%, ובעקבות balloon restenosis ב- 4% מהחולים. האורך הממוצע של הסטנט המושתל היה 33 מ”מ.

במרבית המקרים ההיצרות החוזרת אירעה בתוך הסטנט (93%). האורך הממוצע של ההיצרות החוזרת היה 11.2 מ”מ. שלוש לזיות (11%) טופלו בהרחבה על ידי בלון, ולזיה אחת, בתוך שתל של וריד ספנה, בעזרת סטנט מצופה polytetrafluoroethylene. שאר 23 הלזיות (85%) טופלו על ידי השתלה חוזרת של סטנט מפריש תרופות, SES ב- 44% מהמקרים, ו- paclitaxel-eluting stent ב- 41%. אורכו הממוצע של הסטנט בטיפול החוזר היה קצר משמעותית- 17 מ”מ, בהשוואה ל- 33 מ”מ בטיפול הראשון.

מעקב קליני הושלם 279 ימים בממוצע לאחר הצנתור החוזר. חולה בן 78 נפטר 209 יום לאחר הצנתור החוזר, עקב דלקת ריאות וכשל לבבי. חולה שטופל ב- directional atherectomy ובהשתלה של שני SESs נוספים, פיתח אוטם חריף כתוצאה מפקקת תת-חריפה של הסטנט, 3 ימים לאחר הטיפול החוזר. החולה עבר השתלה דחופה חוזרת של סטנט נוסף, ושוחרר ללא סיבוכים.

נדרשה רה-וסקולריזציה של נגע המטרה על רקע היצרות חוזרת נוספת ב- 5 מהחולים (20.8%). שיעור ההישרדות ללא אירועים היה 70.8%. מעקב אנגיוגרפי נערך ב- 75% מהחולים, לאחר 281 ימים בממוצע. נמצאו 9 נגעים (42.9%) שעברו היצרות חוזרת נוספת לאחר הטיפול ל- post-SES restenosis, 3 מהם עם היצרות מלאה.

גורמים שנמצאו קשורים בסיכון מוגבר להיצרות חוזרת לאחר הטיפול ל- post-SES restenosis היו היפרכולסטרולמיה, היסטוריה של צנתור לפני הפרוצדורה הראשונה, ברכיתרפיה קודמת באתר הטיפול, post-SES restenosis שטופלה בבלון, ו- post-SES restenosis שנזקקה לטיפול פחות מ- 6 חודשים לאחר הפרוצדורה הראשונה. אורך ההיצרות, אופייה, וקיום של מחלת סוכרת, לא השפיעו על סיכון זה.

שיעור ההיצרות המחודשת של 17 נגעים שטופלו מחדש בסטנטים מפרישי תרופות היה 29.4%, ללא הבדל משמעותי בין השתלת SES, ובין paclitaxel-eluting stents. למרות שהשתלת סטנטים מפרישי תרופות מהווה את האסטרטגיה הטיפולית המיטבית במקרים אלו, התוצאות המושגות אינן אופטימליות, ומחייבות עריכת מחקר נוסף, מסכמים החוקרים.

Circulation 2004 109: 2500-2502
לסקירה ב- TCTMD

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים