סיפור אישי: לאחר החשכה (FREE)

התעוררתי מצלצול הטלפון ותהיתי כמה זמן הוא צלצל לפני ששמעתי אותו. גיששתי בחשכה וקירבתי את השפופרת לאוזני. “רייצל”  אמר הקול, מתנצל ונפחד. “אני נורא מצטערת, אבל ג’רי הקיא כל מה שאכל הערב. לא ידעתי מה לעשות.”

ג’רי, חולה בהוספיס, היה בשלב סופני של סרטן הוושט. הגידול חסם כמעט לגמרי את המעי שלו. הקול בטלפון היה של אשתו  שהתקשרה אלי. “זה שלב טבעי כעת, לי”  אמרתי לה  “והוא בוודאי הפחיד מאד את שניכם”. היא נאנחה. “אני חסרת אונים. יש משהו שאני צריכה לעשות?”

 “האם יש לו כאבים?” שאלתי.

“לא” היא ענתה.

“האם הוא יכול לשתות נוזלים?”

“כן” השיבה.

“יתכן שהגיע זמן לאכול, לי. אולי תכיני לו כוס תה. אם יחוש רעב, הכיני לו אחד ממשקאות החלבון במערבל שלך.”

שוחחנו זמן מה על דיאטת הנוזלים, ולי שאלה אותי אם יש משהו נוסף שניתן לעשות.  “נראה שזה היה יום קשה. אולי תרצי לקרוא לו קצת, או לשיר לו מעט. אני חושבת שזה יכול לעזור לשניכם.” התקשרי שוב אם תצטרכי. ברכנו זו את זו בברכת “לילה טוב”.

הנשים שמתקשרות בלילה תמיד מדברות מליבן. תחילה, כשהייתי רופאת ילדים, התקשרו נשים לשאול על ילדיהן. עכשיו הנשים מתקשרות לגבי בני-זוגן, הוריהן, אחיותיהן וידידיהן. לפעמים קולותיהן מותשים, לפעמים עצובים וכמעט תמיד מודאגים. הן מחפשות מישהו שיחכה איתן, כאשר יקיריהן נוטים למות. אני מרגיעה את הנשים המטפלות בהם ומסבירה להן  שזה הוא דבר טבעי ונורמלי. ואומרת להן כי הדבר שהן לא חוו מעולם, הוא דבר טבעי ונורמלי. רבים מעמיתי עושים זאת גם הם.

אחד מהם התלונן שהעירו אותו שלוש פעמים בלילה בשאלה “האם זה נורמלי”? והוא תהה בקול האם זה ניצול ראוי של ההכשרה הרפואית הנרחבת שלו. אני חושבת שכן. פחד הוא נקודת החיכוך הקיימת בכל מעבר. הניסיון שלנו לימד אותנו להכיר את הלא מוכר. ואיזה ניצול שלו טוב יותר מאשר בהקלה על הפחד? אבל לא מיד היו הדברים כך. כשהייתי צעירה בהרבה וגאה בהיותי מומחית, חשבתי גם אני שתפקידי אינו מנצל כיאות את הכשרתי. הרגשתי שאני לא עושה משהו חשוב.  לא הבנתי את הכוח שבהכרת תהליכי החיים, במקרים כאלה.

משפחתו של חולה שלי, שמת בביתו, כתבה לי עד כמה חשובה הייתה היכולת להתקשר אלי ברגעי דאגה או פחד, והם התקשרו פעמים רבות. “כל כך הרבה היה זר בשבילנו, היינו נתונים בחרדה אם אנו עושים את הדבר הנכון, או שמא, מבלי להבין עשינו מעשה שעלול לגרום נזק איום ונורא. שוב ושוב אמרת לנו שכל מה שקורה הוא טבעי, ושעשינו הכל כשורה. ג’רי מת אתמול בבית בשלווה. בנותיי היו שם וגם נכדותיי. את גרמת לכך שזה יהיה טבעי ויכולנו לראות את הקדושה שבמוות.”

לפי הקבלה, הכל יכול להיות קדוש. הקדושה חבויה ביקום היום-יומי, ואפילו הדבר הקשה ביותר  הוא ניצוץ של אלוהים, המעניק חיים וניסיון חיים. האור בעולם מתגלה רק לעיתים נדירות. אולי ברמה העמוקה ביותר של נתינה, אנחנו מוצאים את עצמנו מסוגלים לעזור לאחרים לגלות אותו, למצוא בחוויות הכואבות והקשות ביותר ברכה ומקור כוח. בעשותנו כך, אנו ממלאים אחר הצו הבסיסי שהתחיל את העולם –  “יהי אור”, ויוצרים בשבילנו ובשביל אחרים מקום מפלט בחשכה.

הסיפור  שאול מספרה של ד”ר נעמי רמן “My Grandfathersblessing”. הוצא לאור בארץ על ידי מודן הוצאה לאור.

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים